על נשים ועסקים: אפשר להיפטר מהמחשופים
האם תכונות ניהול נשיות משפרות את הביצועים בכלכלה המודרנית? כיצד נוכחות נשית משפיעה על תהליכי משא ומתן? ומדוע רק שתי צדיקות מתנגדות לשימוש ביופי בעסקים? תובנות מכנס 'נשים ושוק ההון' שבו ראיתי איך נשברת תקרת הזכוכית
שני כנסים גדולים מטעם העיתונים הכלכליים המובילים בישראל נערכו בשבוע שעבר באותו יום בדיוק. לא ברור אם זו הייתה יד המקרה או החלטה מודעת של המארגנים בניסיון לבדל את הכנסים אלו מאלו, אבל בבחינת הנושאים והמשתתפים התגלתה תמונת מראה מעניינת למדי. 'גלובס' קיים את 'ועידת ישראל לנדל"ן, תשתיות ותחבורה' עם רשימת דוברים ארוכה ומגוונת שכללה אך ורק גברים (היוצאת מן הכלל שמעידה על הכלל הייתה בינת שוורץ, האישה הראשונה של עולם התכנון והבנייה בישראל). 'דה־מרקר', בשיתוף בית ההשקעות 'אקסלנס', הפיק את כנס 'נשים ושוק ההון', עם רשימת דוברים שכללה רוב מוחץ לנשים בכירות בתחום.לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- אמני ישראל, זעזעתם, מה עכשיו?
- בחרת ליכוד? קיבלתם ממשלת מפא"י חדשה
- לא רק לייק: הצעות לשדרוגים נוספים פייסבוק
כל התכנים הכי מעניינים -בעמוד הפייסבוק שלנו
כאמירה ערכית, וגם מתוך עניין, הגעתי לכנס 'דה־מרקר' - וזכיתי, בפעם הראשונה בתור כתבת כלכלה, לסקר אירוע תקשורתי שמורכב רובו מנשים. את עוצמת חריגותה של התופעה בנוף הכלכלה הישראלי הדגישו ההערות המחויכות של הדוברים הגברים בכנס, על כמה הם מרגישים מאוימים לשאת דברים מול אולם מלא בנשים. אפילו איתן אבריאל, עורך 'מגזין דה־מרקר' סיפר שהוא בפאניקה מוחלטת. בשלב מסוים דפנה מאור, עורכת הכלכלה הגלובלית בעיתון, שמה לכך קץ כשהעירה שאישה שתנאם בפני אולם מלא בגברים לעולם לא תגיד שהיא חשה מאוימת, ורמזה בעדינות שרק מי שמצוי בעמדת כוח יכול להרשות לעצמו להודות בקריצה בחששותיו, בלי לפגוע במעמדו.
יש משהו טריקי בהפקת כנס שלם שעוסק ממעוף הציפור בסוגיות מגדריות מורכבות של נשים, קריירה וענף שוק ההון, כשהשאלות הבסיסיות ביותר נתונות במחלוקת. האם אין הבדלים בין גברים לנשים, ומיעוט הנשים בעמדות הניהול נובע מהבניה חברתית שגויה? או שמא הבדלים קיימים, אבל הם דווקא מעניקים יתרון לנשים בתחום? ואולי, רק אולי, יש גם חסרונות בניהול נשי? ההרצאות והפאנלים בכנס אכן נעו בין הצירים הללו, ופעמים רבות סתרו זה את זה.
רוב הדוברים בכנס נקטו גישה מהותנית משהו, והדגישו עד כמה דווקא תכונות הניהול ה"נשיות" - חשיבה לטווח ארוך, מתינות, יכולת שיתוף ועבודה בצוות - מסייעות להצלחה בשוק ההון הגלובלי ומלא האתגרים של השנים האחרונות. מעיין כהן, משנה למנכ"ל 'אקסלנס', הביאה מחקרים שלפיהם חברות שבהן נשים ממלאות לפחות 30 אחוזים מתפקידי הניהול הן בעלות רווחיות עודפת ב־6 אחוזים. ב'אקסלנס' עצמה, לפי כהן, מנסים ליישם את ההבנה הזו: 48 אחוזים מכלל המנהלים, 27 אחוזים מחברי ההנהלה הבכירה ו־28 אחוזים מהדירקטורים הם נשים. כשבוחנים את המצב בחברות הנסחרות במדד ת"א 100, לעומת זאת, מתקבלת תמונה אופטימית הרבה פחות (ראו בתרשים).
אבנר חדד, מנכ"ל 'קסם מדדים', הסביר מדוע התכונות הגבריות ששלטו עד היום בשוק ההון - תכונות בסגנון 'הזאב מוול־סטריט' - מתאימות הרבה פחות לעולם שבו מרבית כספי הפנסיה והביטוח שלנו מושקעים בבורסה. "אגו וכבוד, שתלטנות, תאוות בצע ודעתנות הם לא התכונות שהיינו רוצים שיהיו למי שמנהל את הכסף שלנו", טען חדד.
בהמשך דבריו הוא הפגין יצירתיות כשאפיין השקעה במדדים, בשונה מהשקעה במניות ספציפיות, כצורת חשיבה נשית עדיפה. "מי שמשקיע במדד מודה שהוא לא יודע איזו מניה בדיוק תעלה ותרד, ולכן מסתמך על חוכמת ההמונים", הסביר.
"נשים חושבות באופן הוליסטי הרבה יותר", הסבירה נגה לבציון־נדן, מנכ"לית חברת המחקר 'גרין איי', המקדמת השקעות אחראיות שמתחשבות גם בקריטריונים סביבתיים וחברתיים. "גברים בדרך כלל רואים בכסף כסף, ואילו נשים מחפשות קשר בין תשואה לאיכות חיים, בריאות ורווחה". במובן הזה, הוסיפה לבציון, העובדה שיותר ויותר נשים בעולם מחזיקות בהון פרטי היא בהחלט חדשות טובות.
אבל כשמוטי קריסטל, מנכ"ל חברת האסטרטגיה והמשא ומתן 'נסט', טען שיש גם הבדלים בין משא ומתן המתנהל בין גברים ובין משא ומתן המתנהל בין נשים, התפתח ויכוח סוער. "נוכחות נשית בתהליכי משא ומתן הופכת אותו לנעים יותר וכוחני פחות, אבל כשאישה מנהלת מו"מ מול אישה אחרת אני אכפיל את התעריף שלי, כי מדובר באירוע דרמטי יותר", אמר בחיוך.
"אי אפשר להכליל", הזדעקה פיונה דרמון, שותפה ומנהלת תפעול בקרן הון הסיכון 'ג'יי־וי־פי'. "בשנים האחרונות ערכתי אינספור משאים ומתנים, וגייסתי בהם קרוב ל־350 מיליון דולר. באף אחד מהם זה לא היה מעניין אם הצד השני הוא גבר או אישה. צריך להיות בן אדם. אצל רוב האנשים המטרה היא להצליח בעסקים ושהארגון ירוויח".
מיתוס קרב החתולות הוא באמת אחד המיתוסים הנדושים והמרגיזים בספר הקלישאות השובינסטי, אבל האם נכון לשלול על הסף את האפשרות שיש בו גרעין של אמת? הטענה שאין הבדלים בין גברים לנשים קרסה אל תוך עצמה מיד אחר כך, דווקא בשיחה המאכזבת בין אושרת קוטלר - ממובילות המהפכה הנשית בתקשורת - ובין נתי טוקר, כתב המדיה של 'דה־מרקר'. במהלך השיחה הקריא טוקר ציטוט של קוטלר מאחד מספריה המוקדמים: "פילסתי את דרכי בזכות זוג רגליים חטובות, כישרון ריקוד מסוים ושכל". "מה את חושבת על המשפט הזה היום?" הוא שאל.
"אילו שטויות כתבתי בתור צעירה", קוטלר צחקה, ומיד חזרה בה. "האמת היא שזה בכלל לא שטויות. נשים הן יצורים יפים. למה להסתתר? תשתמשו בכך!" בחושיה החדים קלטה את הרחש שנוצר בקהל, ועצרה את המשך השיחה. "רגע, רגע, מי מכן מסכימה איתי?" היא שאלה. להפתעתי קצת יותר מחצי מהידיים בקהל הורמו. "ומי לא מסכימה?" שאלה קוטלר. עכשיו כבר הייתי צריכה לשפשף את עיניי: היינו רק שתיים. "קצת מוזר שאנחנו היחידות, לא?" שאלתי אחר כך את הצדיקה השנייה בסדום, בכירה בבנק מוביל בישראל. "תראי את זה ככה", היא ענתה, "אחת ממנהלות השיווק שלי אמרה לי במפורש שלכל פגישה חשובה היא מגיעה עם המחשוף הכי עמוק שיש".
יכול להיות שהניסיון לאבחן את ההבדלים והייחודיות של נשים בעולם הניהול והעסקים הוא מורכב מדי, רגיש ונידון מראש לכישלון בכנסים מהסוג הזה. מספיק מרשים ומעורר השראה לראות נשים מובילות כמו רבקה קהת (סמנכ"לית לקוחות מקומיים ב'גוגל ישראל'), איריס בר־קודנר (סמנכ"לית שיווק ב'טבע') ואורית פרקש־הכהן (יו"ר רשות החשמל היוצאת) עולות על הבמה בזו אחר זו, ומדגימות בכישרון רב איך אפשר לנפץ את תקרת הזכוכית.
אקו"ם