חטא הפמיניזם: ויתרנו על מערכת הצדק והמשפט
השנה, הפכנו לנושאות הדגל של חזרה לקולוסיאום עם קהל משולהב וצמא דם, המוריד את האגודל למטה וחורץ גזר דין מוות כלפי מי שטרם נחקר וטרם התבססה והוכחה אשמתו. על אפקט הבומרנג שמחכה לנו בפינה כולנו נשלם ביוקר
אישה יושבת לצד איש באותו משרד ושניהם עושים אותה עבודה, אלא שבסוף החודש תלוש המשכורת שלו יהיה בכ 30% יותר גבוה משלה. אישה מתגרשת מאיש וקובעת הסדרי ראייה, אלא שכשהאיש לא יגיע לאסוף את הילדים על פי ההסדרים – היא תהיה מחויבת לעשות זאת ואם לא תעשה – עלול להפתח נגדה תיק בלשכת הסעד.אישה רוצה להתגרש מאיש אך האיש אינו מעוניין להעניק לה גט – סופה להיות עגונה עגומה שהזכות הבסיסית לחופש נלקחת ממנה. אישה רוצה לצאת לעולם העבודה אבל המדינה משדלת אותה להישאר בבית כי מעונות היום לילדים יהיו גבוהים ממשכורת נשית ממוצעת במשק. פמיניזם זה לא באמת ציירי לך שפם, שרפי חזייה ותשנאי גברים.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- על נשים ועסקים: אפשר להיפטר מהמחשופים
- לצחוק על רוסים? פרסומות "רעות" עובדות
- מדינת הפרוטקשן: ישראל נכנעת לחוקי השריעה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
פמיניזם בא לרפא מחלה מוזרה שבה הרוב סובל מדיכוי של מיעוט כמעט בכל חזית בחיים, מהבחינה הזאת פמיניזם זה לא צחוק אבל מה שקרה במהלך השנה האחרונה הפך את הרעיון החשוב הזה לבדיחה עצובה, והפעם בנות יקרות – האשמה אינה נעוצה בגברים.
אני בדרך כלל כותבת טור הומריסטי וחמוד לכבוד יום האישה אבל הפעם אני לא נמצאת במצב הצבירה הזה. במקום זה אני מביטה בעיניים כלות בשגיאות האיומות שאנחנו מעוללות לעצמנו, אותן שגיאות שאם אצביע עליהן, אעורר את חמתן של אלה ששמו את עצמן כמגנות בחירוף נפש על הזכויות שלי כאישה, כי אין קול פרט לקול שלהן.
השנה, אנחנו הנשים הבאנו לשיא את אחד המהלכים הכי פחות מוסריים והכי מעוררי אנטגוניזם שיש לחברה מערבית להציע – הפכנו את המערכת הדמוקרטית, החשובה, האנושית, הערכית, המוסרית של משפט חוק וצדק למיותרת. לקחנו חברה מתוקנת והפכנו אותה למשחקי הכס של ימי הביניים, מנפנפות בחוסר אחריות משווע בחרב חדה כתער שיכולה להיות מונחת בעצם על צווארו של כל גבר – אשם או חף מפשע באותה מידה.
אם לבודד לרגע את התוכן עצמו, קרי, הרצף שנע בין הטרדה מינית ועד אונס – אנחנו הפכנו לנושאות הדגל של חזרה לקולוסיאום עם קהל משולהב וצמא דם, המוריד את האגודל למטה וחורץ גזר דין מוות כלפי מי שטרם נחקר וטרם התבססה והוכחה אשמתו.
ומדובר בגזר דין מוות, שלא תהיה כאן טעות, מרגע ההקלקה על הכפתור הנכון בפייסבוק – חייו של אדם נלקחים ממנו באחת. לקחנו את המגמה האיומה הזאת על כתפנו כמעט מבלי למצמץ, הפכנו לנושאות הדגל שלה מבלי לחשוב על ההשלכות ומבלי לעצור לרגע ולהבין שאפקט הבומרנג מחכה לנו בפינה ושבסופו של דבר, אנחנו עוד נשלם.
נשלם כאילו שיש לנו רזרבות מיותרות של כוח ופריווילגיות לבזבז, נשלם כאילו שהתשלום הזה הוא מה שחסר לנו.
>> רוב הציבור: עדיף לחשוף הטרדות מיניות בפייסבוק
וזה לא רק עניין מוסרי וזה לא רק עניין של אנטגוניזם חברתי שאנחנו מביאות על עצמנו – זה גם פוגע פגיעה חמורה ואנושה בכל מי שתהפוך קורבן בעתיד להטרדה מינית, פגיעה מינית או אונס.
השופט הבא שיבקש מהמתלוננת להדגים לו כיצד נאנסה כבר לא רלוונטי כי יש לנו פייסבוק. כך מערכת המשפט על שלל שופטיה לעולם לא תעבור את הרפורמה האמיתית שהיא דווקא כן זקוקה לה. הדברים נכונים גם לגבי השופט הבא שיחשוב שיש לילדות קטנות כוחות פתייניים ושהן למעשה אשמות בעבירות המין שבוצעו נגדן.
פטריות רקובות גדלות בחושך, וכשאור הזרקורים החגיגי נמצא רק בתקשורת הצהובה או בסטטוסים בפייסבוק, המציאות שלנו תגדל עוד ועוד שופטים כאלה שייהנו מהעזובה של העין הציבורית.
מי שלא זכתה להיות מוטרדת מינית על ידי גבר מפורסם גם לא תזכה לתהודה בפייסבוק או בתקשורת. הדבר היחיד שנותר לה הוא המשטרה ומערכת המשפט. אך כל עוד נבחרות הכנסת, שמות את כל יהבן בלתפוס את המטריד הסלב של החודש, הן בעצם מפקירות את המתלוננת הלא זוהרת לבד בזירה של משטרה שיכולה לעשות מה שבא לה.
רוצים דוגמא? הנה בבקשה – מרבית נבחרות הכנסת היו עסוקות בלדרוש שסילבן שלום יתפטר לאלתר ולכולן עבר מתחת לרדאר המחדל המשטרתי חסר התקדים לפיו היו במשטרה מספיק ראיות כדי לפתוח בחקירה נגדו עוד שנים קודם והיא בכל זאת לא עשתה עם זה כלום.
באווירה המתלהמת והפופוליסטית כל מה שחשוב זה לתפוס דג אחד ולנוח, לעזאזל רפורמות מערכתיות נחוצות שמאפשרות לכרישים מסוכנים לגדול ולהתעצם.
איך קוראים לה בקי גריפין טענה שאיך קוראים לו איל ברקוביץ' הטריד אותה מינית. לקח לי זמן לזכור את השמות שלהם. התלונה שלה עלתה בקול ענות חלושה וגססה לתוך עצמה אחרי יומיים.
תראו כמה מהר הזילות, האדישות והשעמום כרסמו בנושא החשוב הזה, האמת – מהר משצפיתי. היום, אם לא תהיה כותרת שזועקת שיש מתלוננת שטוענת כי תת אלוף שאונס חמש פעמים - זה כבר לא יעניין אותנו. יש מחיר לקיצורי הדרך שאנחנו הנשים הובלנו, מי שתשלמנה את המחיר הזה הן כמובן המוטרדות הבאות שתהפכונה לבדיחה מעצבנת או טרחנית ותו לא.
לנו הנשים מגיע יותר מהייצוג הזה שהשתלט על המרחב הציבורי. לא רק בגלל שאנחנו נפלאות נהדרות ומצוינות ואנחנו בהחלט כאלה, אלא בגלל שיש לנו עוד מלחמות רבות להלחם ועוולות רבות לתקן והמגמה הזאת לא טובה לאף אחד מהם. שמחנה בחגכן נשים מקסימות ומי ייתן ונדע תמיד להבחין בין מה שמשרת אותנו לבין מה שלא.
אקו"ם