יש גברים דוחים, אבל לא כל דבר זה הטרדה מינית
אי אפשר להשתמש במושגי האונס, ההטרדה והתקיפה המינית כאילו אין להם משמעות. השימוש בהם שלא בהקשרם, כמו במקרה של סתיו שפיר, סר טעם כמעט באותה המידה של הבדיחה על חשבונה. עתידות: בקרוב המילים האלו יתרוקנו לחלוטין ממשמעות
לפי מה שהבנתי בימים האחרונים משיטוט אקראי בפייסבוק - אסור לצחוק עלינו, הנשים. למה? לא חלילה כי אין לנו חוש הומור, זה הרבה יותר פשוט. זה כי אנחנו שייכות לזן נחות יותר מגברים. וכמו שברור לכל פרט במשפחת חסרי החוליות שלא שייך שנחש פתן ארץ ישראלי יישב עם החבר'ה שלו ויצחק על תולעים שהם בסך הכל תולעים ואיזה מעפנות הן, חה חה חה, ככה לא ראוי שגברים יצחקו על נשים.לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- חטא הפמיניזם: הפכנו את מערכת המשפט למיותרת
- למה במדינת ישראל אבות הם לא חלק מהסיפור?
- על נשים ועסקים: אפשר להיפטר מהמחשופים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אם חשבתם לרגע שאני הולכת להצדיק את ה"סאטירה" סרת הטעם על סתיו שפיר באולפן של ערוץ 20, תחשבו שוב, ברור שאתם טועים. כלומר, זה היה מביך ופסול בכל כך הרבה רמות וכיוונים שאני מרגישה צורך עז לעשות קצת סדר בדברים. אוף, ותנוחו, אין לזה קשר לשמאל וימין, בואו נמשיך.
אני קצת מצטערת שאני נדרשת להסביר את הטון שבו נכתבה הפסקה הראשונה, אבל זה יותר מידי חשוב אז אני אכתוב – הוא היה סרקסטי. ברור שמותר לצחוק עלינו, אנחנו הרי מוכשרות, חכמות, ומוצלחות לא פחות מגברים, שלא נאמר יותר.
ועכשיו נשאלת השאלה, למה כמעט תמיד כשייצחקו על נשים, יהיו רפרנטים מיניים? אי אפשר לצחוק על אישה ולהשאיר את המיניות מחוץ לתמונה? נראה שלא, ויותר משזה אומר משהו על נשים, זה אומר כמובן משהו על גברים.
סאטירה והומור בכלל בנויים על הקצנה. כך, בדרך כלל תילקח תכונה מסוימת שנראית החשובה ביותר במושא הצחוק – וגבולותיה ימתחו עד להתפקעות. זה שגברים רואים את זהותה המינית של האישה בתור הדבר הכי בולט בה – זה כנראה לא ממש חדש.
בהנחת היסוד הזו משתמשים כותבי ארץ נהדרת וערוץ 20, ימין ושמאל, והופ'לה! שני צידי המתרס מגיעים לעמק השווה: עזבו אתכם ארץ ישראל השלמה או לא, יש דבר אחד שאין עליו ויכוח: המיניות של הנשים - זה הדבר שצריך לקחת ולמתוח עוד ועוד, ושוב ושוב ללעוס, על הח"כית, אשת העסקים או עקרת הבית – זה תמיד פשוט מעלף מצחוק. חה חה חה.
עכשיו, על מה יצא כל הקצף על החיקוי של סתיו שפיר? צודקים שם בערוץ 20, לא חסרים מערכונים בארץ נהדרת שבהם צחקו על ח"כיות והפכו אותן לנימפוניות מטורללות. אבל פה הטעות של סג"ל. כי איכות זאת לא מילה גסה ותחכום היא מילת המפתח.
סג"ל טען לזכותו כי הוא סתם זרק בדיחה ספונטנית ולא מוצלחת, בעוד שבארץ נהדרת יושבים מראש, כותבים את הטקסטים, השחקנים מתאמנים, ישנן הוראות בימוי ועריכה קפדנית. בדיוק בגלל הסיבות שמנה סג"ל בעצמו, אנחנו הצופים נסכים לבלוע את ההומור הזה שעטוף יפה יותר ולוקח לו קצת יותר זמן להתעכל בבטן.
ח"כ סתיו שפיר טענה שהיא הוטרדה מינית מסג"ל. שימו לב לא פחות ולא יותר. באופן אישי, לא יכולתי שלא להיזכר בכותרת דומה שייצרה מישהי מהצד הנגדי של המפה, הלא היא אמילי עמרוסי, שטענה לפני כחצי שנה כי חיים לוינסון, עיתונאי "הארץ", תקף אותה מינית בעקבות פוסט סאטירי שכתב עליה.
גם סג"ל וגם לוינסון התנהגו בצורה דוחה ובזויה בעיניי ובעייני רבים. אך טבעי ששתי הנשים הללו חשו פגועות, מושפלות ושכבודן נרמס לעיניי כל. אני בטוחה שגם אני הייתי מרגישה ככה. אבל בואו נעמיד דברים על דיוקם – אלו לא הטרדות מיניות. ואוי לנו, אם נבחרת ציבור ואשת תקשורת ידועה – המשרתות כל אחת בתחומה ובדרכה נשים וגברים רבים – מוזילות כל כך את מושג ההטרדה והתקיפה המינית.
בשני המקרים, נכתבו דברים שהנימה שלהם הייתה אישית, אולם ברגע שהם נזרקו לרשת, בדומה לכל טקסט שיצא מהתחום הפרטי אל המרחב הציבורי, ובטח זה הוירטאולי, לאף אחד אין שליטה עליהם. שמעתם ודאי על מות המחבר.
אף אחד לא נהנה במיוחד כשהבדיחה על חשבונו, אבל אין מה לעשות, מותר לצחוק עלינו, כאמור, אנחנו לא תולעים נחותות. זה לא היה נעים בגן כשלעגו לנו וזה לא נעים היום, זה לא היה נעים כשמשכו לנו בצמות וזה לא נעים עכשיו שחיקוי של אישה נעשה רק בעזרת שיער מתנופף ברוח, והנה לנו חיקוי אחד לאחד של אישה!
אז אפשר לדון מהם בדיוק גבולות הסאטירה, ואגב, להגחכת אדם על ידי שינוי טון דיבורו אני לא קוראת סאטירה, אבל זה לא הזמן ולא המקום לדון בכך. עכשיו בוער לי יותר שנפסיק לירות לעצמנו ברגל. וכשאני אומרת לנו, אני מתכוונת לנשים.
אי אפשר להשתמש במושגי האונס, ההטרדה והתקיפה המינית כאילו אין להם משמעות. אני משערת שכוונתן של הח"כיות שפיר וסבטלובה, בתלונה שהוגשה למועצת הכבלים הייתה טובה, אבל לי זה נראה כאילו היא סרת טעם כמעט באותה המידה של הבדיחה של סג"ל.
האם אנחנו מחפשות עוד כותרת צעקנית או שינוי אמיתי של שיח ויחס בנוגע למקומן של נשים בחברה? אני מעדיפה את האופציה השנייה. האם המטרה - להעלות למודעות את בעיית הייצוג הנשי - מקדשת את האמצעים כגון "הוטרדתי מינית" - בוודאי שלא.
אז אפשר לדבר על מה ראוי לצחוק, לנסות לסמן גבולות, למתוח בעצמנו את גבולות השיח בכיוון הנגדי מהגברים המלעיגים, אבל להוציא ישר את התותחים הכבדים מזירת ההטרדות המיניות, זה מעשה שלא ייעשה. למה? כי בקרוב מאד המילים האלו תתרוקנה לחלוטין ממשמעותן.
"עוד כותרת על הטרדה מינית? אה, זה בטח עוד איזה סתומה", יאמרו חבריי הוירטואלים בפייסבוק ויגללו את הפיד שלהם מטה. יעצרו על הסרטון ההוא שרואים בו חתול מתנשק עם פרה.
אקו"ם