גבר, מתי תבין שגם אתה פמיניסט?
בשנת 2016 עדיין צריך לציין את יום האישה הבינלאומי. סייל על מסקרות ולוח שידורים עם מרתון סרטי בנות מתקתק זה נחמד, אבל זה לא ישנה את העובדה שנשים לא שוות לגברים גם אחרי מאבק בן למעלה ממאה שנה. הגיע הזמן שתודו: בעצם גם אתם פמיניסטים/יות
אזרוק אליכם איזו מילה, ואודה אם לא תיבהלו ותלחצו מתוך אינסטינקט על איזו פרסומת או כתבת ביזאר מנחמת פה בצד הדף. נשמתם? קבלו: "פמיניזם". מה זה גורם לכן ולכם להרגיש? האם אתם חשים באיזה דגדוג מדאיג במורד גביכם, או שמא צף איזה סיוט משונה הכולל נשים נזעמות עם בתי שחי מגודלים ונטולי דאודורנט במרדף תמוה אחריכם? או את, קוראת יקרה שממהרת להגיד בארוחת בוהריים בשישי שמשי עם חברותייך בנושא משיק: "אני? אני בכלל לא פמיניסטית. אני נורמאלית", איך את מרגישה למשמע המילה?לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- חטא הפמיניזם: הפכנו את מערכת המשפט למיותרת
- למה במדינת ישראל אבות הם לא חלק מהסיפור?
- יש גברים דוחים, אבל לא כל דבר זה הטרדה מינית
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
לצערי נשים וגברים רבים חשים כך למשמע המילה הטעונה הזו. משהו בשילוב האותיות של פ-מ-י-נ-י-ז-ם גורם לכמות עצומה של אנשים ונשים לעקם את אפם, ולסלוד במהרה מבן שיחם הפוחז. זה עשוי לזעזע את אמות סייפיכם או לסדוק את הזהות המהודקת שיצרתם לעצמכם, אבל ככל הנראה, חרף הצהרותיכם הנחרצות, רובכם ורובכן למעשה פמיניסטים יותר משחשבתם.
אם נעזוב רגע את כל הקישוטים והצלצולים וסלידת או חיבת האישה הפמיניסטית האולטימטיבית והרדודה שמהלכת בעולם המושגים שלכם, נסיר את כל השכבות הדביקות בנות כמאה שנה של הפלקטים, ההבניות החברתיות והחזיות השרופות (שמעולם לא נשרפו, אגב), ונגיע לשורש המושג, נגלה אמת פשוטה מאוד. פמיניזם זה בסך הכל האמונה לפיה נשים שוות לגברים, ועל כן מגיע להן שוויון הזדמנויות, שוויון בפני החוק, זכות הצבעה, אי אפליה, ביטחון אישי וכל היוצא בזה. למה זה כזה מטורף בעיניכם ב-2016?
העולם סלד מהפמיניזם מאז ימי הסופרג'יסטיות האנגליות בסוף המאה ה-19 שנלחמו על זכות ההצבעה ועד תהלוכות נגד הטרדות מיניות ואונס בתל אביב בימינו. כשאני תוהה עם עצמי למה האנטגוניזם הזה כה אוטומטי, אני יכולה להניח מספר הנחות אפשריות: 1. קיימת חוסר הבנה או מודעות בנושא, 2. בשנים האחרונות מושכות הפמיניזם נלקחו בידי פמיניסטיות מהמחנה הרדיקלי (ואף הרדיקלי מידי) של התנועה, 3. העולם עדיין סקסיסטי יותר משנגלה לעין, ומתקשה להתמודד עם נשים שפשוט דורשות שוויון ולא סותמות את הפה.
חוסר ההבנה והמודעות נובעת לרוב משתי סיבות מרכזיות: בורות ושיח סגור שאינו מצליח לצאת מגבולות הקליקה הפמיניסטית. ישנה תחושה שחרף הדוחות החברתיים שמתפרסמים כל חציון או שניים בתקשורת, הנתונים המדאיגים על מצב שוויון הנשים בישראל ובעולם לא מחלחלים באמת.
כך למשל נשים בישראל מרוויחות שליש פחות מגברים במקצוע זהה, מאות נשים מפוטרות מעבודתן בשל הריון, רק 3% מראשי העריות והמועצות בישראל הן נשים, ב-2015 נרשמה עלייה של 60% ברצח נשים (300 נשים נרצחו בתוך המשפחה ב-15 שנים האחרונות), והאלימות המינית לא פוסחת על שום אישה.
למרות הנתונים הקשים הללו, מצב הנשים בישראל מזהיר ביחס למיליוני נשים אחרות בעולם. רק לאחרונה עיתוני העולם צהלו על הענקת זכות הצבעה לנשים סעודיות (שעדיין אסור להן לנהוג ברכבים), עדיין מיליוני נשים עוברות מילה, נשרפות ונחטפות על ידי רדיקליים כי העזו ללכת לבתי ספר, נישאות בכפייה לעתים בעודן ילדות, נמכרות לעבדות ומודרות כליל מהשלטון.
לפי כל המדדים האובייקטיביים ביותר, השוויון עדיין לא נוכח במלואו בישראל ובשאר העולם. נשים עדיין עומדות בפני מכשולים שגברים מעולם לא יכירו בדרכם להצלחה, עדיין נשפטות לפי הקנקן והמיני והשפתון, עדיין חוששות להיכנס לכיתת הנדסה שיושבים בה 99.9% גברים, עדיין מתלבטות אם לספר לבוס על טיפולי פוריות, עדיין לא שוות באמת. חשוב להאיר על העוולות האלה בפני הציבור הרחב, גם הגברי, כדי שמשהו מכל זה ישתנה. ולא, אורנה ברביבאי אחת וגולדה מאיר אחת הן בדיוק החריג המעיד על הכלל.
מסיבות אלו, בעיניי חשוב שהשיח ייצא מקליקה פמיניסטית סגורה, שמנהיגותיה לרוב שייכות למחנה יותר רדיקלי שלעתים אף מרחיק פמיניסטיות ממחנה מתון יותר. במצב בו רוב כלי התקשורת משום מה לא חושבים לפרסם על מוות אכזרי של אישה שבעלה רצח אותה במכת פטיש בראשה, כשכל אנס ומטריד בפוטנציה זוכה מיד לחיבוק תמוה מחלק מהציבור, כשתרבות האונס מושתקת, כשהמשטרה מסרבת לטפל ברצח נשים הגואה במגזר הערבי ועוד ועוד, מיותר לחפש "איחוד מאבקים" בסגנון פמיניזם טבעוני, פמיניזם שמאלני, פמיניזם להט"בי, פמיניזם "אני רק מדברת בלשון נקבה" וכו'.
כל מאבק כזה ראוי ומי שמאמין בדרכו רצוי שיצעד בה, אך פמיניזם טהור יותר וליברלי יותר יצליח לפנות לציבור רחב יותר, ייצור מודעות גדולה יותר ויגדיל את האפשרות לשינוי.
המחשבה הרווחת היא שרק האדם התקיף והקיצוני ביותר ייצור שינוי, אך לדעתי מאסת אנשים גדולה שפשוט מורכבת מכאלה המאמינים בשיווין ופועלים ממקומם לקידומו, יחוללו שינוי מבורך ואולי אף עמוק יותר.
כן, גם אתם הגברים. רוב הנשים לא שונאות גברים בגלל שהם גברים, ורעיון הפמיניזם צריך לשלול לחלוטין את הרעיון לפיו פרט בחברה בעל איבר מין זה או אחר שווה יותר או פחות מחברו. יש יותר גברים שרואים את עצמם פמיניסטים בשנים האחרונות, אבל לא מעט מהם רחוקים מלהיות כאלה באמת.
בפורומים סגורים של קבוצות פמיניסטיות מתגלים כאלה שלמעשה משתמשים בקלף הזה לצורך קידומם הפרטי, בין אם בשוק העבודה ובין אם בכדי להיכנס למיטה עם נשים פמיניסטיות שמוקסמות בהתחלה מהצהרה זו. זה לא הרעיון. הפמיניזם לא אמור להאדיר אתכם, אלא לפתח מודעות וחתירה לשוויון - וזה אדיר כשלעצמו.
בשנת 2016 עדיין צריך לציין את יום האישה הבינלאומי. סייל על מסקרות בסופר פארם ולוח שידורים עם מרתון סרטי בנות מתקתק זה נחמד, אבל זה לא ישנה את העובדה שנשים לא שוות לגברים גם אחרי מאבק בן למעלה ממאה שנה, ושרוב החברה עדיין לא שותפה לו למרות שבגדול כולנו דמוקרטיים באמונתנו. הגיע הזמן שזה ישתנה, וזה יכול להתחיל בכך שתודו: בעצם גם אתם פמיניסטים/יות.
אקו"ם