החלטתי לצאת למלחמה נגד מי שמאחל לי אונס ומוות
בעולם הרשתות החברתיות לכל אחד מותר להגיד מה שבא לו, בלי לעצור לשנייה. הפוליטיקאים מלבים שיח אלים, בריוני המקלדת ממהרים לתקוף - ואנחנו שותקים. אז זהו, זה נגמר! רוצים לקלל אותי? אל תתפלאו כשאחשוף את שמכם
החלטתי לצאת למסע, והפעם אני רוצה לשתף אתכם בו. בימים האחרונים החלטתי שאני לא שותקת יותר. נמאס לי. עייפתי, ואני לא מסוגלת יותר להעלים עין. זה זמן רב שאני חווה איומים, גידופים ונאצות ברחבי האינטרנט. בכל פעם שאני מביעה את דעתי על נושא שנוי במחלוקת, בכל פעם שאני אומרת משהו שלא מקובל על חבורה של אנשים שלקחו בעלות על המילה "קונצנזוס", אני מוצאת את עצמי נתונה לגל של איומים והכפשות מהזן הנמוך ביותר.
''נשמות, היא בעזה''. גידופים ונאצות בדף הפייסבוק של לוסי אהריש.
צילום מסך
אז החלטתי שאני לא מוכנה יותר לחיות בחברה שלא מסוגלת לנהל שיח בריא ולא אלים. לא מוכנה יותר לחיות בחברה שבה אם אנחנו לא מסכימים, אז אנחנו אויבים ובוגדים, שהעונש המינימלי שמגיע לנו הוא אונסֿ/סקילה/גירוש או אפילו רצח. אני לא מוכנה יותר לספוג עלבונות ואיומים מאנשים שהחלטנו לתת להם את התואר הפרדוקסלי "גיבורי מקלדת".
עוד טורים מערוץ הדעות של nrg:
- למה במדינת ישראל אבות הם לא חלק מהסיפור?
- אונס שני: מערכת המשפט תכניע את המתלוננות
- חטא הפמיניזם: ויתרנו על מערכת הצדק והמשפט
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
החלטתי לפתוח במלחמה. במלחמה נגד אותם "גיבורים" שהצליחו להמית את הרוב הדומם. אומרים לי בימים האחרונים "בשביל מה לך?", "אל תתני להם במה", "הם לא שווים התייחסות, תתעלמי". ניסיתי, והתעלמתי הרבה זמן, ואז חשבתי לעצמי: אם הייתי הולכת ברחוב ורואה מישהו מכה אדם, מטיח את ראשו באדמה - האם הייתי עומדת בצד ושותקת? האם הייתי ממשיכה כאילו לא ראיתי עכשיו אדם נרצח לנגד עיניי?
''שאלוקים ישלח לך סרטן בגרון''.
צילום מסך מהפייסבוק של אהריש
הרי כולנו למדנו שחיים ומוות ביד הלשון. אז במה זה שונה שאדם כותב לי שהוא יעלים אותי, או שמישהי מאחלת לי לקבל סרטן ושיתוק בכל הגוף? או שאני זונה של יהודים שהתגיירה בסתר? או שלרצוח אותי זה חלאל (כשר כדת וכדין)? או שמבקשים ממני לפטור את העולם מהעול שלי ולהתאבד? לכל אלו אין בושה לכתוב את כל העולה על רוחם בשם חופש השיסוי. סליחה, חופש הביטוי.
ואנחנו? אנחנו הרוב, שותקים. דוממים. קופאים מול אותם עבריינים שפלים. כי ככה זה בעולם הרשתות החברתיות - לכל אחד מותר להגיד מה שבא לו, ואיך שבא לו, בלי לעצור לשנייה לפני שהוא חובט במקלדת את מילותיו המתועבות.
אבל אגיד לכם משהו: מי שלא עוצר במקלדת, לא יעצור ברחוב. אלימות שלא נעצרת במחשב, לא תיעצר מתחת לבית שלנו. ומי שלא עוצר את עצמו מלירות מילים, לא יעצור את עצמו בעתיד מלירות כדורים. נשמע לכם הזוי? תעצרו רגע ותראו מה קורה סביבנו. השיח האלים הזה נמצא כבר בכל מקום. השיח האלים הזה כבר חובט בנו בכל פינה. השיח האלים הזה כבר גובה מחיר בדם. אין סובלנות, אין קבלה, אין הבנה ואין אנושיות.
מי שחושב שיוכל לקלל, יקבל את הבמה הגדולה לפרסם את שמו ואת תמונתו.
ונבחרי העם? שמאל-ימין-מרכז כאחד, הם משתתפים בחגיגה האלימה. הם הבינו שככל שיקצינו ויתבהמו - כך יקבלו יותר פרסום, כותרות ואהדה. הם מבינים שככל שיצרחו, יצעקו, ישסעו ויפרידו - כך הם ישמרו לעצמם את הכיסא לעוד כמה שנים. הם צריכים להתבייש בעצמם על השפה שבחרו ועל הדומה שהם נותנים. הם צריכים להתבייש על כך שמאותו מיעוט קולני הם שואבים פופולריות. הם צריכים להתבייש על כך ששכחו את תפקידם, לדאוג לעתיד המדינה הזו, ועל כך שאיבדו את הבושה יחד עם זרם אלים שניכס לעצמו את השיח.
אז אני מכריזה מלחמה! כל מי שחושב שיוכל לקלל, להתגזען, לגדף, ולאחל מוות - יקבל ממני את הבמה הגדולה לפרסם את שמו ואת תמונתו. כי אם לכם, פחדנים עלובים, אין את הבושה להפיץ את הרוע, אז לי בטח שלא תהיה בושה לחשוף אותה. שיהיה לכם בהצלחה ושהחזק בינינו ינצח.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם