למרות המחיר המוסרי: אסור להיפרד מהפלסטינים
בין אם תוקם מדינה פלסטינית בהסכם ובין אם בהיפרדות חד צדדית, התוצאה לא תהיה שקט ופיוס - אלא יותר אלימות, טרור ואיומים. אסור להתעלם, אבל החלופות מסוכנות
נוכח המציאות המזרח תיכונית, נראה כי השסע הפוליטי בישראל פחות קשור באידיאולוגיה או תפיסות טריטוריאליות ויותר לסאב טקסט פנימי. גבולות ההסכמה האמיתית הרבה יותר רחבים. הקיטוב הוא חברתי וקשור ברובו במאבק על ההגמוניה.לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- הטרדות מיניות הפכו לכלי ניגוח בין ימין ושמאל
- גל הטרור: הסכסוך עם אובמה עולה לנו בחיי אדם
כל התכנים הכי מעניינים -בעמוד הפייסבוק שלנו
יש מידה של צדק בטענה שאם ממשלת שמאל הייתה בשלטון, הימין היה ברחובות. מצד שני, אלו שבעבר גינו את הימין כמי שרוקד על הדם, פצחו השבוע בסטפס סוער. נדמה שגם הימין וגם מה שהיה פעם מכונה שמאל תקועים בסטגנציה מחשבתית ובאינפנטיליות.
יש בימין מי שטועה לחשוב שניתן לעצור את גל הטרור בשיטת זבנג וגמרנו, שיש מתכון צבאי לחסל כוונות של מחבלת שביצעה פיגוע כי בעלה היכה אותה ערב קודם. אין פטנטים. מאה שנות מלחמה מאחורינו, ככל הנראה מאה לפנינו. התלהמות אינה תכנית עבודה.
השמאל והמרכז-שמאל, ומה שהיה פעם יאיר לפיד - אותו עייפתי כה מלנסות להגדיר, דורשים פתרון מדיני שנע בין התנתקות חד צדדית, חידוש המו"מ עם הפלסטינים או ועידה אזורית. הבעיה, שכולם יודעים על קיומה, הינה שדרישות המינימום הפלסטיניות לא מגרדות את המקסימום הישראלי.
לצורך הדיון, נשחק משחק: נניח חוזרים לשולחן המו"מ, ישראל מסכימה לחזור לקווי 67', חלוקת ירושלים, פינוי התנחלויות, הכל כולל הכל. אבל, עדיין נותר הקטע עם זכות השיבה. תפנימו, הפלסטינים לעולם לא יוותרו על זכות השיבה.
אבל יודעים מה, בוא נמשיך עם הפנטזיה של שתי מדינות לשני עמים ונאמר, וואלה הפלסטינים ויתרו על זכות השיבה לתוך תחומי הקו הירוק. והנה קמה מדינה פלסטינית, ריבונית. המזרח התיכון בכאוס מוחלט. פליטים פלסטינים מסוריה הם כעת פליטים חדשים בירדן. מה המקום הכי אטרקטיבי באזור? התשובה ברורה.
ונניח יכנסו למדינה הפלסטינית רק חצי מיליון פליטים, תרחיש ריאלי, מה יקרה? נכון להיום, אחרי שהושקעו בפלסטינים סכומי עתק, גבוהים פרופורציונאלית מאשר שיקום יפן אחרי מלחמת העולם השנייה, הרשות כמעט קורסת. תארו לעצמכם את עוצמת הכאוס כשהרשות המושחתת והחולה תצטרך לקלוט חצי מיליון פליטים, אוכלוסייה קיצונית וענייה מרודה. הפלסטינים בשחיתותם והסתאבותם לא מסוגלים לקלוט אותם.
בין אם תוקם מדינה פלסטינית בהסכם (לה לה לנד) ובין אם היפרדות חד צדדית (סכנה קצת יותר מוחשית) התוצאה לא תהיה שקט ופיוס אלא יותר אלימות, יותר טרור, יותר איומים. יש מחיר לנוכחות הישראלית - מחיר מוסרי, מחיר כלכלי, מחיר ביטחוני. אסור להתעלם, אבל החלופות מסוכנות. ל"היפרדות" חד צדדית יש אפיל סקסי אבל במהותה היא ילד קטן שמכסה את העיניים וחושב שלא רואים אותו.
הניסיון העזתי מלמד אותנו שנסיגה חד צדדית רק מגבירה את התוקפנות. מדברים היום על נמל בעזה, ויש היגיון רב בכך, יהיה לחמאס מה להפסיד, הרצון בנמל מעיד על סוג של נורמליות ושוב בערבון מוגבל מאוד, יש מצב שהשאיפה לנמל כרוכה באפשרות להבריח עוד נשק לרצועה. ובכלל, היה להם את זה ביד.
אחרי ההתנתקות היה להם את הזמן, השקט והמימון לעשות מעזה פיילוט למדינה הפלסטינית. אבל הם לא רצו ולא רוצים, כי המטרה היא המאבק עצמו. ולכן ובאופן פרדוקסלי, עזה היא התשובה. עזה כמשל. כל מו"מ צריך להתחיל משם, מבחינת יכולתם של הפלסטינים לזנוח את הטרור ולהציג מידת מה של נורמליות ושיקום.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם