"הסאונד של באר שבע": יש תרבות בפריפריה
אלבום חדש של המוזיקאי דויד פרץ נותן ביטוי ייחודי לקולה של באר־שבע. צמיחת הפריפריה לא תבוא רק מהשקעה כלכלית, אלא גם מיצירת זהות מקומית חזקה
שנים רבות נמנע המוזיקאי דויד פרץ מלכתוב על עיר הולדתו באר־שבע. הוא הפנים את היחס השלילי שקיבלה העיר ואת הדימוי שלה כשממה תרבותית חסרת זהות עצמית, ולדבריו לא הכיר בה כמקום שראוי להיכתב. יום אחד, אחרי שנים של שתיקה ותסכול, הסכר שלו נפרץ והוא התחיל לכתוב לא רק על באר־שבע אלא על הנגב בכלל, יישוביו, אנשיו והחיים בו. השבוע יצא לאור האלבום החדש שלו, 'ארץ שלא שם', והנגב מככב בו בלא מעט שירים.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- למרות המחיר המוסרי: חייבים להיפרד מהפלסטינים
- גל הטרור: הסכסוך עם אובמה עולה לנו בחיי אדם
- הטרדות מיניות הפכו לכלי ניגוח בין ימין ושמאל
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אחד השירים היפים והוותיקים של פרץ שמופיע באלבום הוא השיר 'דרך מצדה', שנכתב על הרחוב שבו הוא מתגורר שנים רבות, רחוב מרכזי בבירת הנגב שכמעט כל תושב בדרום מכיר. בשני קצותיו של הרחוב ממוקמים בניינים מרכזיים של העיר: בקצה אחד נמצא בית החולים 'סורוקה' שבסמוך אליו ממוקמת אוניברסיטת בן־גוריון, על ידו בניין מסחרי בעל עיצוב חריג המכונה 'מרכז הנגב', ובקצה השני ה'גרנד קניון'.
דוד פרץ
צילום: יוסי אלוני
השיר 'דרך מצדה' מתאר את תחושותיו של פרץ, תושב הרחוב הוותיק, מול התושבים הארעיים הרבים של באר־שבע, ומבטא תסכול מחיים במקום ללא זהות מקומית שנמצא רק "על הדרך": "סטודנטים מתחלפים/ המהגרים בקבע/ סורוקה לא מרפא/ כאב שלא מרפה/ הו דרך מצדה/ הו דרך ללא דרך/ אם כך צריך לחיות/ היכן כדאי למות/ בעיר ללא סיבה/ אף היסטוריה לא נכתבת/ שברת לי את הלב/ מחר אני עוזב".
אבל פרץ לא מסתפק בתסכול ובמחאה. כבר יותר מ־15 שנה שהוא פועל לחיזוק התרבות המקומית בבאר־שבע ובדרום. הוא הקים את אולפן ההקלטות הראשון בבירת הנגב, קידם את הרוק האלטרנטיבי באזור, ובאופן כללי משמש מעין "גנן תרבותי" לסצנות מוזיקה עצמאיות בדרום. פרץ מאמין שחיזוק הפריפריה לא יקרה רק באמצעים כלכליים - הקמת עוד מפעל, סלילת עוד כביש והבאת עוד בסיס צבאי - אלא גם ביצירת זהות מקומית חזקה ועצמאית. הוא מבקש לשנות את התפיסה ההגמונית שרואה את הנגב כאזור שומם, שאנשי המרכז אמורים להפריח. הוא מאמין שהבחירה בנגב כמקום לחיות בו לכתחילה ולא בדיעבד עוברת ביצירת זהות מקומית ומקורית, שאמורה להתבטא גם בתחום התרבותי.
האלבום החדש של פרץ הוא אלבום נגבי מובהק. שיר אחד מוקדש ל'עשן הזמן' - פאב, חנות ספרים ומועדון הופעות בעיר העתיקה של באר־שבע, שהוא בית ליוצרים מקומיים ומוקד הפעילות התרבותית המוביל של העיר.
פרץ שר על הספרים בחנות, על הסיפורים שנלכדו בשיכוני העיר, ועל השירים והחלומות שנערמים עד התקרה. שיר אחר באלבום, "למכור את נשמתי לשטן", מתאר נסיעה ארוכה להופעה במקום רחוק בנגב, ומספר על כביש שלא נגמר ותמרורי אזהרה מגמלים. ויש גם את "השיר של אמצע החיים", שמככבות בו דימונה וירוחם אבל גם פרדס־חנה ובנימינה. פרץ מאמין שלכל הערים האלה יש ייחודיות משלהן, והן לא צריכות להתקיים רק כצלו של המרכז.
גם בחייו האישיים, פרץ מסמן מסלול הפוך מזה שעושים רוב המוזיקאים הישראלים שצומחים בפריפריה. גם הוא היה כמה שנים בתל־אביב ויצר שם, אבל בניגוד לאחרים הוא בחר לחזור לבאר־שבע ולייצר ממנה אלטרנטיבה תרבותית.
בניגוד לגישה שרואה בבאר־שבע רק מקום שנמצא בהמתנה לתל־אביב, החזון של פרץ מדבר על "סאונד באר־שבעי" אותנטי ומקורי שאמנים ממרכז הארץ ידרימו בשבילו. את התזה הפטריוטית של פרץ אפשר ורצוי להעתיק מתחום התרבות גם לתחומים אחרים כמו חינוך, תעשייה ותיירות. פריפריה שלא תבקש לחקות את המרכז אלא תיצור לעצמה אופי עצמאי וייחודי, תוכל להפוך בעצמה למעין מרכז.
קונגרס תוצרת דימונה
עד לפני חמש שנים, הקונגרס הציוני לנוער התקיים תמיד בירושלים, תל־אביב או חיפה. לפני ארבע שנים החליט מנכ"ל המועצה הציונית יגאל ברנד שעדיף לדבר על ציונות במקומות שמבטאים התיישבות ציונית עכשווית, והעביר את הקונגרס למקומות פחות מרכזיים על המפה. בשנה הראשונה לכהונתו התקיים הקונגרס בערד, בשנה השנייה בגוש עציון, שנה לאחר מכן בקריית־אתא, והשנה הוא מגיע לדימונה. 750 בני נוער, חילונים ודתיים, משמאל ומימין, מהמרכז ומהפריפריה, הגיעו השבוע לדימונה לקונגרס שנמשך יומיים. בדרך לשם הם ביקרו בהתיישבות הוותיקה והחדשה בנגב, וכשהגיעו לעיר סיירו בה ונחשפו לתרבות המקומית.
בני נוער בפעילות לקראת הקונגרס הציוני הארצי לנוער
צילום: יח''צ
זהו הקונגרס הציוני לנוער ה־35, שמתקיים מטעם המועצה הציונית בישראל וההסתדרות הציונית העולמית. השנה עסק הקונגרס בנושא תוצרת הארץ. חוץ מיחידות ופאנלים בנושא, בני הנוער הכינו כאלף משלוחי מנות לחיילים בודדים ממוצרים מהיישוב היהודי בחברון, כדי לתמוך בעסקים מעבר לקו הירוק וכהתנגדות לתנועת ה־BDS.
המונח 'תוצרת הארץ' קיבל בקונגרס משמעות נוספת, מקומית. המשתתפים למדו על המפעלים בדימונה ובסביבתה ועל תרומתם. הם שמעו על התיאטרון המקומי שמפתח תרבות מקורית, ועל אתרי התיירות באזור. המדריכים בקונגרס דיברו איתם על חשיבות הפרגון לתוצרת ולתרבות המקורית. המארגנים השתדלו ליישם את הנושא הנבחר, והקפידו להסתייע בתוצרת המקומית של דימונה בהפקת האירוע.
קיום הקונגרס הציוני לנוער בנגב הוא אמירה חשובה. ועדיין, להביא מאות בני נוער לקונגרס בדימונה זה לא מאוד מסובך. מדובר בקהל שבוי שיגיע באוטובוסים לאן שייקחו אותו, בטח כשמדובר באירוע שמתקיים על חשבון ימי לימודים. השאלה היותר מעניינת היא אם ההסתדרות הציונית העולמית תצליח להביא לדימונה, ולו לפעם אחת, גם את הקונגרס הציוני של המבוגרים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם