לא צריך להפוך את עונשו של קצב למסע התעללות
הטיעון המשמעותי היחידי של המתנגדים לקציבת עונשו של הנשיא לשעבר הוא אי הבעת החרטה, ויש להבין שאצל קצב זה לא לא מרוע אלא מחולשה. הוא לא מסוגל לראות את הסדקים במסכה שעטה על עצמו, וזו עדיין לא סיבה מספיק טובה להשאיר אותו בכלא
הגיע הזמן לשחרר את משה קצב. נשיא המדינה לשעבר יושב כבר למעלה מארבע שנים מאחורי סורג ובריח ומסיים אוטוטו לרצות שני שליש מעונשו. השיח הציבורי מתמלא בדוברים המתחלחלים מהאפשרות שהוא יקבל ניכוי שליש כפי שמקבלים חלק משמעותי מהאסירים בישראל. המרואיינים – החוזרים שוב ושוב על מנטרת "מהו המסר לנפגעות" – נחרדים מהרעיון ש'משפט אחד יהיה לכם לגר ולאזרח הארץ' יחול גם עליו.לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- ציפר, אנא חזור לכתוב
- סטלין זה כאן: רגב היא לא האיום האמיתי לתרבות
- שי חי הוא ערס: די כבר עם קלישאת 'כל האמת בפרצוף'
כל התכנים הכי מעניינים -בעמוד הפייסבוק שלנו
ניכוי שליש על התנהגות טובה הוא רעיון שיקומי שהתפתח החל מאמצע המאה ה-19 ונועד לתגמל אסירים שבוחרים במסלול של שיקום ותיקון. כשמו, הוא מותנה בראש ובראשונה בהתנהגות טובה. בנוגע לקצב, אין מחלוקת על כך שהנשיא לשעבר עונה על הקריטריון המרכזי הזה: האיש לא היה מעורב בקטטות, הוא שמר על יחס מכבד לאסירים ולסוהרים ולא צבר עברות משמעת בולטות.
משה קצב חוזר לכלא מעשיהו לאחר חתונת בנו. ''יש אנשים שמשועבדים ליצר ולאגו הענק שלהם''.
צילום: אמיר מאירי
שיקול נוסף בהחלטה של וועדת השחרורים לאשר את קיצור תקופת העונש הוא רמת המסוכנות של האסיר, כשהשאלה הנשאלת היא מהו הסיכוי שהוא יחזור לסורו ויסכן את סביבות במידה וישתחרר בטרם עת. לעניין זה לא יהיה מופרך להעריך בזהירות שמשה קצב לא יסכן אף אדם כשיצא מהכלא: הגיל המבוגר, התקופה הממושכת שעבר מאחורי סורג ובריח והריסוק המוחלט של מעמדו הציבורי – לא יחזירו אותו לשום תפקיד משמעותי שבו יוכל לנצל יחסי מרות על נשים.
השיקול הבא הוא האינטרס הציבורי. בעקבות בג"ץ שקולניק ב2001 נחקק סעיף 10 בחוק שחרור על תנאי, שקבע כי רק במקרים חריגים תשקול וועדת השחרורים שיקול נוסף העונה לשם "האינטרס הציבורי". האינטרס הציבורי מתייחס לחשש שמא שחרור מוקדם מידי במקרה של עברה חמורה במיוחד יגרום זילות של החוק ושל מערכת אכיפת החוק בעיני הציבור.
כזכור, שקולניק ירה במחבל כפות, הורשע ברצח ונדון למאסר עולם. עונשו נקצב על ידי וועדת השחרורים ושופטי בג"ץ נחלקו בשאלה האם לאשר את החלטת הוועדה. "אני מתקשה, מתקשה מאוד, לקבל כי אדם שרצח את הזולת יצא מבית הכלא לאחר שמונה שנות מאסר בלבד", כתב השופט חשין בהכרעת הרוב, ואילו אנגלרד כתב מולו "במקרה של חנינה. הוועדה הבאה לדון בהפחתת השליש, חייבת לקבל כנקודת מוצא את העונש הקצוב על ידי נשיא המדינה, ואין לה סמכות לשוב ולשקול שיקולי ענישה שמטרתם לתקן את אשר עיוות, לדעתה, הנשיא בקצבו את העונש". החוק שנחקק לאחר מכן קבע איפוא כי וועדת החריגים איננה גוף שיפוטי מעניש, ורק במקרים חריגים במיוחד תתחשב בחומרת העברה.
המקרה של קצב איננו מקרה חריג המצדיק התעמרות נוספת באיש בשל האינטרס הציבורי: "כי יהיה באיש חטא משפט מוות והומת, לא תלין נבלתו על העץ. קבור תקברנו ביום ההוא כי קללת א-לוהים תלוי", קובעת התורה בפרשת כי תצא.
ולענייננו, עצם הכניסה של דמות בסדר גודל כזה אל מאחורי סורג ובריח היא השפלה עצומה למי שעמד על גג העולם עד לפני שנים ספורות. ה'למען יראו וייראו' מהדהד כאן גם בלי תוספת מרקר או אותיות קידוש לבנה.
אין שום ערך ציבורי בלראות אותו מזדקן ונמק שנים ארוכות בכלא, שכן החרפה שלו היא חרפה של כל עם ישראל שבחר בו (באמצעות הכנסת) לתפקיד נשיא המדינה. לעצם המאסר יש משמעות דרמטית, גם כהרתעה וגם כסימון סטנדרט נדרש לנבחרי ציבור. אין עניין לדחות אבן אחר הנופל, לעטר את האיש בזר קוצים כואב ומדמם ולנעוץ את זרועותיו בברגים אל הצלב.
נשאר עוד שיקול אחד, והוא לטעמי הטיעון המשמעותי היחידי של המתנגדים לקציבת עונשו של הנשיא לשעבר, והכוונה לסוגית החרטה: קצב לא הודה בעונשו ולא התחרט על מעשיו, ולכן לכאורה לא יכול להשתקם, שכן חלק בלתי נפרד מהשיקום הוא ההודאה בחטא.
לעניין זה אעיר רק הערה פסיכולוגית: יש אנשים עם אגו גדול; יש אנשים עם אגו ענק; יש אנשים שמשועבדים ליצר ולאגו הענק שלהם. אצל דמויות נרקסיסטיות מהסוג הזה, הודאה בכישלון היא לפעמים סוג של התאבדות פסיכולוגית, הם פשוט לא מסוגלים לעמוד מול הראי ולראות את הסדקים במסכה שעטו על עצמם.
זה לא אומר שהם לא מתחרטים, זה לא אומר שהם לא אוכלים את עצמם לילה לילה בתא על החטאים והעוונות והפשעים שעוו וחטאו ופשעו. הם פשוט לא מסוגלים לעמוד בחוויה של "התפרקות הפרסונה" ולכן נאחזים באופן מלאכותי בתדמית המדומיינת שיצרו לעצמם. הם מפסידים הזדמנות עצומה לתיקון וריפוי, אבל זה לא מרוע אלא מחולשה נפשית ואישיותית. לאחר שנתפסו בקלקלתם חשוב שישבו מאחורי סורג ובריח. אין צורך להפוך את העונש שלהם למסע התעללות שלא נגמר.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם