האזרח מספר אחת שלא מתחרט - לא ראוי לחנינה
קצב משחק עם דעת הקהל הישראלית משחק פוקר מסוכן שבו מי שימצמץ ראשון יפסיד. הסאב טקסט שקצב הסתבך בו פשוט – "לעולם לא אודה ולא אקח אחריות כי אני חף מפשע ונקי מכל רבב, ועכשיו תראו איזה מחיר אני משלם בגלל החפות שלי". אז שישלם
הסיבה שבגללה אני לעולם לא אהיה שופטת נעוצה בעובדה שאני כל כך ארחם על הנאשמים עד שסביר להניח שאף אחד מהם לא ימצא את עצמו בתוך הקלבוש.לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- ותודה למדינה: אלו היו 15 השניות המפחידות בחיי
- שי חי הוא ערס: די עם קלישאת 'כל האמת בפרצוף'
- לא צריך להפוך את עונשו של קצב למסע התעללות
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בשלב שלפני קביעת העונש אני אפציר בהם שישבעו לי בילדים שלהם וגם באלוהים שהם לעולם לא יחזרו לסורם, ואז אני אפציר בהם להישבע שוב בספר התורה, ואז אני אאיים עליהם בעיניים חשדניות ואגיד להם – ת'שבעו שוב, עד שהם יהיו ממש מבוהלים, כל כך מבוהלים עד שהם יהפכו לשומרונים הטובים ולא יבצעו אף פשע בחיים שלהם.
''בהרואיות סטואית של באפון חצר, קצב מתעקש על כבודו האבוד''.
צילום: אדי ישראל
כמי שנמנית דרך קבע ובאופן מביך עם הקבוצה שתמיד מרחמת על הפושע בסרטים ומקווה שהוא יצליח לצאת מזה – אין לי אלא להודות בבושת פנים שלא מאנשים כמוני יגיע משפט וצדק.
מצד שני – לאחר כל התיאורים הגרפיים של מקורביו של קצב על מצבו הנפשי (מת מהלך) מצבו הגופני (גוויה גוססת) מצבה של אשתו (מלאך שהזדקן בעשרים שנה) ומצבם של ילדיו (כולם פוטרו ממקום עבודתם), הייתי אמורה לעמוד בראש המחנה שקורא לקיצור עונשו בשליש.
ולא רק בגלל הטיעונים קורעי הלב של מקורביו אלא גם בגלל הטיעונים של אלה שאין להם צד אישי בעניין. הוא בן אדם מבוגר, הוא כבר ישב ארבע שנים, הוא נפל בהתרסקות מטאורית מאיגרא רמה למזנון של הכלא, אולי די, מספיק, שילם כבר המסכן, תנו לו ללכת הביתה ולבלות את שארית חייו באופן אנושי.
והנה אני, רחמנית בת רחמנים ועוד מהסוג שמרחם על אכזרים, מקשה את עורפי ומתקוממת בכל פעם שהרעיון לקיצור עונשו של קצב עולה. למה זה קורה לי? שאלה טובה.
התשובה העיקרית שיש לי - היא חטא ההיבריס.
כלוא בתוך משחק של כבוד
משה קצב לא מתפקד כדמות טרגית - משה קצב הוא עצמו טרגדיה שסופה ידוע מראש. אדם שכלוא בתוך משחק של כבוד ושמוכן לשעבד את חייו ואת חיי משפחתו עבור הכבוד הזה שנדמה שרק הוא עדיין מאמין בו.
קצב בעצם משחק עם דעת הקהל הישראלית משחק פוקר מסוכן שבו מי שימצמץ ראשון יפסיד. הסאב טקסט שקצב הסתבך בו פשוט – לעולם לא אודה, לעולם לא אביע חרטה, לעולם לא אקח אחריות כי אני חף מפשע ונקי מכל רבב. ועכשיו תראו איזה מחיר אני משלם בגלל החפות שלי, מי היה מוכן לוותר על עיסקת טיעון כמו שהוצעה לי, מי המטורף שהיה לוקח על עצמו את הסיכון הזה אם הוא לא היה יודע מראש שהוא חף מפשע ושצדקתו עוד תראה אור.
במשחק הפוקר הזה קצב ציפה, ועדיין מצפה, שדעת הקהל הישראלית תתרשם מההקרבה האצילית שלו ותפנים סוף סוף שכך לא מתנהג מי שחטא בעבירות כמו אונס.
ההתעקשות שלו גם היום לא להביע חרטה ובכך לסכן את הסיכוי לקיצור עונשו היא בעצם מערכה שנייה, את המערכה הראשונה כולנו זוכרים עת קצב לא הסכים להודות גם לא בעבירות הקלות שיוחסו לו כחלק מעיסקת טיעון שאם הייתה יוצאת אל הפועל, הוא לא היה יושב בכלא אפילו יום אחד.
אודליה כרמון - א' ממשרד התחבורה. ''ומה עם המוטרדות והנאנסות עצמן שלא זכו לשמוע מהאיש בדל של חרטה?''.
צילום: אריק סולטן
בהרואיות סטואית של באפון חצר, קצב מתעקש על כבודו האבוד. הדבר היחיד שהוא כנראה לעולם לא יצליח להפנים הוא שהוא משחק פוקר רק עם עצמו. דעת הקהל הישראלית נטתה לקבל את הכרעת הדין והפנימה שהשר שהפך לנשיא היה אחד מאותם גברים שמטילים מורא ופוגעים באופן אכזרי בנשים האומללות שלמזלן הרע עבדו לצידו.
כי אם היום קצב הוא עבד גמור של הכבוד העצמי שלו, פעם הוא היה עבד נרצע ליצריו והתוצאה היא שנשים שרצו להתפרנס נאלצו להפוך לשפחות של העבד ולו רק כדי שתוכלנה לשמור על תלוש המשכורת בסוף החודש.
מעבר לאכזריות הברוטלית והאינהרנטית שמצויה בכל מקרה אונס – קצב מהווה את המודל הקיצוני ביותר של שימוש בכוח למטרת רווח מיני מהסוג הנלוז ביותר.
אין לי כמעט ספק שאם קצב היה עובר היום בדיקה מסודרת במכון פוליגרף הוא היה נמצא דובר אמת, כלומר אין לי ספק שעם הזמן הוא למד לשכנע את עצמו בחפותו המוחלטת, זה האספקט הטרגי של הבן אדם.
מצד שני מדובר בנשיא לשעבר שהורשע בשתי עבירות אונס ושידע להיות ברוטאלי מאוד כלפי המתלוננות גם בשעת המשפט.
אזרח מספר אחת שלא מוכן בשום פנים ואופן לקחת אחריות על פשעיו, הוא מודל רע מאוד שאינו ראוי לחנינה, בטח לא כשנשים כמו אתי אלון, פקידת בנק אפורה שמעולם לא הייתה נבחרת ציבור - לא זכתה לחנינה כזאת גם כשאימה החולה נאצה לגדל את ילדיה הקטנים.
והחיים של קצב קלים הרבה יותר – אם הוא רק היה מוותר על כבודו הדלוח ומביע סוג מינימאלי של צער או חרטה - הסיכוי שלו לחנינה היה גדל בהרבה. צריך לזכור שעברייני מין בארץ ובעולם נדרשים בדרך כלל לקחת אחריות על פשעיהם ואף לעבור סוג של טיפול כדי שמישהו ישקול להם קיצור עונש. בהקשר הזה הפצרות הרחמים של מקורביו על מצבו העגום אינן עושות רושם – כנראה שמצבו אינו כל כך גרוע אם הוא מוכן עדיין להקריב את הכל תמורת כבוד מפוקפק שאיש כבר לא מאמין בו.
מעבר לכך וחשוב מזאת – העונש שנקבע על פי מערכת המשפט הישראלית הוא לא משחק של נדמה לי, קיצוץ של שליש הוא לא מתנה שיש להניח מראש ובתוך הקונטקסט של עברייני מין קשה לראות מדוע הוא צריך לזכות בפרס הזה.
וזה עוד בלי להוציא מילה על הנאנסות עצמן שלא זכו לשמוע מהאיש בדל של חרטה או על כל אותן נשים נפגעות תקיפה מינית שכולנו מפצירים בהן לגשת למשטרה ולשים את מבטחן במערכת המשפט והענישה של מדינת ישראל.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם