חוק המקוואות: שיאים חדשים של כפייה דתית
הצעת החוק, שמלכתחילה נועדה לפגוע בזרמים הלא-אורתודוקסיים, תפגע בסופו של דבר בעיקר בנשים. רק תארו לעצמכם מה היה קורה אילו היתה עולה לדיון הצעת חוק הקובעת שבריכות ציבוריות בישראל יקיימו רק רחצה מעורבת
הצעת התיקון לחוק שירותי הדת, שזכתה לכינוי "חוק המקוואות" ואושרה בכנסת בקריאה טרומית, מבקשת לקבוע שטבילה במקוואות הציבורים תעשה אך ורק לפי הנחיות הטבילה של הרבנות הראשית. זו הצעה פסולה מכל וכל, שאסור בשום אופן לקבל אותה, וחבל שבכלל זכתה לאישור הראשוני.לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- אישה עם מגבת במקווה ושורת רבנים מאחוריה
- נתניהו מתקטנן איתנו על תלוש השכר שלו?
- השוטרים הפלסטינים יגנו עלינו במקום צה"ל?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ראשית, מדובר בהצעה שמביאה לשיאים חדשים את המונח "כפייה דתית". טבילה היא פעולה אינטימית מאין כמותה; ההלכה אמנם יצרה לה הוראות מפורטות, אבל קיומן של הנחיות ההלכה הוא עניין למצפונם של הטובלים. אוי ואבוי יהיה אם המדינה תתחיל לקבוע לאנשים שחובתם לקיים את הוראות ההלכה, וגם תעמיד צבא של פקחים, בדמות הבלניות, שיוודאו זאת.
העובדה שעד היום רוב הבלניות אכן עשו זאת, גם בלא אישור מפורש של המדינה, היא מספיק חמורה ופסולה כשלעצמה, ואין להחמיר אותה עוד יותר באמצעות חוק המדינה.
שנית, בהצעת החוק הזו יש משום השתלטות של תפיסה דתית מסוג מסוים על נכס השייך לכלל הציבור. המקוואות הם חלק ממערכת שירותי הדת שמעניקה המדינה לכלל אזרחיה. הם הוקמו על-ידי המדינה, במימון המדינה, ומתוחזקות על-ידי המדינה, ולא על-ידי זרם דתי כלשהו. משום כך גם השימוש בהן צריך להיות חופשי לכלל אזרחי המדינה, ולפי הבנתם.
במובן זה שונים המקוואות מבתי-הכנסת שהוקמו על-ידי קהילות ספציפיות כדי לשרת צרכים של קהילה ספציפית; לרוב, הקהילות גם גייסו לפחות חלק מהכסף הדרוש להקמת בית הכנסת והמדינה רק השתתפה במימון, ומשום כך הנכנס לבית-כנסת מסוג מסוים – אורתודוקסי, קונסרבטיבי, או רפורמי – צריך לקבל על עצמו את המנהגים הרווחים באותו בית כנסת. המקוואות כאמור הן סיפור שונה.
הדבר החמור ביותר ביוזמה, הוא הפגיעה האנושה שהיא פוגעת בכבודן של שתי קבוצות משמעותיות: הנשים, והזרמים הלא-אורתודוקסיים. הפגיעה החמורה ביותר היא בנשים, שהן הצרכניות העיקריות של שירותי המקוואות.
חזקה על אשה הבאה לטבול במקווה שהיא מעוניינת לקיים את ההלכה, אחרת לא היתה באה מלכתחילה (ברוך השם, עדיין אין בישראל חוק הכופה על נשים לטבול במקווה). אם אינה בקיאה בהוראות ההלכה, היא יכולה לשאול רב או את הבלנית העובדת במקווה.
ועדיין, צריך להישמר לנשים החופש לבחור כיצד הן רוצות לטבול, ובעיקר לבחור האם הן רוצות בפיקוח הבלנית או מעוניינות להסתדר בלעדיו. הצעת החוק, שמלכתחילה נועדה לפגוע בזרמים הלא-אורתודוקסיים, תפגע בסופו של דבר בעיקר בנשים.
אבל גם הפגיעה בקונסרבטיבים וברפורמים היא בלתי נסבלת. אפשר לא לאהוב את דרכן של שתי התנועות האלה – אם כי בכל מקרה חשוב לדעת שגם ביניהן יש הבדלים גדולים. גם אני לא אוהב את האופן הקל מדי שבו משלימות שתי התנועות, ובמיוחד הרפורמים, עם נישואים מעורבים בין יהודים ולא-יהודים – השלמה שיש סבירות גבוהה שהיא תורמת כשלעצמה לאחוז העצום של הנישואים הללו ביהדות התפוצות, וממילא להתבוללות.
מנגד, חשוב לזכור שראשי התנועות הללו טוענים שהנישואים המעורבים הם תופעה הנובעת בעיקרה מעצם החיים של מיעוט יהודי בקרב רוב לא-יהודי, במציאות מודרנית שבה רוב היהודים מעדיפים את ההשתלבות בחברה על פני ההסתגרות שבה בחרו אבותיהם. הראייה: גם במדינות בתפוצות, שבהן אין תנועות לא-אורתודוקסיות חזקות, כמו ברוב מדינות אירופה, עדיין אחוזי הנישואים המעורבים וההתבוללות הם עצומים. לטענתם, דווקא התנועות מאפשרות גם לזוגות המעורבים הללו סיכוי כלשהו של חיים יהודיים.
אפשר לקבל את הטענה הזו או לדחות אותה. בישראל, בכל מקרה, התנועות הלא-אורתודוקסיות הרבה יותר קרובות למסורת, ואחת הראיות היא עצם רצונן לטבול את המתגיירים שלהן. מה שפסול בכל מקרה הוא הניסיון להשתמש בחוק המדינה כדי להכריע ויכוח בין תפיסות דתיות שונות.
גם התפיסות האורתודוקסיות הרי אינן בהכרח מקובלות על כלל האוכלוסייה. רק תארו לעצמכם מה היה קורה אילו הייתה עולה לדיון הצעת חוק הקובעת שכדי למנוע הדרה ופגיעה בנשים, יחויבו גברים ונשים העובדים במשרדי ממשלה לשבת זה לצד זה, או שבריכות ציבוריות בישראל יקיימו רק רחצה מעורבת.
אקו"ם