מלחמה

הפתח' ואבו מאזן עומדים מאחורי גל הטרור

הילדים הפלסטינים גדלים בסיר לחץ של שנאה, ושואפים להרוג ישראלים גם במחיר חייהם. צריך להכאיב לרשות ולא להעביר לה כסף

מקור ראשון
אמנון לורד | 18/3/2016 14:58
לפני יותר משנתיים נפגשתי עם איש הערכה בכיר בצה"ל. הוא ניתח והסביר כמה הנוער הפלסטיני נהיה דומה לנו. הגאדג'טים מעניינים אותם, אופנות מעניינות אותם, וכמובן פייסבוק, תרבות הצריכה וכל השאר. המסר: הם רוצים תהליך שלום, הם כבר לא בנויים למתקפות טרור.

עוד כותרות ב-nrg:
- מבוכה במשרד החוץ: ישראל ויתרה על מינוי דני דיין?
- קובי פרץ הורשע בהעלמת מס במיליוני שקלים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו


הדבר המעניין הוא הקוטביות בין ההערכות המלומדות בזירה הפלסטינית, שלא לדבר על הפער בינן ובין המציאות עצמה. נערים פלסטינים רבים, שאכן יכולים להיראות כמו הילדים שלנו, מדברים בגאווה לא מוסתרת על שאיפתם לרצוח ולהפוך לשהידים. כך עלה באופן חד־משמעי מכתבה שפרסם לאחרונה אסף גבור במוסף 'דיוקן' של 'מקור ראשון'.
צילום: איי-אף-פי
פלסטינים מיידים אבנים על רקע העיר העתיקה צילום: איי-אף-פי

במסמך שהוציא לאחרונה תא"ל במיל' יוסי קופרווסר, הוא משתמש בדימוי של סיר לחץ עם פופקורן שמתפוצץ בתוכו כדי להסביר את האינתיפאדה הנוכחית, שצורת ההפעלה שלה שונה ממה שישראל הכירה בעבר. הילדים הצעירים, אפילו הילדות, גדלים בסביבה סגורה. מגיל קטן מאוד מחממים את הסביבה שלהם במסרים דחוסים של שנאה ליהודים ולמדינת ישראל, והצורך להיות שהיד ולהרוג יהודים. בסיר הלחץ הזה, הנערים מתפוצצים כמו פופקורן. בחום ובלחץ שנוצר, ההנהגה הפלסטינית יכולה להיות בטוחה שבכל יום יימצאו אחד או שניים שייקחו את ההטפות וההסתה ברצינות וילכו לתקוף יהודים. הם יעשו זאת גם בידיעה שהסיכוי לחזור בחיים הוא אפסי. המסמך של קופרווסר פורסם במסגרת 'המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה'.

בישראל מתרוצצות כמה הערכות, כאשר רוב הפרשנים והאזרחים מסתובבים בבלבול גמור לגבי הסיבות למתקפת הטרור. רובם חושבים שזה עניין ספונטני, "פיגועי אווירה". ד"ר שאול בר־טל, למשל, מזהה את המגע והדחיפה של חמאס. תא"ל קופרווסר, לשעבר ראש חטיבת המחקר באמ"ן ומנכ"ל המשרד לנושאים אסטרטגיים ומודיעין, קובע במסמך שכתב יחד עם הירש גודמן שהאינתיפאדה הזו היא תוצרת פת"ח, כלומר ביוזמת אבו־מאזן ובהובלתו.

"אם חמאס היה רוצה לעשות משהו, הוא היה עושה משהו אחר", אומר קופרווסר. "פעולות משמעותיות יותר, בנשק חם. חמאס תומך במה שקורה, אבל דרך הפיגועים הזאת היא לא הספצייליטה של חמאס. זה לא מה שהם היו עושים. מה שקורה עכשיו זה דבר שפת"ח מדבר עליו כל הזמן".

בכל זאת, בלתי נתפס שנערים ונערות ילכו לנסות לרצוח, וכמעט בכל המקרים לא יצליחו וימותו. הם פשוט הולכים להתאבד.
"למה בלתי נתפס? החינוך שכל הילדים האלה עוברים הוא שצריך וטוב ללכת בדרך ה'איסתישהאד', שהכי טוב להיות שהיד. התפיסה האסלאמית הזו מקובלת לחלוטין בכל השיח הפלסטיני. הם חינכו את הנוער הפלסטיני מגיל צעיר להיות שהידים. אם תשאל ילד מה הוא רוצה להיות, כולם יגידו לך שהם רוצים להיות שהידים, והם הולכים להיות שהידים. זה התהליך. הכינו אותם למה שקורה עכשיו. אלה אותם גרעיני הפופקורן שמתפוצצים בסיר הלחץ".

אחד הדברים המעניינים שקופרווסר מדבר עליו במסמך שלו, הוא שמה שמתרחש עכשיו הוא תולדה של החלטות שהתקבלו בתנועת פת"ח עוד ב־2009. הוא אומר זאת לא בפעם הראשונה. ובכל זאת, אם תשאלו את קובעי ההחלטות, אם תשאלו פרשנים ומומחים בתקשורת, אף אחד מהם לא מודע לזה. זוהי אסטרטגיית פעולה שהתקבלה כבר לפני שבע שנים - במקביל לעליית נתניהו - ללכת למאבק מדיני־טרוריסטי משולב. מאבק מזוין.

ההתבטאויות של אבו־מאזן על "מאבק בדרכי שלום" חלחלו באופן מפתיע לתודעת הפרשנים. כלומר, מתקפות רצח ללא טילים ומתאבדים - זהו מאבק בדרכי שלום. האם אפילו שר הביטחון בוגי יעלון אינו מודע לאסטרטגיה שמופעלת נגד ישראל, בהתאם להחלטות פת"ח? "אם יש מישהו שמכיר את הנושא הזה, זה שר הביטחון", מבטיח קופרווסר, אבל הוא לא אומר בוודאות שיעלון מודע לזה והפנים את זה.

לדעת קופרווסר, מתקפת הדקירות והירי הספורדי מתבצעת בשליטת הנהגת פת"ח, קרי אבו־מאזן. לכן הוא גם לא חוזה גדולות ונצורות לשיטה של פגיעה מסיבית במשפחות המחבלים. הן יכולות אולי לעצור את הבן או הבת, אבל מי שיכול לעצור את הפיגועים בכלל הוא ההנהגה. ומה שישראל צריכה לעשות - כפי שהיה במתקפות הטרור הקודמות - זה לפגוע בהנהגה. לא לאפשר להם להרוויח מהמצב.

אבו־מאזן אינו נערץ על הפלסטינים, אבל "הוא המנהיג של פת"ח", אומר קופרווסר. "אם הוא יבוא כמנהיג ויגיד די, הם יפסיקו. הם לא חייבים לשמוע לו והם לא מעריצים אותו, אבל מתחתיו יש מנגנון שלם, ואנשי המנגנון והדרגים שמתחתיו מעבירים את המסר. ההנהגה לא תוותר על השליטה. אבל זה נכון שגם אבו־מאזן לא בטוח שהוא יכול לעצור את האינתיפאדה. בשנה שעברה היה אירוע כזה והוא עצר אותו. זה קרה אחרי הטבח בבית הכנסת בהר־נוף. אמרו שזה מוגזם, זה כבר עלול היה להזיק להם מבחינה בינלאומית".
לשדר סבלנות

הדרך לעצירת מתקפת הפופקורן היא בהפעלת לחץ על הנהגת הפלסטינים. לא צריך לפעול בהיסטריה ובצורה מוגזמת, אבל גם לא להיטיב איתם כפי שישראל עשתה בתקופה האחרונה. למשל, בשביל מה שר האוצר כחלון היה צריך לשחרר להם חצי מיליארד שקלים שהיו מוקפאים בישראל? מתברר שיש צעדים כלכליים, לא דרסטיים, שמכאיבים. היה גם מיותר להעניק להם עוד 30 אלף רישיונות עבודה, בנוסף ל־150 אלף שמגיעים מדי יום לעבודה בישראל. צמצום דרסטי של תופעת השב"חים יהיה בגדר סתימת פרצה. הם משמשים כמעין כוח בעורף האויב.

מדי פעם מתרחש מסע רצח, כמו שהיה לאורך החוף ביפו בעת ביקור סגן הנשיא ביידן. ראש הממשלה נתניהו לא היה צריך להחליק את הביקור בניסיון לשגר את ביידן כמו תפוח אדמה לוהט במהירות האפשרית בחזרה לארה"ב. היה מקום שביידן ידרוש מאבו־מאזן גינוי חד וברור לפיגוע ביפו, וראש הממשלה נתניהו היה צריך לדרוש זאת ממנו בנוסח של 'אם אתה (אבו־מאזן) לא מגנה, לא תתקיים פגישה'. ולא היה גינוי אפילו שהנרצח היה בעל דם כחול, כלומר אזרח אמריקני.

בשביל מה הוא היה צריך לשחרר לרשות חצי מיליארד שקלים שהיו מוקפאים? כחלון
 
חייבים להעביר את המערכה ואת הלחץ לשטח האויב, באמצעות מבצעים נרחבים לחיפוש נשק ביישובים ערביים ובמחנות פליטים. בינתיים הרווח של הפלסטינים הוא מוגבל. הם הצליחו לחזור קצת לסדר היום הבינלאומי. הם מקבלים סוג של תמיכה מהשמאל הישראלי ומהרשימה המשותפת. הם מגבילים את תנועת האזרחים בחלקים מסוימים של ירושלים. הם פגעו בישראל כלכלית. ישראל לא צריכה לפעול בבהילות כדי להגיע להכרעה, אלא לשדר שיש לה סבלנות ושהיא תגביר את הלחץ בצד הפלסטיני יותר משהם לוחצים אותנו.

המטרה: לעודד תנועה לעבר הגשרים. בעזה, חמאס והמצרים שולטים בכניסות וביציאות מהרצועה. ביהודה ושומרון הדרכים פתוחות לכיוון מזרח. זו לא מטרת־על של ישראל, אבל זה מחיר שהפלסטינים ייאלצו לשלם אם ימשיכו לרצוח יהודים. הפתרונות אינם צבאיים בלבד. במקרה הנוכחי צריך להיות עיתוי שייבחר על ידי הממשלה להאיץ את הבנייה באזורים מסוימים ביו"ש ובבקעה, ובמקביל - להחיל ריבונות מלאה על שטחי C.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

אמנון לורד

עיתונאי. עבד כעורך וכותב בעיתון "חדשות", לאחר מכן עבד כמבקר קולנוע בידיעות תקשורת. משמש כעורך בכיר ב"מקור ראשון". כתב מספר ספרים ביניהם ביוגרפיה פוליטית של אורי אבנרי, 'רצח בין ידידים'. ספרו האחרון: "הדור האבוד" על מלחמת יום הכיפורים.

לכל הטורים של אמנון לורד

המומלצים

פייסבוק