קאט דה בלושיט: סוד ההצלחה של רגב וטראמפ
מירי רגב ודונלד טראמפ מייצגים פוליטיקה שמושפעת ישירות מהפייסבוק והריאליטי. כמו ששם מככבים אנשים שלא חוששים להתבטא בבוטות ולספק מידע מביך על עצמם, כך קצו המצביעים בפוליטיקת הצנונים
מספרים על רני רהב שכבר כשהיה בן 23 הזמין את חבריו ומכריו למסיבת יום הולדתו בביתו של שגריר חוף־השנהב. חבריו צחקו על התעוזה, אבל צחוק צחוק, ביום האירוע עמדו שם עשרות אנשים בתור, כולל לאה ויצחק רבין. כיצד הפך דווקא רהב, נער שמן ותלמיד כושל מרמת־גן, אחד שלא חושב פעמיים לפני שהוא פותח מכתב לשלי יחימוביץ' במילים "שלי רעה שלום", ליחצן של המדינה? על השאלה הזו חשבתי כשקראתי השבוע את הריאיון עם השרה מירי רגב.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- מה עם המונופולים? שכר הבכירים הוא טיפה בים
- חוק המקוואות: שיאים חדשים של כפייה דתית
- הכירו את הארגון שזמם לשבש את פעילות העליון
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
קשה היה להתעלם מהטקסט המשולהב הזה, ובעיקר מהציטטה המביכה שבה החזירה לחיים את ג'ון לנון. העיתונאי אורי משגב עט על הפדיחה כמוצא שלל וכתב בתגובה: "כבוד השרה: קאט דה בולשיט. אין לך מושג בתרבות פופולרית. אמור להיות איזשהו גבול תחתון לחוסר הידע של אדם בתחום שעליו הוא ממונה".
''רגב וטראמפ מייצגים פוליטיקה שמושפעת ישירות מרוח הפייסבוק ותוכניות הריאליטי.''.
צילום: יואב דודקביץ/משרד התרבות
לכאורה, טיעון מתבקש. מביך ששרת תרבות נופלת בכזה פריט מידע בסיסי. מצד שני, כשקוראים את הריאיון לעומק ומצליחים להתעלם מהניסיון הבולט של הכתב רז שכניק להוציא אותה מטומטמת (מעולם לא ראיתי טקסט עם כל כך הרבה סימני קריאה. יכולתי כמעט לשמוע אותה צועקת מבעד לדפי העיתון), אפשר להבחין שלמרות הסגנון המתלהם, כמעט כל טיעון של רגב נשמע הגיוני וצודק.
כשהיא רוצה להבין כיצד קרנות הקולנוע מחלקות את הכסף ליוצרים, קובלת על האבסורד בתיאטרון שמקבל תקציב מהמדינה ומסרב להופיע מחוץ לקו הירוק, תוהה מדוע לא מגבילים את אורך כהונתם של מנהלי התיאטראות ומספרת כיצד סירבה להקים תחנה מזרחית של גלגלצ ("לא יהיה גלגלצ 2. זה גטו").
"תסבירי לי איך המטומטמת הזאת הייתה דוברת צה"ל?", אמר לי פעם ח"כ מעונב מהאופוזיציה שלא הצליח להבין את סוד הצלחתה, "איך היא נבחרה למקום החמישי בפריימריז?". נראה שבריאיון האחרון רגב סיפקה לו תשובה הגונה: "הכי נוח היה בשבילי להסתובב עם יין אדום בפרמיירות ולא לעשות שום שינוי".
בינתיים, באמריקה, דונלד טראמפ כמנהגו נוהג. טובי הפרשנים מנסים לפענח את סוד הצלחתו של הדושבאג הרפובליקני כנגד כל התחזיות. בכל פעם שנדמה שהנה, אחרי ההתבטאות הזאת הקהל ינטוש אותו לאנחות, המספרים מפתיעים מחדש וכוחו רק הולך וגדל.
טראמפ מצליח להתגבר על המכשול העיקרי של המתמודדים לנשיאות בפוליטיקה האמריקנית - נטייתם של העיתונאים לתפוס אותם במילה ולהביך אותם. מה טעם יש לנבור בהתבטאויותיו של מי שקורא למקסיקנים "אנסים" וצוחק על מחזורה החודשי של מייגן קלי, כשחוסר הטקט הוא כרטיס הביקור הרשמי שלו. זה פשוט מייתר את הפעולה.
זו גם הטקטיקה שרגב אימצה. היא לא חושבת לפני שהיא אומרת את המילה "סרטן"; לא שואלת אף יחצן האם זה לכבודה של שרה בישראל להצטלם על עמוד שער כששלושה נמרים אימתניים לרגליה. הציבור הישראלי מת על זה.
דונלד טראמפ. לא אכפת לן לצאת לפעמים קצת אידיוט.
צילום: AP
רגב וטראמפ מייצגים פוליטיקה שמושפעת ישירות מרוח הפייסבוק ותוכניות הריאליטי. כמו ששם מככבים אנשים שלא חוששים להתבטא בבוטות ולספק מידע מביך על עצמם, כך קצו המצביעים בפוליטיקת הצנונים.
נמאס להם לצפות ברובוטים פוליטיים כמו מרקו רוביו שמסוגל לחזור ארבע פעמים על המשפט "ברק אובאמה יודע מה הוא עושה" ולהישמע כמו תקליט שבור. הם רוצים את הפוליטיקאים שלהם אנושיים, חוטאים וחסרי טקט. בקיצור, הם רוצים אותם קצת יותר רני רהב. הרי מה סוד ההצלחה של היחצן של המדינה? שהוא מעולם לא הלך לפי הספר. מעולם לא עשה את זה באמת נכון.
מה גורם לאנשים להצליח בגדול ולאחרים להשתרך מאחור בחיוורונם? דווקא העובדה שהם לא רהוטים ומחושבים. דווקא העובדה שלא אכפת להם לצאת לפעמים קצת אידיוטים. במשך שנים איישו את משרד התרבות שרים ושרות מלאי גינונים וידע מרשים, אבל שום דבר מהותי לא השתנה שם. אולי באמת מה שהמשרד הזה צריך זו שרת תרבות חסרת תרבות, אחת שתזיז את הגבינה שאף אחד לא העז להזיז לפניה.
לפני 15 שנה עבדתי כדיילת מכירות בקניון. הוטל עליי למכור גלולות טבעיות בסגנון "ביו חרטא" לנשים פתיות ונואשות. עמדנו בדוכן שניים - אני וא', בחור בת־ימי בן 23 שלא סיים אפילו בגרות בסיסית בתיכון. בעוד אני הצלחתי למכור בקושי חמש חפיסות ביום, א' מכר פקטות לחצי קניון.
הוא פשוט לא ראה בעיניים - הטריד את העוברות והשבות ולא עזב אותן עד שהשתכנעו לקנות חבילה להן, לבת שלהן ולסבתא בחזקת 17. לאחר שהתפטרתי מהעבודה אמר לי "בינינו, רחלי, אין לך את זה". שאלתי אותו: למה? והוא הסביר בפשטות: "את לא מספיק משוגעת".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם