ראשי » חדשות » דעות

החרם על הרב מלמד: יעלון מחזק את הקיצוניים

כששר הביטחון מחבר מכתב קשה כל כך נגד הרב מלמד, הוא מחזק את הקיצונים שסוברים שאין כבר על מה לדבר. ומה יקרה עכשיו? סוגיית הסירוב תחזור למרכז הבמה

מכתבו של שר הביטחון רא"ל (במיל') משה (בוגי) יעלון מדצמבר שעבר, האוסר על כל מגע עם הרב אליעזר מלמד, התפרסם בימים האחרונים. לפי הפקודה, מלמד, כתביו וספריו "בדד ישבו מחוץ למחנה". ברצוני לתרום כמה הערות בעניין.

את הרב אליעזר מלמד אני יודע להעריך ולאהוב, גם אם לפעמים - בעצם, אולי הרבה פעמים - אנחנו לא מסכימים. הוא איש ישר ואחראי, שקול ומתון, אף פעם לא מתלהם, ונכון לשנות עמדה ולחשב מסלול מחדש. בעיקר, הוא אידיאליסט אמיתי, ראשו בשמיים ורגליו וידיו עמוק בקרקע.

לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- כמו באמריקה: צריך לשנות את שיטת הבחירות
- תחקיר שוברים שתיקה: המדריך המלא לספינים של השמאל
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

 
גם את שר הביטחון משה (בוגי) יעלון אני מעריך, מכיר ומוקיר שנים רבות כאיש צבא ורוח, כאדם ישר הפועל למען הפרט והכלל.

דווקא בשל כך אני מתקומם נגד "החרם" שהטיל השר על הרב. זו טעות. זו כוחנות, זו שפה לא ראויה שמשחיתה את השיח הישראלי. הכול מאיימים, מחרימים וכותבים מכתבים. למה לא לדבר, להיפגש, להתווכח?

ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. מימין ומשמאל יש מי שמנסים, פעם אחר פעם, לעמת את הערכים הללו, להוכיח שזה לא הולך יחד וש"הפיצוץ" רק מחכה מעבר לדלת. ''רואי השחורות'' כאן בטוחים שהיהדות מבקשת להשתלט על השיח הדמוקרטי, לסלק ולהעיף אותו. אחרים בטוחים שהדמוקרטיה היא מזימה שתכליתה להפוך את ישראל למדינה ללא זהות יהודית. שניהם טועים, מזיקים, מחריבים והורסים.

עמדתי האישית פשוטה: בשאלות הלכתיות אישיות ברור לי שעמדת ההלכה גוברת על צו המדינה. אי אפשר לצוות על אדם לחלל שבת, להימנע מאכילת מזון כשר או לאסור עליו להתפלל. עובדה מעניינת שכדאי להזכיר – זה כמעט אף פעם לא קורה. בה בעת, בשאלות לאומיות ברור לי שמהבחינה ההלכתית עמדת הממלכה גוברת. בעיניי אין היתר הלכתי לסירוב פקודה בעניין פינוי יישובים אחרי שהתקבלה הכרעה דמוקרטית.

מבחינה מוסרית וכהכרעה אישית, מותר לכל חייל לקבל הכרעה לעצמו, אך הוא יצטרך לשלם עליה מחיר כבד. זה לא יקרה בגלל פסק הלכה מחייב, אלא בגלל הכרעה אישית. אני אעשה הכול כדי להסביר לאותו חייל או אזרח מדוע עליו להיות חלק מהמדינה ולמלא את הפקודות הללו, גם אם הן קשות. בעניין זה יש מחלוקת בין הרב מלמד וחבריו לביני ולחבריי. זו מחלוקת שצריכה להתברר בלימוד משותף ובדו-שיח - לא בהכרעה כוחנית, לא בחרם אלים.

כששר הביטחון מחבר מכתב קשה כל כך נגד הרב מלמד, הוא מחזק את הקיצונים שסוברים שאין כבר על מה לדבר. כששר הביטחון גוזר איסור להכניס את ספריו של הרב מלמד לבית המדרש, הוא מוציא ממנו את ספרי ההלכה הרגישים ביותר שנכתבו בעולם האורתודוכסי בשנים האחרונות. אלה ספרים שיש בהם רגישות לגר, ליתום ולאלמנה, המעמיקים את חשיבותה של הצדקה והנתינה ואת היחס המוסרי לערבי. הם אף מחזקים את החינוך הציבורי-ממלכתי. הרב מלמד גם היה זה ששלח את תלמידיו ללמוד באקדמיה, ואסר עליהם ליפול כמעמסה על כתפי הציבור.
 
ומה יקרה עכשיו? תחזור סוגיית הסירוב למרכז הבמה. רב חשוב אחד יתמוך, קיצוני מימין יאמר שזו ההוכחה שאין עם מי לדבר. האם הרב מלמד ישנה את דעתו בגלל מכתב של שר הביטחון, או שמא ראשי ישיבות רבים יאתגרו את יעלון תחת הכותרת "כולנו הרב מלמד"?

אם אינני טועה, כחברה עמדנו בפני הרגע הזה בזמן אירועי גוש קטיף. רואי השחורות ניבאו התפרקות של הצבא והחברה, ואיימו עלינו שתקום יד איש באחיו. ומה קרה? כלום. גילוי אחריות של הצבא ושל ההנהגה הרבנית הוכיח שהלכידות והאחריות חזקים מהאיומים של נביאי הזעם.

אדוני שר הביטחון, אל תחרים ותרחיק. אל תנהג בכוח. שב עם הרב מלמד לשיחה משותפת, ואולי תמצא דרך לשבת ביחד, להביט זה לזה בעיניים ולזכור שיש כאן מדינה.

כן, אני מודה שאנחנו חברים, שהרב אליעזר מלמד הוא חבר שלי. זה לא רק "גילוי נאות" - זה הרבה מעבר לזה. ייתכן שאם לא היו קוראים לו "הרב מלמד" לא הייתי יוצא להגנתו. זו ההוכחה שלפעמים כשמכירים, מוציאים את האנשים מהמגרות ורואים את המשותף, ולא את המפריד. מה גם, שאף חברות היא ערך.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

טור אורח

nrg מציע במה לכותבים אורחים על ענייני השעה

לכל הטורים של טור אורח