חבל שאי אפשר לייצר חשמל באמצעות צביעות
היינו יכולים לבטל את כל מתווה הגז המשעמם הזה, ולסדר באמצעות התקשורת הישראלית ביטחון אנרגטי מושלם לנו ולדורות הבאים
לפעמים נדמה שהמציאות חוששת שהיא עלולה לשעמם אותנו, אז היא מפילה עלינו בתוך פחות משבועיים עומס אירועים חדשותיים שאיסלנד לא ידעה בכל 86 שנות עצמאותה (סתם זרקתי 86, וכדי להוכיח עצלנות מהי אני מתכוון להשאיר את זה ככה ולא לרוץ לוויקיפדיה לבדוק). זה התחיל בפיגועים בבלגיה ובסערת ה"שמחה לאיד״, המשיך בפיגוע בחברון ובסערת ה״גיבור או רוצח״, והתעצם בפסיקת בג״ץ בנוגע למתווה הגז.
המכנה המשותף לשלושת האירועים הללו הוא ללא ספק מאגרי הצביעות האדירים שהתגלו בשיח התקשורתי והפוליטי שלנו. אני קצת מצטער שאי אפשר לייצר חשמל באמצעות צביעות. היינו יכולים לבטל את כל מתווה הגז המשעמם הזה ולסדר ביטחון אנרגטי לנו ולדורות הבאים.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- עצבים, צעקות ודמעות: הנזק שהישיבה גרמה לי
-האם צה"ל חוסם קצינים דתיים?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מאגר הצביעות הראשון התגלה מיד לאחר הפיגועים בנמל התעופה ובמטרו בבריסל. לא עברו שתי דקות ואנשי האולפנים כבר מצאו את האשמים האמיתיים - “השמחים לאיד״. אם תשאלו את ערד ניר, עורך חדשות החוץ של ערוץ 2, הסכנה האמיתית לשלום העולם לא מתבטאת במוסלמים קיצוניים עם דרכונים אירופיים וכמויות חומר נפץ מסוג C4 שראויות למאגרים של מדינה קטנה, אלא בראובן שלח מאזור שכתב בפייסבוק שלו ש“עכשיו האירופים יבינו מה אנחנו עוברים״.
זה עוד היה יכול להתקבל בעיניי, אילולא רגע אחרי האירוע בחברון פרצו כל מזועזעי השמחה לאיד במחול מטורף שכולו “אמרנו לכם שצריך את ארגוני זכויות האדם״. העובדה שהאירוע דווח הרבה לפני שידור הסרטון ונפתח לגביו תחקיר הרבה לפני שבצלם רצו עם החומר ל־CNN ואל־ג׳זירה לא באמת משנה למחוללים.
מאגר הצביעות השני התגלה בליל שבת בתוכנית “אולפן שישי״. בדיון על הטרור האסלאמי שהאירופים סובלים ממנו פנתה הגברת דנה ויס ליושבי הפאנל ואמרה שהיא מקווה שהגברים באולפן לא יתנפלו עליה, אבל היא חושבת שאי אפשר להתייחס לגל הטרור כאל “אסלאם מול המערב״ וצריך להתייחס אליו כאל עימות בין קיצונים למתונים. הניסיון העלוב למדי של ויס למנוע ביקורת על דבריה הלא חכמים במיוחד באמצעות טקטיקת ה״אני אישה אחת ואתם מלא גברים לכן כל מה שתגידו לי על השטויות שאמרתי יתפרש מיד כשוביניזם״ לא צלח, ואהוד יערי בחר דווקא כן לענות לה.
בדרך הוא גם סינן את המילה (שלא נשמעה בהקלטה) “יאכנע״. אני מסכים, התשובה של יערי לוויס הייתה טובה דיה גם בלי להוסיף את הכינוי היידישאי המבגר, אבל מבול הצביעות שנחת על ראש כולנו לאחר מכן היה באמת מרשים. הגדולים מכולם היו כמובן החבר׳ה בידיעות אחרונות, שמיהרו להקדיש לסיפור דאבל מאשים.
רק שבועיים לפני כן, בשידור חי, הפרשן המדיני של ידיעות אחרונות, מר שמעון שיפר, כינה את חברת הכנסת ד״ר ענת ברקו “בהמה״. אתם יכולים לנחש בעצמכם שידיעות בחרו לא להקדיש לכך דאבל. אפילו לא פסקה. בכלל, ידיעות אחרונות הם ללא ספק יצרני הצביעות הגדולים בישראל. כמו שנהג לומר יהודה ברקן בסרטי המתיחות, “אנחנו עוד נחזור אליהם״.
וגם ביבי. כן, גם אתה אחראי למאגר צביעות לא קטן ביחס שלך לבג״ץ. כן, מיום ליום בית המשפט משכנע אותנו שהולך ומתייתר הטקס החמוד שאנחנו עורכים בכל שנתיים בערך, שבו אנחנו משלשלים פתק לקלפי במחשבה שאנחנו בוחרים את האנשים שיחליטו בשבילנו איך תיראה המדינה. בעתיד ביום הבחירות פשוט ישדרו בטלוויזיה תמונות של שופטי בג״ץ וקצת פרטים עליהם, כדי שנכיר אותם טוב יותר.
אבל ראבאכ, ביבי, אתה עוד מעט שולט פה יותר זמן ממה שאשתי שולטת בי, היו לך מספיק הזדמנויות לנסות לרסן קצת את הטירוף השיפוטי שאנו חיים בו. איכשהו בכל פעם שעמדת בפני מבחן כזה נכנעת למתקפות של בני האור ולקחת צעד אחורה, אז קצת צבוע מצדך לקונן עכשיו על התערבות בג״ץ. אפשר כמעט לקרוא למאגר הצביעות שאתה אחראי לו “דמעות תנין״.
וגם זהבה גלאון. את ללא ספק אחת מיצרניות הצביעות האהובה עליי, אבל השבוע הצלחת להפתיע אפילו אותי: צפיתי בך מתייחסת באחת מתוכניות הבוקר לרצון לקצר שליש מעונשו של הנשיא קצב. אמרת את המשפט "למה אנחנו תמיד מרחמים על אכזרים". אני מודה, אפילו יחסית לרמות הצביעות שאת מגלה בדרך כלל, הפעם הברקת.
מאגר צביעות ענק אחר התגלה בתחילת החודש לאחר שבחדשות 2 שודר תחקיר על האופן שבו אוסף ארגון “שוברים שתיקה״ מידע על צה״ל במסגרת גביית עדויות. לא אכנס לשאלה אם המידע מסווג או לא (את זה השב״כ חוקר ברגעים אלה ממש). אני רוצה רק להתייחס לטענת "התחקיר המוכן״.
בתחילת השבוע השתתפתי בתוכנית תיק תקשורת, ונשאלתי אם זה בסדר שמערכת חדשות משדרת תחקיר מוכן, כלומר חומרים שהעביר ארגון עם אג׳נדה פוליטית. התשובה די קלה: הייתי שמח שמערכות החדשות ותוכניות התחקירים יעשו את העבודה בעצמן. אבל איך לומר בעדינות, לא נראה לי שיש שם יותר מדי מוטיבציה. ביום שתהיה, אולי לא יהיה צורך בתחקירים מוכנים על שוברים שתיקה.
השאלה המהותית יותר נוגעת לכך שבמשך שנים מתפרסמים במהדורות חדשות ובתוכניות התחקירים אינספור סרטונים של ארגוני שמאל קיצוניים במסווה של חדשות. רק השבוע ראינו אחד מהם משודר בלי סוף. למה לגביו אף אחד לא תהה מדוע מהדורות החדשות משדרות חומרים מוכנים של ארגונים עם אג׳נדה פוליטית?
ונעבור למאגר הצביעות האחרון שהתגלה השבוע, הלווייתן של תעשיית הצביעות: הכנס נגד
ה־BDS של ynet וידיעות אחרונות (הבטחתי שנחזור אליהם). לצערי לא הגעתי לכנס, אבל מדיווחים שוטפים שקיבלתי גיליתי שאכן התקיים שם דיון רציני בדרכים שבהן אפשר להתנגד ולהילחם בחרם. על מה שכחו לגמרי לדבר שם? על חלקם של לא מעט אנשי תקשורת ישראלים בקידום החרם על ישראל.
צריכים דוגמה? בבקשה: “ואשר לחרם, אני לא חלק מהזעקה נגד ה־BDS, לפני כ־50 שנה תמכנו כמדינה בגינוי דרום־אפריקה... ובכן, אני בעד כל פעולה, מחרם ועד סנקציות, שישיבו אותנו לעצמנו״. וגם, “נדמה לי שהשאלות העיקריות שצריכות להדאיג אותנו כישראלים, הן אחרות. האם תנועת החרם שהולכת וגדלה בסופו של דבר תנצח? ויותר מכך, האם זה טוב או רע שהיא תנצח? כי במה צריך לתמוך אדם המאמין שהמשך המצב הנוכחי הוא אסון לנו?״.
עכשיו, נסו לנחש איפה פורסמו ההגיגים הנהדרים הללו? קחו רגע. קחו עוד רגע. נו? יש לכם רעיון? כן! ניחשתם נכון. הטקסטים הללו הופיעו בטוריהם של יגאל סרנה וסימה קדמון בידיעות אחרונות, העיתון שארגן כנס נגד ה־BDS. זה באמת נחמד שאתם מארגנים כנס, אני גם מבין את הרצון שלכם לקרוץ לימין אחרי הכישלון הגדול בבחירות, וגם שמעתי ממקורות פנימיים שהיה אחלה אוכל (סחטיק על הקבבונים), אבל ראבאכ, תחסכו מאיתנו את הצביעות.
הבעיה עם הצביעות היא שבניגוד לגז, ואף שאנחנו ממש טובים בלייצר אותה, בעולם לא רואים אותנו ממטר. מאגרי הצביעות שם ענקיים. אין שום סיבה שיבשות עשירות בצביעות כמו אירופה וארה״ב ירכשו את הצביעות הישראלית. תגידו לי אתם: למה ארצות הברית, ש“מודאגת״ מכל מחבל שמחוסל כאן אבל מפילה פצצות על בתי חולים ומסכמת ב״אופס, טעינו״ חמוד, צריכה שנספק לה צביעות? או אירופה שמקשקשת על מלחמה בטרור, אבל לא פוצה פה כשעוד פלסטיני מחליט להשתולל כאן עם סכין? וזה עוד לפני שדיברנו על מוסדות כמו האו״ם, שמציב במועצת זכויות האדם שלו נציגי מדינות כמו סעודיה וסודן, שעסוקות מאוד בסימון חלבה שמיוצרת באיזו חווה בשומרון, בזמן שבכיכרות שלהן סוקלים נשים שמואשמות בניאוף.
בקיצור, עדיף לא לבנות על הסכמי סחר גדולים במיוחד בתחום. אבל היי, לפחות הסתדרנו עם מאגרי צביעות עצמאיים ל־100 השנים הבאות. עכשיו נשאר רק להתחיל לשאוב אותה, אם בג״ץ יאשר כמובן.
נ"ב
איסלנד עצמאית כבר 98 שנה.
אקו"ם