האם יחימוביץ' מסוגלת להיות ראש ממשלה?
לשלי יחימוביץ' יש את היכולות השלטוניות שעשויות היו לאפשר לה להיות ראש ממשלה טובה. אבל לצד הכישרון, יש גם שתי בעיות רציניות. האם היא תצליח לעשות את זה?
שלי יחימוביץ' הייתה יכולה להיות ראש ממשלה טובה. אני יכול בהחלט לדמיין אותה מעבירה תכניות בממשלה ולאחר מכן דוחפת את התכניות והרפורמות המאושרות דרך קירות המנגנונים השונים, שמהווים חסם לכל ראש ממשלה אחר, בוודאי לבנימין נתניהו.עוד כותרות ב-nrg:
- כדורגלן מליגה נמוכה נעצר בחשד לאונס תיירת
- פלסטינים: המחבל נהרג מהכדור שירה החייל בראשו
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
למגע אצבעה, אני מעריך שהחסמים הפרלמנטריים של משרדי הממשלה והרשויות השונות בארץ היו נופלים. מערכות המדינה היו נענות לה. זה מלמד על מנהיגות ויכולת לפצח את הקודים של המנעולים הישראליים השונים, כולל של מערכת המשפט.
רק בשבוע שעבר הוכיחה יחימוביץ' את היכולת שלה בשתי החלטות גורליות: האחת, שנפלה בבג"ץ, הייתה מתווה הגז – והשנייה בנושא הנחתת "שכר המקסימום" של הבכירים. במידה רבה היא הייתה דמות מובילה בציבור בהעברת ההחלטות. הלחץ הציבורי שבנתה, שכנוע מגזרי דעת קהל מסוימים, וריכוז המאמץ המשולב – מהרחוב ועד לאולמות המשפט – הוכיח את עצמו.
לפי דעתי, זה מראה גם על היכולות השלטוניות של שלי יחימוביץ', אף שטרם התנסתה בהן, כפי שגם עם ישראל עוד לא התנסה בשלי במעמדה כשרה או כראש ממשלה. כל זה עומד לצד הזכות וגם הרווח שיכולים להיות לעם ישראל ממנהיגותה של יחימוביץ'. אין ספק ששאלת מנהיגותה עולה בימים אלה במלוא חריפותה נוכח סימני השאלה על יושב ראש העבודה הנוכחי, בוז'י הרצוג.
אז איפה בכל זאת הבעיה המאוד רצינית עם יחימוביץ'? ויש בעיה. הבעיה נמצאת בשני ממדים: האחד, המטרות האידיאולוגיות, החברתיות והכלכליות שלה. והשני – הפרופיל המדיני הבינלאומי של יחימוביץ'.
ליחימוביץ' אין פרופיל בינלאומי. נקודה. מנהיג פוליטי מקומי שאין לו השפעה כלשהי בעולם יתקל בבעיות קשות גם בדעת הקהל הישראלית - אך לא פחות מכך בזירה הבינלאומית.
יחימוביץ' לא הכינה את עצמה בשנים האחרונות לקראת אפשרות שתיקרא למנהיגות לאומית. וקשה להבין למה: הרי יש היום בעולם המערבי הרבה יותר נשים מנהיגות ברמה המדינית הבינלאומית ממה שהיה לפני דור.
למעשה, אנגלה מרקל, אשה, היא המנהיגה הבולטת במערב. במידה רבה אפשר היה לבנות טיעון, שברק אובמה הוא רק שר החוץ שלה. בארצות הברית עלו הילרי קלינטון, אליזבת' וורן ואחרות. באיחוד האירופי ישנה מוגריני. מרגוט וולסטרום, אשה, היא שרת החוץ של שוודיה.
האם לא היה מתבקש ששלי יחימוביץ', שהיא בכל מקרה מועמדת להנהגה לאומית מטעם מפלגת העבודה, תכשיר את עצמה לתפקיד באמצעות מפגשים עם אותן נשים מחליטות? כמובן, גם עם גברים שנשארו בזירה. מצופה ממנהיג או מנהיגה של מפלגת אלטרנטיבה שלטונית, שתיצור קשרים עם אישים במפלגת הלייבור או המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית, שתופיע בפורומים של המפלגות האחיות ותתווכח שם למען מדינת ישראל.
יחד עם זאת, למרות שיש פה חסך חמור, אין ספק שיחימוביץ' מסוגלת ללמוד את שאלות היחסים הבינלאומיים תוך כדי תנועה. וולסטרום ומוגריני נופלות ממנה בהרבה באישיותן. אבל – וזה אבל גדול – במציאות של ישראל, קשה לקחת פסק זמן ללימוד תוך כדי תנועה.
לא פחות ואולי יותר בעייתית היא שאלת המטרות הכלכליות, או במלים אחרות: האם הניצחון של הלובי נגד תעשיות הגז והאנרגיה הוא לא הפסד גדול לכלכלת ישראל? ולחלופין, מה הועילו חכמים בהתערבות הפוליטית בסוגיית משכורות הבנקאים?
האידיאולוגיה הסוציאליסטית מכסה לא רק על צמצום פערים ושוויון – היא מכסה גם על מגמה שלילית של התערבות ממשלתית בחיי האזרחים. החבלה במשק האנרגיה גורמת לירידה בצמיחה, וכתוצאה מזה להקטנת העוגה, שממנה מבקשים יחימוביץ' וחבריה לעשות חלוקה צודקת יותר – שלא לדבר על כך שהפעילות נגד חברות הגז פוגעת גם במקומות עבודה.
הסוציאליזם בימינו מגיע בחבילה שונה מהעבר: הסוציאליסטים כבר ויתרו על הלאמות. הם מעדיפים מעורבות ושליטה בכלכלה באמצעות שלט רחוק רגולטורי והתערבות פרלמנטרית וממשלתית. או במלים אחרות – "שלט-קרוב", אבל ללא בעלות. ניהול ללא קבלת אחריות.
והשאלה הכי גדולה: האם שלי יחימוביץ', שכישוריה המנהיגותיים הם גדולים באמת וכנ"ל נקיון כפיה ויושרה, מוכנה ללמוד מחדש? האם היא מוכנה גם פעם להקשיב? לא רק כשליפא העגלון אומר שקצת פחות מעורבות ממשלתית ומשפטית זה קצת יותר – בהכל.
אקו"ם