המידע שהעביר ניצן ל'צל של אמת' נפל בעריכה
הצלחתה של השרה שקד, תוכניות הטלוויזיה שקוראות תיגר על הפרקליטות, המעצרים המנהליים ופרשת דומא. עשר הערות על הכנס השנתי של לשכת עורכי הדין באילת
1.כששרת המשפטים פתחה את נאומה בשיח חמים על תלמידי חכמים שמרבים שלום בעולם, הרגשתי את מתיחת השרירים האחוריים של הזרוע ושל כריעת הירכיים, רגע לפני האגרוף המתפרץ. "לפני למעלה מ־1,500שנה הכריזו חכמי התלמוד כי תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם", אמרה השרה, "בכך שברו חז"ל את הפרדיגמה המוכרת הקושרת בין הסכמה לבין שלום, בין אחידות המחשבה לאחדות השורות. דווקא תלמידי החכמים, אותם הטיפוסים העוסקים במחלוקות משפטיות, פוליטיות ואידיאולוגיות, ועושים זאת מבוקר עד ערב, הם אלה שנושאים על שכמם את משא השלום". בפוליטיקה כמו בקרבות קראטה, אתה מחבק את היריב כשאתה רוצה לוודא שהוא ייכנס אל טווח המהלומה שלך.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- למי תאמינו - צעירה מעורערת או רוצח מניפולטיבי?
- כשסנדרס מאשים אותנו ברצח - את מי הוא מייצג?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
2. מבחינה טקטית לא בטוח שהיה מדובר בצעד הכי חכם. לפעמים דווקא העמימות מאפשרת לקדם מהלכים פוליטיים מורכבים. כולם יודעים למה כלה נכנסת לחופה, ומה ביקשה שקד לחולל במשרד המשפטים. העניין הוא שלא מדברים על זה. ברגע שנושא המינויים לבית המשפט עליון הופך לזירת עימות חזיתי בין השרה לנשיאה, קשה הרבה יותר לקדם עסקאות מאחורי הקלעים.
איילת שקד בכנס לשכת עו''ד. ''נאום שמבסס תפיסת עולם שמרנית מגובשת, שיש בה רציונל, כיוון ותפיסת עולם - איננו חזון נפרץ''.
צילום: יהודה בן יטח
3. הדברים הללו נישאו בכל זאת, בשל תכלית פוליטית־הצהרתית ראשונה במעלה: הפוליטיקאים מעדיפים לרוב לשחק שחמט ולגרוף הישגים נקודתיים, וממעטים להעמיד חזון ולסמן דרך. נאום שמבסס תפיסת עולם שמרנית מגובשת, שיש בה רציונל, כיוון ותפיסת עולם - איננו חזון נפרץ.
שקד הציבה טיעון משכנע וביססה את דבריה על הגות פוליטית הנובעת מתפיסת עולם בהירה. אגב, מי שסלל את הדרך לשקד היה לא אחר מראש הממשלה עצמו, שבשבוע שעבר התבטא ביחס לבג"ץ מתווה הגז במילים "פסיקה תמוהה". העקיפה של שקד מימין יצרה את האקלים הפוליטי שאפשר לה את המהלך.
4. "אני לא מסתיר את דעתי ששקד היא הדבר הטוב ביותר שקרה למשרד המשפטים בעשור האחרון", אמר בנאומו ראש לשכת עורכי הדין עו"ד אפי נווה. הקרדיט על ההצלחה הגדולה של השרה בניהול משרד המשפטים עומד במידה רבה גם לזכותו, שכן החידוש הגדול שהביא איתו נווה לתפקיד הוא התודעה העצמית שלו.
זהו ראש הלשכה הראשון מזה שנים רבות שאינו מערב את הפוליטיקה הארצית בהתנהלות היומיומית שלו. נווה רואה עצמו באמת ובתמים כראש איגוד מקצועי שתפקידו לקדם את עורכי הדין בישראל, לשפר את מעמד המקצוע ולטפל בשלל הבעיות הקטנות והגדולות כדי לתת שירות טוב יותר לפרקליט ולאזרח.
הפרדת הרשויות שהנהיג סללה את הדרך לשיתוף פעולה נדיר באיכותו בינו ובין לשכת השרה. בתוך זמן קצר הוא עמד בכל הבטחות הבחירות שלו והצליח לקדם רפורמות היסטוריות כמו אישור חוק לשכת עורכי הדין החדש, הארכת ההתמחות, שינוי בחינות הלשכה ומעורבות בקורס לבחינת שופטים. שקד מצדה זכתה לשיתוף פעולה מלא שלו בתהליכים שהיא מקדמת במערכת.
5. "באחד הפרקים בסדרה 'דיני נפשות', סנגור ידוע מדבר על כך ש'כנופיית שלטון החוק שומרת בכספת תיקים על כל אחד ואחד, ואין כמעט אדם שאין לו תיק'. אותו סנגור מספר שהוא גם שמע שמועה על כך שהפרקליטות החליטה לתפור תיק לשופט אם לא יפרוש. רק תארו לעצמכם מה היה קורה אם הייתי אומר כרגע קבל עם ועדה שאני שמעתי שמועה שאותו סנגור מעורב במתן שוחד, שמועה בלבד. הייתי צריך לפרוש מיד מתפקידי". אלו דברי פרקליט המדינה שי ניצן, שהקדיש את נאומו לביקורת חריפה על הסדרות שתקפו את הפרקליטות: 'דיני נפשות' (ערוץ 10), ו'צל של אמת: מי רצח את תאיר ראדה?' (ערוץ 8).
ניצן ספג מתקפות על נאומו והואשם בסתימת פיות. שוחחתי איתו יחד עם כתבי משפט אחרים, ואני חייב לומר שהוא שכנע אותי. ניצן הגיש ליוצרי הסדרות מסמך עם סדרה ארוכה של כשלים והפרכות של טענות שהם העלו, אולם חלק גדול מהמידע החשוב הושמט בעריכה ולא הגיע לידיעת הציבור.
ביקורת ציבורית פתוחה היא אבן יסוד במשטר דמוקרטי, אבל היא צריכה להיות מחויבת לבירור האמת. בחלק מכלי התקשורת תחום התחקירים לא מנוהל בצורה מקצועית. לא קשה למצוא תחקירנים ויוצרי סדרות דוקו שמשקיעים הרבה מדי בפסקול דרמטי ובכתוביות מזרות אימה, ומעט מדי בניתוח רציונלי של הראיות והתשתית העובדתית של האירועים.
פרלקיט המדינה שי ניצן. ''חלק גדול מהמידע החשוב הושמט בעריכה ולא הגיע לידיעת הציבור''.
צילום: אמיר מאירי
6. כשהפייט המעניין במושב המקדים של כנס לשכת עורכי הדין מתרחש בין ארבעה סרוגים (המשנה ליועמ״ש רז נזרי, הח״כים בצלאל סמוטריץ ואלעזר שטרן, ועבדכם הנאמן), זה אומר שמשהו בחברה הישראלית השתנה בלי ששמנו לב. הנושא במושב המדובר היה המעצרים המנהליים.
7. "חקרו אותי כל הלילה, לא נתנו לי לישון. צרחו עליי עד שכל הפרצוף שלי התמלא רוק. הביאו אזיקי ידיים וקשרו אותי לאחור. הושיבו אותי על כיסא ברזל שמחובר לרצפה, הכניסו לי את הרגליים בכוח מאחורי רגלי הכיסא, ודחפו אותי אחורה לתנוחה שהגב היה כפוף 45 מעלות. אחרי דקה נפלתי אחורה עד שהראש כמעט הגיע לרצפה. היו לי כאבים מטורפים בגב התחתון. צרחתי צרחות איומות, אבל הם לא התייחסו. בשלב מסוים הרימו אותי. אחד תפס אותי בחולצה ואמר לי 'אני הולך להיות הסיוט שלך, אנחנו נשתה לך את הדם מהאוזניים'. כל הזמן היו צרחות, הכאות וסטירות. שמו אותי על מיטת עינויים, מיטת סדום כזו, ואמרו לי 'נעשה אותך גמיש'. אחר כך העמידו אותי אזוק באזיקים ארוכים אל הרגליים, בתנוחה שהייתי כפוף. הייתי נופל כל פעם על הגב. עשו לי עוד תרגיל, הושיבו אותי עם כיסא כשהגב שלי מופנה לשולחן והידיים מאחורי הגוף על השולחן, היו לי כאבים מטורפים במרפקים ובחזה עד שאמרתי טוב, אני אחרטט להם משהו. אמרתי להם 'אני אדבר', הרימו אותי, אמרתי להם 'אני עשיתי את דומא'".
8. את עדותו של עמירם בן־אוליאל הקראתי בפתח דבריי בפאנל. היה חשוב לי לדבר על הקושי של הדוברים בשיח הציבורי להציג עמדות מורכבות. בכל דיון, בין אם מדובר בבג"ץ הגז או בחייל היורה מחברון, רוב הדוברים מתחלקים אוטומטית לשמאל או לימין על בסיס מבחן פשטני אחד - הלנו אתה אם לצרינו. החייל היורה הוא גיבור עז נפש או רוצח שפל. זוהי תעודת עניות לכולנו. המעצרים המנהליים הם דוגמה לכך: אנחנו מאמינים בשיקול הדעת של השב"כ ובהסברי הפרקליטות שמדובר בצעד חריג וקשה אך חיוני, כחלק מהלחימה בטרור. זהו צעד מניעתי ולא עונשי. ואז מגיעה עדות כזו מכיוון לא צפוי, שגורמת לנו לפקפק קשות בשיקול הדעת של הממלכה. בן־אוליאל איננו עצור מנהלי אלא עצור בגין חשד לרצח, אך חלק מעצורי דומא הם עצירים מנהליים. גם אם יורשע ויישלח לכלא, האם לאחר עדות כזו נאמין שהוא זכה למשפט הוגן?
9. האם גישה ממלכתית משמעה אמון עיוור במערכת בלי נכונות לבקר אותה? מהצד השני, אם צודק המשנה ליועמ"ש רז נזרי, ובן־אוליאל מגזים ולא עונה בחקירתו - מדוע מסרב השב"כ לחשוף את כל הקלטות החקירה שלו מתחילה ועד סוף?
10. שופטת מחוזי מסוימת הסבירה לי מתי נכון ששופט יבטל חוקים ומתי לא: "אם החוק עבר בחקיקת בזק שלוש קריאות בלי דיון מעמיק ובלי עבודה בוועדות - זהו חוק פופוליסטי. לא צריך להתייחס אליו בכובד ראש כחוק שמשקף את עומק כוונת המחוקק. אבל אם הוא עבר גלגולים רבים בוועדות, ומהצעה א' התקבלה בסוף הצעה ג' או ד' - כשבאמצע הפכו כל אבן, בחנו את כל ההשלכות ושאלו את כל השאלות - חוק כזה אסור לשופט לתקוף".
אקטיביזם שיפוטי פסול בכל מצב, ובכלל נשמע לי מוזר ששופט יחטט בארכיון הכנסת לבדוק את ההיסטוריה של כל חוק שלא בא לו טוב בעין. אבל מצד שני יש כאן מסר מעניין של השופטת למחוקקים: התייחסו לעבודה שלכם ברצינות, וגם אנחנו נתייחס אליה ברצינות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם