ראשי » חדשות » דעות

המסעות לאושוויץ: מורל גבוה, פינוקים וקצת שואה

מודעה מטרידה שנתקלתי בה ואני מצטטת מילה במילה: "ערב התרמה למסע לפולין. הולך להיות פרוע!" - חושפת את כל מה שמכוער במסעות לאושוויץ: הטעם הרע, העוולות החברתיות וקהות החושים. הגיע הזמן לבטל את הגיבושונים הללו

במרכז המסחרי של יישובי נתקלתי במודעה שמשכה את עיניי: "ערב התרמה למסע לפולין. הולך להיות פרוע!" העיצוב, הגופן והתמונה שעיטרה את הרקע זרקו אותי למערב הפרוע. התוכן זרק אותי למסיבה של הבלוק. הבלוק באושוויץ. על המודעה חתום בית ספר נחשב באזור השרון.

לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- דו קיום? הגיע הזמן להעיף את סכנין מהליגה
- אראל מרגלית הפך ממועמד חזק לטוקבקיסט
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

המודעה המטרידה, אשר מן הסתם, נוסחה ועוצבה על ידי התלמידים, אושרה על ידי אנשי הצוות החינוכי והופקה בבית דפוס על נייר כרום, עברה תחת ידיהם של לא מעט אנשים לפני שהופצה. איש מהמעורבים לא חש בצרימה מחרישת הדעת שבין השפה השובבה לבין מטרת הנסיעה לפולין – בין הערב הפרוע (שמטרתו גיוס כספים למימון הנסיעה לפחותי יכולת) לבין השואה (שכמה מניצוליה שעדיין חיים בקרבנו סובלים מעוני מחפיר).
 
בדיון המתמשך על הצדקת המסע לפולין יש שתי עמדות: התומכים טוענים, בין השאר, כי אין תחליף חינוכי ורגשי לביקור בגיא ההריגה, ומתעקשים שמדובר בחוויה מעצבת. המתנגדים מצוידים בארסנל רחב יותר ומשכנע יותר של טיעונים.

בין היתר מוזכרים חוסר הבשלות של רבים מבני הנוער, ההופך את המסע לגיבושון חברתי בעיקרו; הסחיטה הכספית והרגשית של הורים המוכרעים על ידי מכבש הלחצים של ילדיהם ומממנים מכיסם דבר שאינם מאמינים בו או שאינם יכולים לעמוד בו; ועידודו של קרטל סוכני הנסיעות שגזר קופון שמנמן על גבם של היוצאים למסע (עד לגל המעצרים לפני שלושה חודשים).

בפורומים אינטרנטיים של בני נוער תוכלו למצוא דיונים ברמת בתי המלון ובמשך הזמן שיוקצב לקניות בדיוטי פרי. באתר משרד החינוך תוכלו למצוא את מפרט המסע, שלא היה מבייש חופשת הכול כלול ביוון: מלונות בדרגת תיירות טובה, ארוחות חלביות, ארוחות בשריות, ארוחות צהריים, אוטובוסים ממוזגים וערב פולקלור, הכולל ארוחת ערב, כמובן.

ברשימת ההצטיידות שמפרסם משרד החינוך מבקשים מהתלמידים לא להביא עמם הרבה כסף, "מכיוון שלא מתוכנן זמן חופשי רב לקניות בפולין". למען הסר ספק, מככבת במסמך המופתי הזה גם ההמלצה הבאה: "אחד מגורמי המפתח לעשיית המסע למוצלח הוא שמירה על מורל גבוה. לכן, כדאי להביא כלי נגינה". קפיצה לדיוטי, נוחות מקסימלית, שפע של מזון מגוון, חוויית פולקלור פולנית והכי חשוב – מורל גבוה. לשם כך, חברים, התכנסנו. אה, ויש גם קצת שואה.

אני מודה שמלכתחילה אינני מסכימה עם הטענה שביקור במחנות הריכוז הנקיים והמעוקרים מצחנת המוות ומזעקות המעונים והנטבחים נחוץ להבנת זוועות השואה, אבל גם אם נקבל את טיעוניו של מי שמאמין בתרומת המסעות להבנת העבר, האדם הסביר חייב לשקול את הטוב ואת הרע שבמסעות האלה ולהכריע לטובת זה שמשקלו גדול יותר. במקרה הזה, מכריע את המאזניים הרע, המוטל על אחת מכפותיהם ומאיים להפכם.

אם כן, במבט ראשון, עוררה בי המודעה במרכז המסחרי בעיקר תחושת סלידה, והצטערתי על כך שהיא מתנוססת לה כמפגן של חוסר טעם – אות קלון למערכת החינוך המקומית. במחשבה שנייה, שמחתי שהיא שם, מנציחה בחוסר המודעות המוחלט שהיא משדרת, מעט מן הרע שיש במסעות האלה.

אין לי ספק שיש מי שעבורם המסע לפולין הוא אכן חוויה חינוכית משנת פרספקטיבה. אולם, עבור רוב בני הנוער, מדובר בעיקר בטיול שנתי לאושוויץ. עבור הורים רבים זו סחיטה כספית. עבור אחרים, בארץ ובגולה – עסק כלכלי משתלם.
 

אתר משרד החינוך והמודעה המביכה על ערב הגיוס מספקים הוכחות נוספות לכך שחוסר הבגרות אינו נחלת בני הנוער. יש גם מי שאמון על החינוך במערכת הממלכתית שהפך עם השנים קהה חושים. הגיע הזמן לשקול ברצינות ובכנות את תרומתם של המסעות לפולין במתכונתם הנוכחית אל מול ההשלכות החברתיות והכלכליות שלהם וזילות השואה שהם מקדמים בעקיפין, במקרים מסוימים.

בתחילת החודש ביטל זאב דגני, מנהל גימנסיה הרצליה בתל אביב, את המשלחות לפולין מטעם בית ספרו והחליט להעמיק במקביל את תכנית לימודי השואה. דגני לא שעה לזועקים על כך שחשיבותו של המסע לא תסולא בפז, וקבע שערכו החינוכי של הביקור מתגמד נוכח הרעות החולות הכרוכות בו.

למנהלת או למנהל של בית הספר בשרון שממנו יצאה המודעה על ערב גיוס הכספים הייתי מציעה לשקול את המודל של העמית מגימנסיה הרצליה ולאמצו. בצור משה, לא רחוק מבית הספר המדובר, יש מעון לניצולי שואה תשושי נפש. אנשים רחבי לב ונדיבי נפש מגיעים אליו מדי יום שישי כדי לשמח את לבם של דייריו. אליהם מצטרפים דרך קבע מספר תלמידי תיכון. אמנם נסיעתם הקצרה אל המעון והביקור בו אינם מלאי פאתוס כצעדה מאושוויץ לבירקנאו, והם אינם מגיעים לשם עטופים בדגלי ישראל, אבל החוויה שהם עוברים והחסד שהם עושים עם דיירי המקום משמעותיים מבחינה חינוכית, ערכית, רגשית ואנושית לאין ערוך מכל מסע לפולין.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

ענבל סמט

לכל הטורים של ענבל סמט