מגיעה לנו סטירה: יש לייצר שיח חלופי ל"כיבוש"
הימין ממעט להציג חלופות לשיח שמנהל השמאל על אחיזתנו ביהודה ושומרון. נוצר כאן ריק – ועל ריק משלמים
בערב שבת שעברה התחוללה דרמה שאליה נחשפנו, שומרי השבת, באיחור של 24 שעות: מועצת הביטחון של האו"ם אישרה את החלטה 2334 המגנה את ההתנחלויות. ארה"ב לא הטילה וטו, וההחלטה עברה. מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי, הצהיר על "קונצנזוס מוחלט נגד בנייה בהתנחלויות".
בקיצור, העולם כולו נגדנו, ואנחנו מגיבים בהתאם - נוזפים בדן שפירו, מחזירים את השגרירים מסנגל ומניו-זילנד להתייעצות, מבטלים את ביקורו בארץ של ראש ממשלת אוקראינה ולדימיר גרויסמן ועוד.
האמת? קצת מגיע לנו, כי מעולם לא נוצר פה שיח חלופי לדיבורים על ה"כיבוש" או "שתי המדינות". הימין לא ניסה לייצר חלופה בשיח או בעיגון נרטיב משכנע כלפי בית או כלפי חוץ. איפה היה הימין בחמישים השנים האחרונות? האם נרטיבים מתקבעים כתוצאה מאקטיביזם, מעוד קרוון ועוד מאחז? גבעה נוספת? עובדות בשטח יוצרות תודעה, או ששיח ונרטיבים? נוצר כאן ריק, ועל ריק משלמים.
מועצת הביטחון של האו''ם. עובדות בשטח יוצרות תודעה, או ששיח ונרטיבים? נוצר כאן ריק, ועל ריק משלמים.
צילום: AFP
גדי, חבר יקר שהוא איש שמאל, אמר לי באחרונה: תביני, ה"כיבוש" מדבר עלינו יותר מאשר על הפלסטינים. זה בכלל לא חשוב מה יהיה המצב הביטחוני אחרי שנצא מהשטחים, וגם לא חשוב מה יהיה מצבם של הפלסטינים. ה"כיבוש" הוא קודם כול רע לנו. אנו שולטים על אחרים, אנו הופכים שיכורים מכוח. אנחנו צריכים לצאת משם קודם כול למען עצמנו.
אני מניחה שגדי דיבר על מיצג קיצוני של חומרת ה"כיבוש" כפי שהוא רואה אותה, כדי שאבין שעלינו להפסיק לשלוט על הפלסטינים בכל מחיר. אני מניחה שבניגוד לדבריו, הפסקת ה"כיבוש" לא עוסקת רק במוסריות שלנו, אלא גם במצבם של הפלסטינים. הרי אם נושאי דגל ה"כיבוש" היו חושבים גם על הפלסטינים, אולי הם לא היו ממהרים כל כך לבקש להיפרד משכנינו.
לפני כמה חודשים נפגשתי לשיחה מרתקת עם באסם עיד, תחקירן 'בצלם' לשעבר ש"עבר צד" ומסתובב היום בעולם בניסיונות להסביר למה לא כדאי שלפלסטינים תהיה מדינה ומה החלופה מבחינתו. לפלסטינים, כך אמר לי, חשוב יותר הכבוד מהזהות, ולכן הפתרון לסכסוך הוא קודם כול כלכלי ואינו הקמת מדינה עצמאית.
מה שעומד לנגד עיניו של עיד הוא מצבם הכלכלי הקשה של חבריו שנותרו בעזה אחרי שישראל יצאה משם. הוא בטוח שמצבם של הפלסטינים יידרדר אם ישראל תתנתק גם מיהודה ושומרון. להערכתי, עיד נתפס כדמות ייחודית שפועלת לבדה, והוא אינו מהווה מדגם מייצג של ההנהגה פלסטינית. אני נוטה לקוות שהוא סוג של חלוץ לפני המחנה, ושיהיה לאנשים נוספים האומץ לחשוב קצת אחרת - בדיוק כשם שאני מקווה שגם בימין יתחילו לחשוב קצת אחרת.
שיח ה"כיבוש" כל כך מאוס בעיני הימין, שלא נעשה ניסיון לבחון אותו באור אחר או לייצר לו חלופה. הרב חנן שלזינגר מגוש עציון אמר לא מזמן שהוא לא חושב שכבשנו אדמה, אבל כנראה כן כבשנו אנשים ולכן צריך לבחון את היחס שלנו כלפי הפלסטינים. הרב שלזינגר הוא דוגמה למישהו שהעז לקחת את שיח ה"כיבוש" ולפרוס אותו, להפריד בין היחס לאדמה ליחס לאנשים.
מלבד האפשרות שבה בחר, אפשר היה לייצר שיח חלופי, כזה שמסתכל למשל על הפלסטינים ושואל "מה האחריות שלנו כלפיהם?" או "מה אנחנו יכולים לעשות כדי לשפר את חייהם?". ברור, שיח כזה יהיה מנותק בשלב זה מהשאלה מה חלקם של פלסטינים רבים במערכת היחסים איתנו, בטרור ובהסתה.
לפני שבועיים הוזמנתי להשתתף כצופה בפאנל ושמו 'תהפוכות מדיניות והזדמנויות כלכליות במזרח התיכון' ב'וועידת גלובס לעסקים'. הפאנל אורגן על ידי מובילי תוכנית 'ישראל יוזמת', אחת מכתשע תוכניות שקיימות היום ואשר נוגעות בסכסוך הפלסטיני-ישראלי. הפאנל היה מרתק, ועסק בתוצר הלאומי הגולמי הנמוך של פלסטינים ביהודה ושומרון, התוצר הנמוך עוד יותר בעזה ובפתרונות אפשריים למצב הזה.
אם עוד איכשהו ניתן לייצר שיח חלופי ל"כיבוש" – אף שהוא נצרב כבר כל כך עמוק בתודעה שלנו ובעולם כולו - הייתי חושבת שהשיח הכלכלי יכול להיות חלופה אפשרית לזה שעוסק בכיבוש. שיח כזה יכלול דיונים על יצירת מרחב של הוגנות כלכלית, של שיתופי פעולה כלכליים, של מיזמים שמיטיבים עם הפלסטינים. זה אולי לא היה מוריד לנו את כל הגיבנת, אבל בהחלט מקטין אותה קצת. אולי בעיקר זה מראה לנו וגם לאחרים שהימין לא עוצם עיניים לנעשה בשטח, אלא לוקח אחריות ופועל.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם