אנחנו חיים בתקופה האדישה ביותר בהיסטוריה
בני המערב יכולים להתגאות בהישגים רבים ששיפרו מאוד את חיינו, אולם הם צריכים גם להיות מוכנים להגן עליהם מול כוחות ברבריים
"אנחנו חיים כיום בתקופה השלווה, המשגשגת והמתפתחת ביותר בתולדות האנושות" – כך הכריז שבוע שעבר נשיא ארה"ב ברק אובמה בביקור באירופה, ומיד זכה לקיתונות של ביקורת: זה מה שיש לנשיא האמריקני לומר בעידן עריפת הראשים של דאעש, אל מול מאות אלפי הרוגים בסוריה, וכשגם אירופה עצמה, שבה נשא את נאומו, נאנקת תחת משבר כלכלי קשה ומשבר הגירה קשה עוד יותר המאיימים לשנות את עצם זהותה?
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- חגיגות האחד במאי: זמן לוותר על הסוציאליזם
- אובמה כבר החליט מי בצד הנכון של ההיסטוריה
- המסעות לאושוויץ: פינוקים, מורל גבוה וקצת שואה
כל התכנים הכי מעניינים -בעמוד הפייסבוק שלנו
האמת היא שבמובנים רבים אובמה צודק: התקופה הנוכחית היא בוודאי העת המשגשגת ביותר מבחינה מדעית וטכנולוגית בכל תולדות האנושות. גילויים מדעיים רבים יותר ויותר משפרים את בריאות האדם, ועוד המצאות טכנולוגיות משפרות את איכות החיים וחיי הנוחות. אפילו רבים מהעניים ביותר בדורנו נהנים מגילויים מדעיים ומהמצאות טכנולוגיות שגדולי המלכים והעשירים בעבר לא יכולים היו לחלום עליהם.
אובמה בנאומו בגרמניה
צילום: AP
גם מבחינת ההתנהלות האנושית יש מקום לגאווה: לפחות בחלקים גדולים של האנושות, כמו באירופה למשל, המלחמות הגדולות מן העבר פינו את מקומן לטובת המרוץ לחיי הנוחות. לפחות בכל הקשור למאזיניו האירופים צדק אובמה כשהוסיף שאילו הייתה להם אפשרות לבחור להיוולד בתקופה כלשהי, מן הסתם היו מעדיפים את חיי הנוחות העכשוויים.
אבל יש גם צד שני למטבע – שכולל בתוכו את הסכנות הגדולות של התקופה: אלה לא רק מגוון המיתות המשונות שמציעים אנשי דאעש לאויביהם, שלא נראו כמותן מאז הימים הברבריים ביותר של האנושות; אלה לא רק המספרים הבלתי נתפסים של ההרוגים בסוריה ורבבות נפגעי הטרור העולמי, רובו ככולו טרור אסלאמי; הרוגים במלחמות אכן היו כאן תמיד, אבל במובנים רבים עצם קיומה של האנושות עומד בפני איום: ההישרדות האקלימית של כדור הארץ עומדת בסכנה, וגם יכולת ההשמדה ההמונית שפיתח האדם מאיימת עליו.
זו יכולה כיום ליפול לא רק בידי מדינות שניתן להרתיען, אלא גם בידי ארגוני טרור קטנים וחמקמקים. אף עצם שרידותו של המושג "אדם" לא ברורה כבעבר, בעידן שבו שבבים טכנולוגיים עשויים להיות מושתלים בתוך הגוף האנושי, או לאור הסברה בעתיד אולי יחליפו יצירי האדם, הרובוטים, את בני האדם "הפגומים" עצמם.
כל הסכנות הללו הן צדה השני, הבלתי נמנע כמעט, של מטבע הקדמה והפיתוח. במובנים מסוימים הם תוצאה ישירה שלה: הסכנה האקלימית היא תולדה ישירה של הפיתוח התעשייתי, וכלי הנשק להשמדה המונית הם תולדה ישירה של הפיתוח הטכנולוגי. אפילו הדמוגרפיה המערבית השוקעת היא תולדה ישירה למדי של המרוץ אחר חיי הנוחות.
''מוות למערב'' השיר של דאעש לאירוויזיון
צילום מסך
במובנים אחרים מדובר בתוצאה ישירה הפוכה, כלומר בתגובת נגד לתהליכים הרווחים במערב: הכוונה כאן היא בעיקר לקיצונות האסלאמית - ובאופן פחות מאיים ודרמטי גם לזו של דתות אחרות - שמתפרצת דווקא בימינו, הן על רקע הקנאה במערב העשיר והשבע והן על רקע הזעם והחשש מפני שינוייה של הזהות המסורתית.
המסקנה לא אמורה להיות שהאנושות צריכה להתנזר מהמאמץ לשיפור איכות חייה, אלא שבמקביל היא חייבת להתאמץ הרבה יותר כדי להתמודד עם סכנות הקדמה. בהקשר הזה, את תולדות האנושות ניתן לסכם באופן קצר אפילו יותר מזה של יובל נח הררי, בשני גרפים בלבד: גרף אחד יתאר את התקדמות הידע וההבנה האנושית, ובמיוחד בתחומי המדע והטכנולוגיה, והגרף השני יסכם את אופני ההתנהלות האנושית.
הגרף הראשון יציג כמובן התקדמות ליניארית עקבית - האנושות מפתחת כל הזמן את גבולות הידע וההבנה, המדע והטכנולוגיה. כל הידע שנצבר לא נמחק, והוא משמש רקע וקומת פתיחה להישגים הבאים. הגרף ההתנהגותי, לעומת זאת, בעייתי הרבה יותר. יש בו עליות ומורדות, ולא רק לאורך ההיסטוריה כולה, אלא בכל תקופה ותקופה. מופיעים בהן כוחות חיוביים ושליליים, מוסריים ומנוולים, כאלה המגלים אחריות לעתיד ואחרים שרודפים את הנאות הרגע.
הבעיה הגדולה היא המפגש בין שני הגרפים: כאשר כוחות חיוביים נתקלים בעוצמה המדעית והטכנולוגית, האנושות כמובן נשכרת. אבל כשאותה עוצמה עומדת גם לשירותם של הכוחות השליליים, כולנו נתונים בסכנה גדולה, שהולכת וגדלה דווקא ככל שהכלים הטכנולוגיים חזקים יותר.
על כן מוטלת אחריות גדולה לפתחם של בני תרבות המערב במיוחד, שאחראית לעיקר עוצמתה הטכנולוגית והכלכלית של האנושות בעשורים האחרונים. כל בני האדם, אבל במיוחד בני המערב, חייבים להבטיח שהעוצמה הזו אכן תנוצל לטובתה של האנושות, ולא נגדה.
עליהם לדאוג לפיתוחם של חלקים חלשים ונחשלים יותר של האנושות, להבטיח שכדור הארץ עצמו לא יינגף באדי הרעל התעשייתי המטביעים אותו ולוודא שהטכנולוגיה והרובוטיקה לא יטביעו את עצם המהות האנושית. כמו כן, עליהם להיות מוכנים גם להילחם על החירויות והקדמה נגד הברברים החדשים הקמים עליהם, ולהגן עליהן מפניהם.
התרבות המערבית של העשורים האחרונים יצרה דור מפונק, המבקש בעיקר ליהנות מההישגים שנחל. עכשיו עליו לגלות גם אחריות ולהיאבק בסכנות האורבות לעולמו. ללא ספק, אחריות היא מושג המפתח החסר בדורנו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם