ארמניה ממשיכה לחכות להכרה ישראלית ברצח העם
השיפור המסתמן ביחסי ישראל-טורקיה מקטין עוד יותר את הסיכוי להכרה ישראלית ברצח העם הארמני. גם התלות בנפט של אזרבייג'ן, יריבתה של ארמניה, מרחיק את האפשרות לשינוי בגישה של ישראל
בשבוע החולף החמיצה מדינת ישראל הזדמנות נוספת להכיר ברצח הארמני. יום הזיכרון ה־101 לאירוע חלף־עבר גם הוא ללא הכרה ישראלית רשמית באסונו של העם הארמני. מדינת היהודים לא ניצלה אותו כדי להוסיף את שמה לרשימת שלושים המדינות שכבר פרסמו את ההכרה הזאת. כל המאמצים של קומץ ישראלים לתקן את המעוות עלו בתוהו. ממשלות ישראל לדורותיהן התנגדו לכך, וכפו את רצונן על הכנסת.
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
באורח לא שכיח, היוזמות הפרלמנטריות להכרה ברצח העם הארמני באו מימין ומשמאל. יפה אמר לפני שנים בנימין נתניהו, שאז היה סגן שר החוץ: "יש דברים שהם מעבר לפוליטיקה, יש דברים שהם מעבר לדיפלומטיה. שואות של עמים הן מקרה מובהק של קטגוריה זו".
שותפות הגורל בין העמים לא באה לידי ביטוי. מחנה פליטים ארמני
צילום: שאטרסטוק
ומי היה התומך הנלהב, אפילו הנרגש ביותר, בעמדה מוסרית זו? הנשיא דהיום, ראובן (רובי) ריבלין. בהיותו יושב ראש הכנסת, עקבתי מיציע העיתונאים אחרי השתדלותו לאפשר התבטאויות נרחבות של חברי כנסת משני המחנות בעד הכרה ברצח העם שבוצע בארמנים בימי מלחמת העולם הראשונה. לימים, לאחר שנבחר לנשיא, המונח "רצח עם" - כפי שבוצע בעם הארמני - כבר לא יצא מפיו של ריבלין אף בפגישה שקיים בלשכתו עם אישים ארמנים וישראלים. חזקה הייתה עליו חובת הציות למדיניות הניכור של הממשלה.
מכנה משותף אחד היה בדבריהם של חברי הכנסת שנשאו את דגל ההכרה הישראלית ברצח העם הזה: מדינת היהודים אינה יכולה להתנכר לרצח של עם אחר - רצח שהיה בו מן המשותף עם השואה שלנו ועם זאת היה גם שונה ממנה. הטיעון הנגדי אמר כי אסור להעכיר את היחסים הטובים בין ישראל לטורקיה, כי הרי "לא ייתכן שנקלקל במו ידינו את היחסים עם המדינה המוסלמית החשובה".
תלות בנפט של אזרבייג'ן. הלחימה בנגורנו קראבך
צילום: AFP
לימים, כאשר השתבשו הקשרים עם טורקיה, הועלה נימוק שונה אך דומה נגד מהלך ההזדהות של מדינת ישראל עם הארמנים – "הכרה ברצח העם הארמני תבטל את הסיכוי לשיפור היחסים". הוא נשאר תקף גם בימינו אלה, כאשר מתנהלות שיחות פיוס עם אנקרה.
למעשה, הסיכוי לשינוי בעמדת ישראל בנושא הארמני קרוב לאפס, מכיוון שבינתיים נוסף נימוק מסוג חדש נגד שינוי שכזה: מצב יחסינו עם אזרבייג'ן. המדינה המוסלמית־שיעית שרויה במצב מלחמה עם ארמניה על רקע השליטה בחבל נגורנו קרבך, המאוכלס ברובו בארמנים. אזרבייג'ן, אשר יש לה גבול ארוך עם איראן, היא לנו ספקית נפט חשובה. כמו כן קיימים אינטרסים משותפים נוספים לירושלים ובאקו. אם כן, כיצד אפשר להרגיז אותה על ידי מילוי המשאלות של העם הארמני השכן?
הנה כי כן קיבלנו הדגמה נוספת לכך שאינטרסים גוברים על מוסר ביחסים שבין מדינות, ולפעמים אפילו על חלקי אינטרסים. ישראל נכנעת באופן מתמשך ללחציה של טורקיה - זו שביזתה אותנו ואת הנשיא התשיעי שמעון פרס עוד בטרם התרחשה תקרית 'המרמרה'. אין ספק שאם אכן יחול בקרוב שיפור רשמי ביחסי שתי המדינות, תתחייב ירושלים באוזני אנקרה כי לעולם לא תכיר בשואה הארמנית, וזו התחייבות מעציבה במיוחד. קשה לראות כיצד נוכל להיחלץ ממנה אי פעם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם