הסוציאליזם הוא הפילטר המוסרי של הקפיטליזם
אלמלא הביקורת של הסוציאליזם שממציאה את עצמה מחדש ופועלת מול מציאות שבה התחרות הופכת לפרועה ודרוויניסטית, הרי שחלק גדול מחוקי העבודה וזכויות העובדים כלל לא היו עולים על הפרק
בכל הקשור לסוציאליזם דעותיי ברורות. לא מדע ולא נעלים אלא דוגמטיות הנוגדת את רוח האדם החופשית. אלא מאי, דווקא בנוגע לאחד במאי, ואני מדגיש אחד במאי במתכונתו המקורית, קרי, היום שנולד בשיקגו כסמל לזכויות האדם העובד, בנוגע אליו אני מסיר את המעטה הליברטיני לטובת אמפתיה הקשורה בסוד משפחתי.ישראל סגל, המכונה "זיידה שרול" היה סב סבי. מעלילותיו בצפת אני מבין שהוא היה טיפוס בעייתי עם אישיות של חור בסירת הצלה וקסם אישי של ארטיק עם מקל שבור. בשנת 1888 כשבנו הבכור, אברהם משה, אב סבי הגיע לגיל חמש, מאס שרול ברעייתו, תהילה נייחה, וביקש לשאת תחתיה אישה שנייה, את לאה הבלנית הטבריינית.
עוד כותרות ב-nrg:
- אני בוכה וצוחק בלי סיבה, אבל הפסקתי להתבייש
- זיכרון בסלון: ככה למדתי לא לברוח מיום השואה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
תהילה, סירבה לתת גט, היא לא הסכימה לנטוש את שלושת ילדים ולעזוב את ביתה ושאישה זרה תגדל בביתה את ילדיה, הבכור בן חמש, האמצעי בן שלוש והתינוק בן שנתיים. ערב אחד הוריד "זיידה שרול" את תהילה למרתף הבית בצפת, הוא איים עליה שאם לא תיתן לו גט היא לא תצא משם בחיים.
עצרת יום הפועלים בצרפת. ''הסוציאליזם לא היה נולד אלמלא הקפיטליזם ועל כן במהותו הוא תגובה''.
צילום: איי-אף-פי
לאחר מספר ימים שבהם כפי הנראה גם הוכתה ב"פלקה", נאותה תהילה לתת גט, עזבה את ביתה וילדיה וחזרה לבית משפחתה בעיר העתיקה בירושלים. לימים, בנה הבכור אברהם משה, סב סבי, ביקש למצוא את אמו, כך התברר לו שמכיוון שפרנסה הייתה בדוחק ומשפחתה בירושלים לא עמדה במעמסה, תהילה עזבה את הארץ והפליגה לאמריקה.
תהילה לא נישאה מחדש, היא לא שיקמה את חייה, היא עבדה עבור שכר זעום בסדנת יזע של טקסטיל כמו רבים מהמהגרים היהודים והאיטלקים שהגיעו ליבשת שבה זהב אמור היה להתגלגל ברחובות. וכאן מגיע החלק העצוב באמת, סבת סבי, מצאה את מותה בשריפה איומה בניו יורק, שריפה שהייתה אירוע מכונן בכל הקשור ליחסי עבודה וזכויות עובדים ובמאבקן של תנועות הנשים.
ב-25 במארס 1911 פרצה שריפה במפעל הטקסטיל טרייאנגל באחד מגורדי השחקים של מנהטן. השריפה, שנחשבת עד היום לאסון התעשייתי הגדול ביותר שאירע בניו יורק, גרמה למותם של 146 מעובדי המפעל, רובן נשים שעבדו במתפרות הקומה התשיעית של המפעל.
השריפה פרצה ב-16:40 בקומה השמינית בגלל סיגריה שנזרקה בטעות לבדים. המרכזנית המבוהלת לא הודיעה לקומה התשיעית, ול-300 העובדות במתפרה, שמשתוללת שריפה בקומה שמתחת. השורדים סיפרו גם שדלתות המקום היו נעולות, כדי למנוע את יציאתן המוקדמת של הנשים מהעבודה. רוב הנשים נשרפו במקום, אחרות נהרגו בניסיון להימלט בקפיצה מהקומה התשיעית.
ב"ניו יורק טיימס" נכתב אז שהרמן הולצהאוזר, חוקר מקרי המוות שפיקח על המקרה, "בכה כמו ילד נוכח המראות הקשים". בעקבות השריפה, חלו שינויים חשובים בחקיקת תקנות בטיחות, שכר מינימום, פיצוי לעובדים המאבדים את משרתם ואנשים הפורשים מחמת הגיל. זה הסיפור המשפחתי, סבת סבתי תהילה, מושפלת, עזובה, מנותקת מילדיה ומשפחתה, בודדה ביבשת זרה נספתה בשריפה איומה. אבל במותה ומותן של חברותיה הן הביאו בשורה לרבבות נשים שעבדו בתת תנאים בסדנאות היזע של ניו יורק. וכעת לתובנה כללית.
הסוציאליזם לא היה נולד אלמלא הקפיטליזם ועל כן במהותו הוא תגובה. כאשר הסוציאליזם אמור להוביל כלכלות בצורתו המזוקקת, קרי כקומוניזם, הוא נכשל באופן גורף. הטבע האנושי הוא קפיטליסטי.
האוטופיה הסוציאליסטית נוגדת את רוח האדם החופשי. את הרצון לעוצמה הניטשאני, את התחרות המובנית באדם, את ההישגיות. יחד עם זאת לתפיסה הסוציאליסטית יש תפקיד חשוב. כשם שהקפיטליזם ממציא עצמו מחדש (ע"ע מרכס) הסוציאליזם הוא ביקורת שממציאה עצמה מחדש ופועלת כבקר, כמסנן, כפילטר מול מציאות שבה התחרות הופכת לפרועה ודרוויניסטית. הסוציאליזם הוא מעין אומבודסמן מוסרי של הקפיטליזם. אלמלא מאבק הפועלים או החשש מפניו, הרי שחלק גדול מחוקי העבודה וזכויות העובדים כלל לא היו עולים על הפרק.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם