כשל מובנה: אז למה בעצם ממשלת אחדות?
הרצוג רוצה תיקים, בנט רוצה להשאיר את אילת שקד במקומה, ונתניהו רוצה את שניהם בממשלתו. אבל למה? קשה להבין מדוע חותר רה"מ להכניס את עצמו שוב לקואליציה שמרכיביה יריבו זה עם זה על בסיס קבוע. האם הוא מתגעגע לסוס הטרויאני לבני?
מאחורי מסך עבה של ערפל, וכבר בעיצומו של חג הפסח, החל המרוץ הגדול אל האחדות. מוכה טראומה מתרגיל הסחיטה של שני חברי הכנסת ממפלגתו, דודי אמסלם ואברהם נגוסה, הדליק ראש הממשלה מבער אחורי בדרך לזרועותיו של יצחק (בוז'י) הרצוג. הוא אמנם ממתין לטיהור סופי של הרצוג על ידי היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, אך כבר קודם לכן החל בהכנת השטח, לפעמים בסגנון בית הקלפים.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- מי בכלל יספור את הרצוג בממשלת האחדות?
- רטוריקת השואה של גולן: אישור עלילות ה-BDS
- אנטישמיות בדיבור חדיש: הלייבור אחרי אובמה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אך עוד לפני השטיקים והטריקים היו הבטחות. "או אנחנו או הם", "לא תוקם ממשלת אחדות ביני ובין ציפי ובוז'י. זה לא יקרה", "תהום אידיאולוגית עמוקה פעורה ביני לבינם", ועוד ועוד. בבליץ הראיונות ערב הבחירות, היה זה נתניהו עצמו שהתחייב לכל אלה. אני מכיר עשרות אנשים שעברו לתמוך בו בעקבותיהן ולפי הסקרים מדובר בארבעה מנדטים לפחות. האם בגלל משבר פנימי קטן בליכוד, ראש הממשלה מתכוון להפר את מילתו ערב הבחירות?
נתניהו והרצוג בפגוש את העיתונות. לאן נעלה התהום האידיאולוגית העמוקה?
צילום: צילום מסך
נכון לעכשיו התשובה חיובית. ראש הממשלה רוצה ופועל לצירוף 'המחנה הציוני' ובאופן מפתיע שותפיו לעסקה לא דורשים מחירים גבוהים. הרצוג רוצה תיקים, בנט רוצה להשאיר את אילת שקד במקומה, ונתניהו רוצה את שניהם בממשלתו. הא ותו לא. יש כמובן כל מיני מילים גבוהות על קווי יסוד ואידיאולוגיה וכדומה. בפועל, הפערים בין הצדדים קטנים והכל יודעים למה הכלה נכנסת לחופתה.
וזה מוזר ואפילו מאכזב. כי אם כבר מקימים ממשלת אחדות ימין-שמאל-דתיים, מתבקש שהמחנה הציוני המקורי - לא הסיעה בכנסת אלא 'הליכוד', 'העבודה', 'הבית היהודי' ו'התנועה' - יגבשו הסכם היסטורי שיחזיר למשל את מוסדות הדת בישראל לידיים ציוניות, או יעשו מעשה כביר בנוגע לעם היהודי בתפוצות. בנושאים אלה יש כמעט תמימות דעים בין מרכיבי הקואליציה העתידית, ואם כך מדוע אף אחד מהם לא מנצל את שעת הכושר.
הרצוג לבני ומיכאלי . ''אז מה פתאום להכניס צרתך לביתך?''.
צילום: מירי צחי
יש לתמוה במיוחד על רף התנאים הנמוך שמציב בנט, שישלם את המחיר הגבוה ביותר מצירוף העבודה. הרי ממשלת אחדות פירושה ממשלת ימין מדולל. סתו שפיר, תתקע את יוזמותיו במשרד החינוך. מרב מיכאלי תצא חוצץ נגד מהלכיה של אילת שקד במשרד המשפטים. לבני והרצוג יטרפדו את מה שעושה יעלון למען ההתיישבות. אז מה פתאום להכניס צרתך לביתך?
מה שמביא אותנו לתעלולים. שמתם לב למשל לספינים מכיוון 'הליכוד' על כשירותה של אילת שקד לכהן כראש ממשלה? מי שתמול שלשום כלל לא רצה את שקד בממשלה ועשה הכל להצר את סמכויותיה, עכשיו מגדל ומפאר אותה. ולמה? כדי לגמד את בנט. זה לא פטנט חדש של נתניהו. כמו שאריק שרון ז"ל העצים בשעתו את זבולון אורלב על חשבון אפי איתם, כך נתניהו מנסה לקלקל את אחת השותפויות הפוריות ביותר בפוליטיקה, זו של בנט ושקד. במקום ליפול למלכודת, היו השניים צריכים לשלב ידיים ולהציב תנאים כאלה שיוציאו לנתניהו את החשק לריב איתם.
אשר לראש הממשלה, פה בכלל לא מובן לאן הוא חותר. הרי הממשלה הקודמת, שהייתה סוג של ממשלת אחדות, התפרקה אחרי שנה וחצי בגלל שכל מפלגה משכה לכיוון מנוגד. אי אפשר היה לקדם שום מהלך ממשי. יד איש ברעהו הייתה כברירת מחדל.
האם ראש הממשלה שכח כיצד ציפי לבני מררה את חייו בוועדת השרים לחקיקה? כיצד ניצלה את היותה חברת קבינט כסוס טרויאני? לא ברור מדוע נתניהו מכניס את עצמו שוב בראש צלול לקואליציה שמרכיביה יריבו זה עם זה על בסיס קבוע. זה מהלך תמוה. ומה גם שהפעם לא מדובר במריונטות התלויות בלפיד וליברמן, אלא בנבחרי פריימריז שצריכים למצוא חן בעיני בוחרי שמאל אנטי דתיים. האם יוסי יונה ושולי מועלם למשל יוכלו להיבחר מחדש, כשהם מצביעים בעד אותה מדיניות? התשובה חיובית רק כאשר מדובר בממשלת כשל מובנה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם