החייל האחד שלי, ועולם מלא שנכרת בטרם עת
רק אלי עוד לא עזב את בית המדרש. הוא ישאר בו לעד, כי שמו חקוק על קיר בית המדרש יחד עם עשרת החללים הנוספים של הישיבה
כשירד אמש הערב והצפירה דקרה בלב, אני חשבתי על אלי, על חיוכו המקסים עם בלוריתו השחורה והמתולתלת שנחרתה בזיכרון, כי הרי הוא ישאר תמיד צעיר לנצח.אלי שפר הי"ד, היה בן גילי, הוא למד בישיבת ההסדר הכותל. לפני עשרים ושמונה שנים, נפל. בט"ז בשבט התשמ"ח במשימה להגנת יישובי הצפון, הוכרע בהיתקלות של כח מהצנחנים עם מחבלים בין קיבוץ יפתח למנרה.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- יצחק ומלאכי: החיים נחלקו ללפני ואחרי. פעמיים
- 'את יודעת איפה אבא שלי? הוא בגן עדן, בשמיים'
- מה היה אילו? השאלות שאני מנסה לא לשאול
- "שלילי, קודקוד שלילי. הרדוף, יוני נהרג"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
כמעט כל חבריו של אלי לשיעור בישיבה, עזבו זה מכבר את בית המדרש בישיבת הכותל והלכו לעולמות העשייה, בחינוך, בכלכלה, במסחר ובאקדמיה, תלמידים חדשים הגיעו ללמוד, מאות ואלפים עברו בבית המדרש ובהם גם הדור השני, בני חבריו של אלי.
אלי שפר ז''ל. ''הבחור העדין שהתגלה כגיבור''.
רק אלי עוד לא עזב את בית המדרש. הוא ישאר בו לעד, כי שמו חקוק על קיר בית המדרש יחד עם עשרת החללים הנוספים של הישיבה, התלמידים הנצחיים שלעולם לא יעזבו את בית המדרש שכה אהבו.
לאחר מותו התגלו בקיטבג שלו יומנים מופלאים שהשאיר, ובהם קטעים שבהם שיתף מלבטיו של לוחם ומאמין, בן ישיבה וחייל, אידיאליסט אמיתי.
ערב צאתו לשירות הצבאי שממנו לא שב, כתב את הדברים הבאים: "אני הולך לצבא מתוך שמחה ומתוך פחד: מתוך שמחה, שכן אני יודע שאני מקיים מצווה בגופי, בצורה המהודרת ביותר האפשרית. אני יודע שאני בגופי ובזיעתי עומד להגן על עם ישראל וארץ ישראל. כל מי שלמד מעט על ערכם של שני אלה, לא יכול שלא לשמוח.
"אני יודע שסוף כל סוף אני ממלא חוב קדוש (שעד עתה דחיתי את פירעונו מסיבות קדושות – אולם חוב נשאר חוב עד שפורעים אותו). והרי אני מעולם שנאתי להיות בעל חוב. אני יודע שאני הולך לעבור מבחן עליון, בו יבחנו כוחותיי הפיזיים, הרוחניים והנפשיים בתנאים קשים שמעולם לא עמדתי בהם קודם לכן. כל מה שלמדתי בתשע-עשרה שנות חיי, ובייחוד בעשרת החודשים האחרונים - יבוא לידי מבחן מעשי. אני מקווה שאצליח לעמוד בו בכבוד.
"מתוך פחד, שכן אני חושש לאבד את הרוך ואת העדינות שניסיתי להטביע בעצמי בעשרת החודשים האחרונים. אני מקווה שהם יצליחו לעמוד בשגרת חיי המעשה של הצבא. תקוותי היא שיתקיים בי מדרש חז"ל לגבי דוד שעליו נאמר 'עדינו העצני' - שבשעה שהיה יוצא לקרב, היה מתחזק כעץ; ובשעה שהיה לומד תורה, היה מעדן עצמו כתולעת. אם בעזרת ה' אצליח לקיים בי קטגוריות כה שונות – אדע כי עברתי בכבוד את מבחן הצבא, ואי"ה לעתיד לבוא יישא אחד מבניי שם זה".
אלי לא זכה, אבל הרוח שהביא איתו אז לצנחנים, חיה אצל כל מכיריו וחבריו. דוגמא קטנה לכך סיפר באחד ממכתביו מהצבא: "על קיר החדר יש כתובות למיניהן: ד"שים, קריאות ייאוש וכו'. אני החלטתי להוסיף משהו. לקחתי טוש וכתבתי באותיות ענק: 'כל העולם כולו גשר צר מאוד, והעיקר לא לפחד כלל".
אלי הי"ד לא פחד כלל. הבחור העדין התגלה כגיבור. באותו יום נורא הוא שב מסיור, ולא היה אמור לעלות ביחד עם הסיור שהוקפץ להיתקלות, הוא התנדב למשימה בגבורה וללא פחד.
עשרים ושמונה שנים חלפו מאז, ובצפירה כשכל הרחוב נעצר, אני זוכר את אלי, חייל אחד ועולם מלא שנכרת בטרם עת.
שמואל (מולי) יסלזון הוא ראש מטה איגוד ישיבות ההסדר
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם