אף פעם לא היה לי חם כל כך. אבא, בוא
נכון, אתם עומדים לקרוא טקסט מזעזע. זה בדיוק מה שהוא אמור לעשות. היה לי מאוד קשה לכתוב אותו, ולכם יהיה מאוד קשה לקרוא אותו. אולי כבר ויתרתם אחרי הכותרת, בבקשה אל תוותרו, ותקראו שוב. אני אקרא אותו כל בוקר מחדש
איזה כיף, היום אבא לוקח אותי לגן! אני לא יודע לדבר אבל מראה לו כמה אני אוהב אותו עם חיוך מחוף לחוף. אבא לא כל כך שם לב, יש לו שיחה מהעבודה. לא נורא, מתישהו הוא כבר יראה אותי.אבא מתעצבן בטלפון על מישהו מהעבודה. דווקא בוקר יפה עם שמש חמימה ומלטפת, חבל שאבא מתעצבן. איך אפשר להתעצבן כשאני מחייך ככה. אבא כזה חמוד, עוד רגע אנחנו מגיעים לגן ואני אפגוש את החברים החדשים שלי. אבא, תסתכל עלי רגע, אני מחייך אליך. לא שם לב. לא נורא.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- סוד השריונים: למה מזרחיים לעולם לא יצביעו לעבודה?
- מנפח השרירים של האופוזיציה הפך לפודל של הקואליציה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
עברנו את הפנייה לגן ואבא ממשיך בנסיעה. הוא בטח צריך לקנות משהו ואז ישים אותי בגן. אבא הכי אוהב אותי בעולם. כל כך התרגש כשנולדתי, בברית שלי הוא בכה אז בכיתי גם.
''זה יכול לקרות לכולנו. לכל אחד מאיתנו. כולנו מוסחי דעת, מכורי עבודה ומרוכזי עצמם''.
אני לא מכיר את האזור הזה. בניינים גבוהים כאלה. אבא יצא מחוץ למכונית עם הטלפון ביד. איזה כיף, עוד דקה הוא חוזר וניסע לגן.
> אל תיתממו: כל אחד יכול לשכוח ילד באוטו
קצת חם. אבא כנראה עדיין בשיחת הטלפון. חבל שאמא הלבישה לי שתי שכבות. לא נורא, עוד מעט ניכנס לגן יש שם מזגן.
אני לא מחייך. חם לי. אבא לא בא. שמש, היית חמימה ומלטפת כמו בציורים, איך הפכת לחמה ומאיימת כל כך.
ממש חם היום, כבר מגרד לי והזיעה מתגלגלת עד לפופיק שלי שאבא ואמא כל כך אוהבים לנשק. איפה אבא. איפה אמא. איפה.
איפה אני. ממש חם כאן. ממש ממש. אבא, בבקשה, אני יודע שהטלפון מהעבודה חשוב, אבל חם לי. אני כבר לא יכול לחייך. אני בוכה.
כואב לי. אף פעם לא היה לי חם כל כך. שורף לי. אבא, בוא. בבקשה. אני כבר לא בוכה.
אבא
אב
א
בואו לא נאבד את כל חיינו בגלל שטות אחת
נכון, זה טקסט מזעזע. זה בדיוק מה שהוא אמור לעשות. היה לי מאוד קשה לכתוב אותו, ולכם יהיה מאוד קשה לקרוא אותו. אולי כבר ויתרתם אחרי המשפט הראשון. בבקשה אל תוותרו. ותקראו שוב. אני אקרא אותו כל בוקר מחדש.
כי זה יכול לקרות לכולנו. לכל אחד מאיתנו. אבות, אמהות, חרדים, סרוגים וחילונים. גרושים ביושר ונשואים בעושר. טבעונים וקרניבורים. כולנו מוסחי דעת, מכורי עבודה ומרוכזי עצמם.
עשו לכם סימנים. לא משנה איזה. עץ ביציאה מהשכונה שתמיד – אבל תמיד – כשתעברו לידו תתנו מבט לכל הכסאות. גם אם זה נראה מגוחך ובכלל לא אספתם היום את הילדים. לפני נעילה של האוטו, תמיד, לא משנה מתי ובאילו נסיבות, את הלחיצה על הנעילה יקדים מבט של שניה – רק שניה, באמת רק שניה אחת – אל מושבי האוטו. בואו ניתן לילדים שלנו לחיות.
בואו לא נאבד את כל חיינו בגלל שטות אחת. בואו.
אקו"ם