כך תיעוד 'בצלם' עצר את שאיפותיו של אובמה
אובמה, שהבין שלא יפתור את בעיית האיבה הפלסטינית, קיווה להגיש לקהילה הבינלאומית את ראשו של נתניהו. אולם, הסחרור שאליו נקלעה המערכת הביטחונית עם פרשת אלאור אזריה, הביא בסופו של דבר להקמת ממשלה יציבה יותר, שתקשה על אובמה לפרקה
עד אתמול המשיכו צילומי 'בצלם' מהירי של אלאור עזריה לחולל גלי הדף. זה היה פיגוע אסטרטגי, שיכול היה להפוך לאסון פוליטי. ניצחון אדיר לשמאל הרדיקלי במלחמה שלו נגד מדינת ישראל. אבל בחלוף המשבר עם 'הבית היהודי' ישראל מוצאת את עצמה עם ממשלה חזקה ויציבה יותר, שצריכה לפי כל הנתונים להשלים את מלוא קדנציה. וזו מהלומת נגד לגורמים מבית ומחוץ שפועלים בחתרנות בלתי נלאית לייצר דה-סטביליזציה של מדינת ישראל. מוטב להתעלם מהרעש הפרשני סביב מינוי ליברמן לשר הביטחון. המשמעות העיקרית, האובייקטיבית, היא כלכלית ומדינית.לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- סוד השריונים: למה מזרחיים לעולם לא יצביעו לעבודה?
- מנפח השרירים של האופוזיציה הפך לפודל של הקואליציה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
סוכנות דירוג האשראי מודי הגיבה מיד על סיום המשבר ומינוי ליברמן באמירה, שממשלת נתניהו מקבלת חיזוק, היא הופכת ליציבה יותר, וזהו סימן חיובי להמשך הרפורמות של הממשלה בתחום הכלכלי. הם ציינו דווקא את הרפורמה בשוק העבודה. כך שיתכן שדווקא מינוי שר הביטחון החדש הוא הצעד המשפיע, שאולי ימנע מכלכלת ישראל לגלוש למיתון. משום שהאטה כלכלית ברורה כבר מורגשת.
תיעוד ״בצלם״: חייל יורה במחבל מחברון
''לעבור את הגשר הצר של שבעת החודשים הבאים, ולהיכנס לאזור של שייט מדיני חופשי החל מינואר 2017''.
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
ההשפעה המדינית היא החשובה יותר, וזו היתה מטרתו של ראש הממשלה נתניהו. האכזבה היא מבוגי יעלון שלא נשאר בתפקיד שר החוץ. אם היה נשאר כשר חוץ וחבר במעגל המצומצם של קבלת ההחלטות הוא היה מעניק יתר חוסן לממשלה נוכח סופות הקיץ המדיניות שילוו אותנו עד תחילת החורף. אבל עצם חיזוק הממשלה וכניסתו של אביגדור ליברמן לתפקיד כל כך בכיר, מוסיפה כוח אש הרתעתי מול צרפת, מול ממשל אובמה.
הגדרת הממשלה עכשיו כממשלת הימין הקיצונית ביותר אי פעם היא חסרת משמעות; היא נועדה לחשמל את הפובליציסטים שאינם-יודעים-דבר ב'הארץ' ובעיתונים אחרים. ליברמן במשרד הביטחון הופך אוטומטית לפרגמטיסט; לא פרגמטיסט שמתמחה בשפגאטים מדיניים, אלא פרגמטיסט עם קווים אדומים.
עימאד אבו שמסיה, צלם ''בצלם'' שתיעד את החייל היורה בחברון
צילום: EPA
המטרה ביצירת הממשלה בת 66 המנדטים היא לעבור את הגשר הצר של שבעת החודשים הבאים, ולהיכנס לאזור של שייט מדיני חופשי החל מינואר 2017. צריך להדגיש – מדובר על ההיבט המדיני, כי בצד הביטחוני-צבאי אף אחד לא יודע מה עלול לקרות.
בהנחה שבאופן מעשי הנשיא אובמה הוא גם היריב החמור ביותר שיש לישראל, אבל גם הנכס הביטחוני החשוב ביותר, ממשלת נתניהו-ליברמן חוסמת את המטרה העיקרית של היריב הזה. אובמה רוצה כבר כמה שנים להפיל את ממשלת נתניהו או לפחות לכפות עליה לעשות מהלכים המנוגדים להלך רוחה, אך יחד עם הממשלה המורחבת, ייקשה עליו לממש את תוכניותיו.
ברק אובמה. ''כבר לא יצליח להגיש את ראשו של בנימין נתניהו לאבו מאזן ולקהילה הבינלאומית''.
צילום: EPA
אובמה לא היה פותר את בעיית האיבה הפלסטינית לישראל בשבעת החודשים שנותרו לו. אבל הוא קיווה לפחות להגיש לאבו מאזן ולקהילה הבינלאומית את ראשו של בנימין נתניהו. זה כבר לא יקרה – הודות לסחרורת שמדינת ישראל בכלל, והמערכת הביטחונית בפרט, נגררה אליה בעקבות הצילום של 'בצלם'. תחילה עשה הצילום שפטים בצמרת צה"ל ובבוגי יעלון, אלו נכנסו לסחרור וקוממו עליהם את הימין הקיצון, ואלו קוממו את סגן הרמטכ"ל שבלבל את יעלון שלבסוף הודח והוחלף בליברמן.
ליברמן יעשה נכון אם יעשן את מקטרת השלום עם הרמטכ"ל רא"ל גדי אייזנקוט וסגנו האלוף יאיר גולן. הוא צריך למצוא איזון בתפקיד: לתת גיבוי מלא לצה"ל אך לא להפוך לראש איגוד מקצועי שמייצג את הצבא בממשלה. תפקידו לפקח על המערכת מטעם הממשלה.
טוב יעשה אם ירד מהסיסמא "לכבוש את עזה ולמוטט את החמאס". במקומה צריכה לבוא חשיבה על אסטרטגיה שתביא את רצועת עזה למצב הרצוי לישראל, כפי שיוחלט עליו. מעין חזון שבהינתן ההזדמנות פועלים להגשמתו באמצעים צבאיים, מדיניים וכלכליים. המשבר הממשלתי האחרון נסב סביב דרך החתחתים של קבלת ההחלטות בישראל. אין לשר הביטחון יכולת להחליט לבדו החלטות מרחיקות לכת.
ובכל זאת, ליברמן יגלה שיש בידיו כמה כלים מאוד חדים ומפחידים במה שאפשר לעשות איתם. מוטב שיגזור על עצמו איפוק ואם יכבוש במקרה את עזה, שיתלה פתק ויכתוב שהיא שלו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם