ראש הממשלה, אל תקפיא ליהודה את השיקום
המקרה של יהודה הישראלי, הפצוע האחרון של 'צוק איתן', הוא איוולת מתובלת באימפוטנציה אידאולוגית-מדינית. איך הגענו למצב שבו הכלל "לא מפקירים פצועים בשטח" הופך לחלול כי את הפצועים מפקירים בגלל החלטה פוליטית מעוותת?
יהודה הישראלי הוא אחד הפצועים הקשים ביותר של מבצע צוק איתן. באותו יום שישי שחור שבו נפלו בניה שראל, הדר גולדין וליאל גדעוני זכרונם לברכה, נפל גם יהודה לתרדמת שנמשכה כמעט שנתיים. לפני מספר חודשים הוא התעורר אל תוך מסע ארוך של שיקום ולמידה מחודשת של החיים.יהודה הוא הפצוע האחרון מ'צוק איתן' שעדיין מאושפז בבית החולים. הוא עדיין בבית החולים אבל הוא יכול וצריך לחזור הביתה. הדבר האחרון שעומד בינו לבין בית הוריו הוא בנייה של יחידת דיור מותאמת לצרכיו.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- אף פעם לא היה לי חם כל כך. אבא, בוא
- סוד השריונים: למה מזרחיים לעולם לא יצביעו לעבודה?
- מנפח השרירים של האופוזיציה הפך לפודל של הקואליציה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
רבקי הישראלי ויהודה
צילום: מתוך פייסבוק
התכניות מוכנות, הכסף ממשרד הביטחון (1.2 מיליון שקלים) כבר מוכן, אבל העסק תקוע. ביישוב עפרה שבבנימין, מקום מגוריו, שוררת כבר חודשים ארוכים הקפאת בנייה. אם יש הקפאה, אין אישורי בנייה, וכך גם יהודה לא יכול לחזור לביתו ונישאר בינתיים בבית החולים.
המקרה של יהודה הישראלי הוא איוולת מתובלת באימפוטנציה אידאולוגית-מדינית. המקרה הזה ממחיש לכולנו עד כמה עמוקה ההקפאה ביהודה ושומרון, בחסות ממשלת הימין. ההקפאה, שמשבשת את החיים ואת הצמיחה, מקפיאה גם ליהודה את השיקום.
הפרשה עלתה לכותרות לפני כמעט שבוע, ביוזמת חדשות ערוץ 10 והכתב אור הלר. במדינה מתוקנת היא היתה נפתרת ללא התערבות התקשורת וללא חשיפה ציבורית, במדינה קצת פחות מתוקנת העניין היה מוסדר באותו ערב של החשיפה. אבל במדינת ישראל, כמעט שבוע אחרי שהפרשה בכותרות, אף אחד לא מצליח למצוא פתרון.
השיר שכתבו חבריו של יהודה:
האמת שהאשמה היא לא על "המדינה" אלא על הממשלה. המדינה נהדרת והאהדה הציבורית חוצה מגזרים ודעות פוליטיות. גדולי השמאלנים הודיעו שהם, אפילו הם, לא ימחו על בנייה שכזו. אז איפה הממשלה ואיפה ראש הממשלה? למה הם גורמים למשפחה לזחול ולהתחנן לאישור בנייה חריג? איך יכול להיות שממשלת ימין מקפיאה בנייה בצורה עמוקה ואטומה שכזו?
ראיתי את הסרטון של אמו של יהודה שפורסם לפני מספר ימים. בסרטון היא פונה לראש הממשלה, כמעט מתחננת, שיעשה משהו ויפתור את הבעיה. איך הגענו למצב שבו אמא של לוחם, שכבר כמעט שנתיים נלחמת על חייו של בנה, צריכה להתחנן בפני ראש הממשלה כדי שיאפשר לו את הדבר הטבעי ביותר- לחזור הביתה?
איך הגענו למצב שבו הכלל "לא מפקירים פצועים בשטח" הופך לחלול כי את הפצועים מפקירים בגלל החלטה פוליטית מעוותת? גם אם בסוף ייפתר המשבר, העובדה שמשפחה של חייל צריכה לקדם קמפיין ציבורי על דבר כל כך אלמנטרי היא בושה ותעודת עניות לממשלה.
לשמחתי, הציבור לא אדיש וקמפיין גיוס כספים כבר נמצא בהרצה. אבל כדי להציל את שארית הכבוד, מוטב שראש הממשלה יתפנה רק לרגע מעיסוקיו, יחתום על אישור הבנייה המיוחל ויאפשר ליהודה לצאת לדרך הארוכה של חיים מחדש.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם