'עצור', 'היכנס' - למה לא סופרים נשים?
המהפכות הפמיניסטיות, אלה שלא תמיד נוח לדבר עליהן, שהחלו לפני כ-200 שנה, טלטלו את העולם ואת ישראל והביאו לשינויים מבורכים במרחב הציבורי והפרטי, אבל בואכה שנת 2017, לפנות לאישה בישראל בהתאם למגדרה? - זה לא
לפני מספר ימים ח"כ מירב מיכאלי, פרסמה פוסט בדף הציבורי שלה בפייסבוק, במסגרתו סיפרה לעולם על העובדה שחיתנה שני בני-זוג. בסיום הפוסט וכחלק מהאג'נדה המגדרית שלה, ציטטה את ברכת החתונה הידועה- בלשון נקבה; "ברוכה את ה', מלכת העולם אשר בראה ששון ושמחה". הרשת געשה, ועשרות "פובליציסטים" משועממים לעגו לפוסט וללשון "הנשית" הייחודית של ח"כ, שפונה הן לנשים והן לגברים באותה לשון.לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- אף פעם לא היה לי כל כך חם. אבא, בוא
- ראש הממשלה, אל תקפיא ליהודה את השיקום
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
יצא לי לשוחח עם מירב כשראיינתי אותה בעבר לכתבה. היא רהוטה, בעלת חוש הומור ובעיקר רחוקה מהתדמית הציבורית שהדביקו לה. אני הרגשתי בנוח לשוחח איתה. זאת, בניגוד לתחושותיו של עיתונאי אחר, גבר, ששוחח איתה בהזדמנות אחרת, ושיתף אותי כי הרגיש "לא נעים" כשמיכאלי פנתה אליו בלשון נקבה.
לא נעים. השאלה המתבקשת היא, באמת באיזו חוצפה מיכאלי עושה זאת? בישראל אכן לא מקובל לדבר ולפנות לרבים בלשון נקבה. השפה העברית היא מחויבת מגדר, פטריארכלית באופן מובהק. בדומה לרוב השפות המחויבות-מגדר, ברירת המחדל בעברית היא המין הדקדוקי הזכרי.
"עברית היא סקסמניאקית" הגדירה זאת המשוררת יונה וולך. לכן, בכל שלט או תמרור שניצב במרחב הציבורי, הפנייה היא בלשון זכר, "עצור", "היכנס" "ברוכים הבאים". כאילו אין סיכוי שאף אישה תקרא אותם.
זה מרגיז, ובתור אישה, מקומם ובעיקר לא מכבד. למה כשאני פותחת את המחשב ועולה לי ה-Windows הוא מקבל אותי בברכת "ברוך הבא"? למה כשאני מפעילה את אפליקציית Waze, בברירת המחדל של האפליקציה קולה של המפעילה, מדריך אותי במילים - "פנה", "סע" ועוד, במקום "פני" ו"סעי" - לטכנולוגיה הפתרונים. האומנם?
> אלוהים גדולה: למה אתם חושבים שהאל הוא זכר?
המהפכות הפמיניסטיות, אלה שלא תמיד נוח לדבר עליהן, שהחלו לפני כ-200 שנה, טלטלו את העולם ואת ישראל והביאו לשינויים מבורכים, ברוב תחומי החיים, במרחב הציבורי והפרטי, אבל בואכה שנת 2017, לפנות לאישה בישראל בהתאם למגדרה? - זה לא.
אזכיר שנשים מהוות חמישים אחוזים מהאוכלוסייה בישראל (ובעולם), אבל כנראה שהנתון הזה שולי, ולא מצדיק פנייה לנשים במרחב הציבורי, בלשון נקבה. "ככה זה", יהיו כאלה שיגידו. "אין מה לעשות". אבל המציאות מוכיחה שישנן דרכים שכן ניתן באמצעותן ל"הנגיש" את המרחב הציבורי, לכלל האוכלוסייה.
תסתכלו על השלטים שכתובים בשפות שונות. בישראל אומנם אין חוק הקובע את השפות הרשמיות, אולם לפי החוק המנדטורי, שלפיו אנו פועלים כיום, דבר המלך במועצה (משנת 1922) הוגדרו שלוש שפות שבהן יוצגו פרסומים על ידי המדינה: עברית, ערבית ואנגלית. אל תנסו לחפש את השפה ה"נשית" כי היא לא קיימת.
מדוע יש צורך בכל-כך הרבה שפות? אנחנו שואלות, כי במדינה שלנו, חיים סוגים שונים של אנשים, ממוצא ומדת שונה, שלכל אחד מהם יש את הצרכים שלו. זה ברור ומובן מאליו.
זה מביא אותנו לשאלה, למה כל פנייה, במרחב הציבורי, יכולה להיות מונגשת לסוגים שונים של אוכלוסייה - אך לא לנשים? מי קבע והחליט על המסגרת העתיקה, הארכאית ונעדרת השוויוניות, שלפיה אני בתור אישה, צריכה לתרגם לעצמי את המשפטים, כך שיתאימו למגדר שלי ולא ההיפך? אם זה כל-כך ברור, שהשלטים הציבוריים יונגשו לחלקים שונים באוכלוסייה שלנו, אז קל וחומר שהם צריכים להיות מיועדים גם לנשים, שמבחינה סטטיסטית, אני מזכירה, מהוות חמישים אחוזים.
למרות שבעבר הכנסת העלתה את הנושא לסדר היום, הוא הושלך הצידה. כנראה לא היה חשוב מספיק. לכן חשוב להמשיך ולדון בכך, להעלות את הנושא מחדש לסדר היום, ולקרוא לתיקוני חקיקה שיסדירו את הנושא בחוק. מהלך זה יעביר מסר של קידום חברה שוויונית יותר ושיח מכובד כלפי שני המינים.
גם בסיוע של אלפי פטישים לא נוכל לשבור את תקרת הזכוכית המעיקה, אלא אם ניתן את תשומת הלב הראויה לשפה, שמהווה נכס תקשורתי יקר ערך וסממן מובהק, לחיי חברה שוויוניים יותר.
אקו"ם