הריקודגלים מביך ומכאיב - אפשר לשמוח אחרת
כשאני מביטה על התהליך שעובר על ירושלים בעשור האחרון, אני רואה נשים ואנשים המבקשים לקחת אחריות על העיר שלהם. אפשר לחבר בין הקצוות ובין המגזרים, דתיים וחילוניים, ימנים ושמאלנים ביום חגה של ירושלים ובכל ימות השנה
כירושלמית, במשך לא מעט שנים, שאלתי את עצמי בשביל מה אנחנו זקוקות וזקוקים ליום מיוחד לירושלים, הרי כל יום בעיר הוא יום ירושלים. כמו רבות ורבים שאלתי את עצמי מה מקומי ביום הזה, מתחמקת ממנו ומהחגיגות בחוצות העיר וממצעד הדגלים שהכאיב מגזרית ומגדרית. כאישה דתיה, המצעד כפי שהוא נראה היום מביך אותי. כתלמידה אני לא מצליחה להיזכר באופן החגיגות שנעשו בבית הספר. חברה הזכירה לי ששנים יום ירושלים היה יום חופש במערכת החינוך עד שהוחלף יום החופש עם ל"ג בעומר. אולי זו הסיבה. רגע אחרי השיחה שלנו קיבלנו הודעה בווטסאפ של הגן לשלוח את הילדודס בחולצה לבנה.לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- הייתי בפריז וגם ברומא וירושלים יפה יותר
- "כפר אביונים" או "אירופית ונאה": איזו ירושלים תרצו לראות?
- כשתל-אביבים גזענים מנסים למכור לירושלמים את חלוקת העיר
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
כמורה ומחנכת, את יום ירושלים עם התלמידות והתלמידים שלי העדפתי לציין דרך מפגש עם יזמים ויזמיות, אנשי ונשות ציבור, עם החולמות והחולמים הירושלמיים. בשנים האחרונות, התחלנו לציין בבית הספר את יום הזיכרון לנספי סודן שנקבע כיום זיכרון רשמי ביום ירושלים, אולם במציאות כמעט ואין לו זיכרון. עבור חלק מהתלמידות והתלמידים שלי ובעיקר להורים שלהם – הדור העולה, הציון הזה הוא משמעותי, חלק מנרטיב שלא מספיק מסופר אם בכלל.
ריקוד דגלים. ''כאישה דתיה, המצעד כפי שהוא נראה היום מביך אותי''.
צילום: מרים צחי
עם הצטרפותי לפעילות בסיעת 'ירושלמים' ויחד עם 'התנועה הירושלמית', ביקשנו להשיב לנו את ירושלים ואת עצמנו לתוכה. לא יכולנו להתעלם מהעובדה שלמעלה משליש מתושבי ותושבות העיר אינם שותפות ושותפים לחגיגות. לצד זאת, שנים רבות ויתרנו על החלק שלנו בהשתתפות ביום חגה של העיר. הותרנו אותו לאחרים. לרוב – שאינם ירושלמיים.
היינו הורים לילדון קטן ומתוק וחשבנו איך נחגוג. מצעד הדגלים לא בא בחשבון. כך לפני שלוש שנים נולדה לה צעדת המשפחות של 'התנועה הירושלמית' על פארק המסילה. הבחירה במסילה היא סימבולית אבל גם טבעית. צעדה המבקשת לחבר בין הקצוות ובין המגזרים, צעדה שהיא חגיגה לעיר האהובה. של דתיים וחילוניים, ימנים ושמאלנים, מכל צבעי הקשת.
מנהיגות לדו קיום. ''שנים רבות ויתרנו על החלק שלנו בהשתתפות ביום חגה של העיר. הותרנו אותו לאחרים''.
פורם המורים והמורות הירושלמי
בשנה הראשונה היינו כמה עשרות בודדים, בשנה שעברה התרחבנו עוד קצת והשנה, הצעדה היא כבר היסטוריה, חלק מהמסורת ואני צופה מאות משפחות צועדות יחד. יש בי אמונה גדולה ביכולת של הצעדה להתרחב ולהגיע למגזרים השונים ברחבי העיר ולהפוך להיות המרכזית. בוודאי עבור הירושלמיות והירושלמים שביננו. השנה הוספנו לה בערב יום ירושלים הרמת כוסית ומסיבה. מגיע גם לנו זמן איכות עם ירושלים, בלי הילדות והילדים.
בשבוע שעבר הוזמנתי לשיח מחנכות ומחנכים של תכנית בארי ב'מכון הרטמן' לקראת יום ירושלים. השאלה המרכזית שנשאלנו הייתה איך אנחנו כאנשי ונשות חינוך, מציינות ומציינים את יום ירושלים בבתי הספר, בדגש על מערכת החינוך הירושלמית.
''ביקשנו להשיב לנו את ירושלים ואת עצמנו לתוכה''.
פורום המורות והמורים הירושלמי
עבורי זו הייתה הזדמנות להביט על התהליך שעבר ועודנו עובר בעשור האחרון בעיר האהובה שלנו, אך גם זו הכואבת ואף מכאיבה - ירושלים. זו הייתה הזדמנות עבורי להסתכל לה 'בלבן של העיניים' ולשאול את השאלות המורכבות שאיתן אנחנו מתמודדות ומתמודדים באופן יום יומי, אבל גם להביט על העשייה הירושלמית בעשור האחרון ולראות את הדרך. בגאווה.
באופן סמלי ולא מתוכנן, המפגש נערך יום אחרי שסיימנו ליצור גרפיטי על קיר בית הספר בבית חנינא; יוזמה שלנו, חברות וחבר פורום המורות והמורים הירושלמי, בשיתוף עם המרכז האמריקני בירושלים.
נערות יהודיות וערביות מבית הספר הניסויי, פרומיס סקול וטכנולוגי לבנות בשועפט. "מנהיגות לדו קיום" קראנו להן; נערות יהודיות וערביות נפגשות, משוחחות, שואלות, יוצרות יחד, מוכיחות לעולם שזה אפשרי. הנערות נפגשו לאורך כל השנה לא מתוכנן, מפגשי הסיום נערכו בסמוך ליום ירושלים.
''נשים מנהיגות מהמגזרים השונים הן אלו שמובילות ויובילו את השינוי בשיח''.
פורום המורות והמורים הירושלמי
ביום שלישי האחרון, הושבעה למוצעת העיר חברת מועצה נוספת מטעם סיעת 'ירושלמים'. פלר חסן נחום. אני מציינת את זה גם בגלל העובדה שכניסתה של פלר היא היסטוריה בייצוג הנשי במועצת העיר ירושלים אבל בעיקר בגלל התקווה הגדולה שלי עבור ירושלים, הציבור הירושלמי והציבור הישראלי, שנשים מנהיגות מהמגזרים השונים הן אלו שמובילות ויובילו את השינוי בשיח. בעסקים, בחינוך, בפוליטיקה ועוד. ככל שנתחיל מוקדם יותר – כך נרוויח.
אם לפני שלוש שנים חיפשנו מה לעשות כחלופה למצעד הדגלים שהכאיב, השנה נוכל למצוא עשרות אירועים מגוונים בכל רחבי העיר, רק תבחרו. וכשאני מביטה על התהליך, אני רואה נשים ואנשים המבקשים לקחת אחריות על העיר שלהם, ביום חגה ובכל ימות השנה. ברור לי שהיוזמות הללו, יהיו חלק ממסורת, מריטואל, מהפולקלור של יום ירושלים בירושלים.
רני חזון – וייס, מזכ"לית סיעת ירושלמים, מורה ומחנכת, פמיניסטית דתיה
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם