"לא תשא את שם ה'": יש לו כיפה על הראש?
יותר מכל הם אלה הנושאים את שמו של הקב"ה לשווא, בכך שהם מצהירים על עצמם שהם עובדי ה', "דתיים", אולם בהתנהגותם האישית הם למעשה מחללים שם שמים
"לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא": חכמינו זכרונם לברכה הציעו פירושים שונים לעניין זה. בראש ובראשונה מדובר בשבועה, שכן שבועה היא זו הנשענת על שמו של הקב"ה, במשמעות הפשוטה ביותר של המונח. שהרי מהו ההבדל בין אמירה רגילה ובין שבועה בשם ה'? בשבועה האדם נוטל את שמו של הקב"ה כערב לדבריו, וכאילו אומר לאדם המקבל את השבועה: אין אלו מילים שלי בלבד, אלא אמיתותם זהה לכבוד שאני רוחש כלפי הא-לוהים, וכאילו הוא ערב לדבריי.לפיכך, הפרת שבועה או אמירת שבועת שווא, משמעם חילול שמו של הקב"ה. שכן, על אף ההישענות על ריבונו של עולם, דבריו של האדם נחשפים ככאלה שאינם אמתיים. גם שבועת שווא – שבועה מיותרת – כלולה באיסור זה, שכן מדובר בשימוש בשמו של הקב"ה לעניינים שאינם ראויים.
כל התכנים הכי מעניינים -בעמוד הפייסבוק שלנו
ברם, הרמב"ן הרחיב איסור זה לעניינים אחרים המשפיעים על סדר היום שלנו. עמדתו הכללית של הרמב"ן היא שכל מצווה היא למעשה "אב" להרבה תולדות היוצאים ממנה, ואין לראות אותה במשמעות הממוקדת בלבד. על כן כתב כי איסור זה כולל בתוכו גם דברים על דרך הפשט, כגון: לא לומר את שם ה' לחינם אלא להיזהר בכבודו, ולא לחלל את כבודו של ריבונו של עולם בשימוש מיותר בשמו.
''אין מושג כזה ''דתי רמאי'' או ''דתי רוצח'' או ''דתי אלים כלפי משפחתו'', או כל מונח אחר הנושא את שמו של הקב''ה לשווא''.
איור: מיכל בן-חמו
דומה שדבריו של הרמב"ן יכולים להיות מורחבים עוד יותר, ולומר כי האיסור כולל בתוכו להשתמש בשם שמים בצורה מניפולטיבית. אנו נתקלים לעתים בתופעה כי האדם מבקש לשכנע בצדקותו ופונה לכבוד שמים כדי להוכיח את דבריו. הוא טוען, לדוגמה, כי הנושא שבו הוא עוסק אינו עניין אישי בלבד, ולו היה אישי לא היה מטריח את הציבור להתייחס לדבריו. אולם מכיוון שמדובר בכבוד שמיים – יש להתייחס לדבריו במלוא המשקל הראוי לכבוד שמים. לעתים נכונים הדברים, אולם פעמים רבות זו נשיאת שם שמים לבטלה. לפעמים הוא אף אומר דברים הדומים לשבועה – והוא לוקח את הקב"ה כעד לצדקת דבריו, ושוב: אם הדברים נכונים הדבר אינו איסור, אולם אם אינם נכונים, דבריו חמורים לא רק מצד השקר שבהם אלא בעיקר מצד חילול שמו של הקב"ה.
יותר מכל הם אלה הנושאים את שמו של הקב"ה לשווא, בכך שהם מצהירים על עצמם שהם עובדי ה', "דתיים", אולם בהתנהגותם האישית הם למעשה מחללים שם שמים. בתחומים סוציולוגיים שונים הם אכן מתנהגים בקוד ההתנהגות החברתית של אנשים דתיים, אולם למעשה הם נושאים את שמו לשווא. הם אנשים לא ישרים, לא הוגנים, פועלים בדרכים המרחיקות את עולמם של האנשים מעולמו של הקב"ה, עושים מעשים שעובדי אלוקים אמיתיים לא עושים, ומנצלים את האמון המסוים שאנשים נותנים בנושאי שמו של הקב"ה לצרכים אישיים ופרטיים.
אין מושג כזה "דתי רמאי" או "דתי רוצח" או "דתי אלים כלפי משפחתו", או כל מונח אחר הנושא את שמו של הקב"ה לשווא. הכוונה היא כמובן למצבים שאינם נובעים מכישלון. לא ניתנה תורה למלאכי השרת, ולעתים נכשלים. במצבים שכאלה עומדת בפנינו התשובה הגדולה המאפשרת לתקן את מעשינו ולהשיב אותם למסלול הנכון. ברם, בשעה שאנשים הופכים התנהגויות אלה לנורמות התנהגות, ואין הם מבקשים לתקן אותן - הם עוברים על הדיבר השלישי.
מובן כי החמור מכולם הוא זה שבשם שמים עושה עוולות אלה, כאילו ריבונו של עולם מבקש שייעשו עוולות בשמו. אין חילול ה' גדול יותר מאשר לטעון שאין לטהר כביסה מלוכלכת כלפי חוץ כיוון שהדבר יביא לחילול השם, שכן זה עצמו חילול השם היותר גדול: כאילו חפץ ריבונו של עולם בכבודו יותר מאשר בהצלת עשוק מיד עושקו. נושאי שמו של הקב"ה שואפים בכל עת להיות ישרים יותר, צדיקים יותר וטובים יותר למקום ולבריות.
הרב יובל שרלו הוא ראש ישיבת אורות שאול
הטקסט נכתב במסגרת מיזם 929
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם