הקרב על הבריאות: כולנו מכורים לסוכר ומלח
גם אתם הזדעזעתם מול הטלוויזיה כשראיתם את המכורים המסכנים ממכונות המזל של מפעל הפיס? אז הנה החדשות הרעות: כולנו, ובעיקר ילדינו, מכורים לדברים מסוכנים לא פחות
ישראל ישראלי ישב השבוע מול מהדורות החדשות וצפה בכתבות שעסקו ביוזמתו של שר האוצר משה כחלון לשים סוף למכונות המזל של מפעל הפיס הפזורות ברחבי הארץ. הוא ראה בזעזוע אנשים מסכנים, בעיקר מהפריפריה ומהעשירונים התחתונים, המכורים עד לקצות ציפורניהם ושמכלים את כספם בהימורים שאין להם סיכוי אמיתי לרווח.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- למה לא פרסמנו את הסרטון משרונה? כי זה סנאף
- שנא את המונופול: אז נאכל בלי תעודת כשרות
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הוא התרגז גם כשהכתבים הסבירו ששליש מרווחי מפעל הפיס מקורו במכונות הללו, שזוכות לאפס פרסום ולמרות זאת בולעות בקצב פסיכוטי את מזומני השכבות החלשות. "לא יאומן איך אנשים מתמכרים לזה", סינן אדון ישראלי לעבר אשתו שישבה לידו, ותוך כדי כך ביקש ממנה שתעביר לו את המיץ המוגז וקערת החטיפים - המזון הקבוע שאיתו הוא סוגר את היום מול הטלוויזיה. "תראה, אלה אנשים שגדלו במקומות לא פשוטים, קשה לשפוט אותם", היא ענתה לו תוך כדי כרסום חטיף, "אגב, נגמר המיץ. וגם החטיפים אזלו, בדיוק סיימתי את החבילה האחרונה. הילדים חיסלו הכול אחר הצהריים. אבל לא נורא, מחר נקנה עוד שישייה וכמה חבילות", ניסתה לעודד אותו כשראתה את פניו העגומות.
כולנו מכורים, ומי שמנסה להשלות את עצמו שמדובר בשכבות החלשות, מוזמן לעשות את החשבון כמה סוכר ומלח הוא אוכל ביום לעומת המנה המומלצת. ההתמכרות להימורים קשורה בכסף, ההתמכרות למזון לא בריא קשורה לחיים ומוות. עשר כפיות סוכר ביום - זו המנה המומלצת לגברים. אצל נשים הכמות הזו קטנה בחצי. בפחית אחת של משקה מוגז ממותק יש עשר כפיות סוכר. סוכר נמצא גם כמעט בכל המוצרים שלא האמנתם שיימצא בהם, מלחם לבן ועד גבינות. ישראל ישראלי מזועזע מהתמכרויות של אחרים הניבטים מול מסך הטלוויזיה, ובינתיים בקלות דוחף לגופו כשלושים כפיות סוכר ליום.
קשה לכם להודות שכמבוגרים אחראים ומתפקדים אתם מכורים למשהו? בואו נרחיק טיפה את זווית המבט ונסתכל לעבר ילדינו - הילדים המחונכים והאחראים, מהמשפחות הכי טובות, כמובן. הביטו מה קורה להם במסיבת יום הולדת, כשמגיע הזמן לחלק את החטיפים והממתקים: הם מסוגלים לרמוס ולדרוס אחד את השני בלי אבחנה כדי להגיע ל'ביסלי', ל'במבה' או לסוכריות. זה לא יקרה אם תהיה שם קערת פירות, מתוקה וטעימה לכל הדעות.
למה? כי ככה נראית התמכרות. סוכר, מלח ושומן הם מרכיבים שלא נמצאים בטבע באופן מצוי, וכדי לשרוד הדי-אן-אי האנושי מתוכנת לצרוך מהם כמה שרק ניתן – וזה בכלל לא משנה שכיום המרכיבים הללו נמצאים בכל מקום ובכמויות בלתי נתפסות. תעשיית המזון יודעת היטב את הדברים הללו, ועסוקה כל העת בהמצאת מוצרים חדשים הכוללים כמויות עצומות משלושת המרכיבים הללו, מתוך מטרה אחת: למכר אותנו ואת ילדינו.
המערכה הזו ניטשת בכל מקום - במרכולים, על מסכי הטלוויזיה ובסרטי ילדים. השבוע צפתה בתי בת ה-4.5 בסרט מצויר במחשב. 'הבית של במבה' מתאר באנימציה כיצד יוצרים את החטיף המוכר והאהוב. זו לא פרסומת, אלא סרט קצר, סופר-מושקע ובאמת יפהפה מכל בחינה. עד כה הוא נצפה ביוטיוב כמעט 10 מיליון פעמים. 10 מיליון צפיות.
לפי הסרטון – וסליחה על הספוילר – 'במבה' מורכבת מתירס וחמאת בוטנים. איזה יופי. אבל מה לעשות, התווית שעל האריזה מספרת סיפור מעט שונה: מתוך מאה גרם, למעלה משליש (34 גרם) הוא שומן לסוגיו. 390 מיליגרם נתרן – כלומר, מלח - הלכו גם הם איכשהו לאיבוד בתסריט הזה. 'במבה' הוא בהחלט לא החטיף הנורא ביותר שיש על המדף, אבל זו נחמה קטנה מאוד, כי כשהילדה שלך צופה בסרטון ורוצה לראות אותו שוב ושוב, המסר חודר: 'במבה' זה כיף, 'במבה' זה טעים, 'במבה' זה בריא. בשלב מסוים בסרט אפילו מופיע אחד הביטויים הכי מופרכים שניתן היה להמציא בשפה העברית - "דיאטת 'במבה'".
בשנה האחרונה מתנהלת מלחמה של ממש על המזון שאנחנו אוכלים. אחרי שנים ארוכות של חוסר מודעות וכניעה לתאגידי המזון, משהו קורה. זה קורה כתוצאה מגל עולמי של מעבר למזון בריא, תחקירים טלוויזיוניים על מזון מעובד וגם פעולה אמיצה של משרד הבריאות.
בימים אלה ממש יושבת על המדוכה ועדה שכנראה לא שמעתם עליה: הוועדה הלאומית לרגולציה מקדמת תזונה בריאה. כנראה אי אפשר היה למצוא שם מעט יותר קליט, אבל הוועדה הזו, שבקרוב אמורה להגיש את מסקנותיה, היא אולי המשמעותית ביותר לחיינו שפועלת כיום במדינת ישראל. ניתן לשער שהיא עומדת מול לחצים אדירים של חברות המזון, שיעשו הכול כדי לשמר את כוחם וכספם – כלומר, להמשיך למכר אותנו למזון מעובד ומלא במרכיבים הרסניים.
כעת הזמן לקום ולדרוש את מה שמגיע לנו: תנו לנו אוכל בריא יותר. זה לא אומר שהחטיפים צריכים לרדת ממדפי הסופרים, וחלילה לא אומר ששערה אחת תיפול מראשו של התינוק החמוד של 'במבה' - הרי בסך הכול זו השערה היחידה שיש לו. אבל אפשר וחובה למצוא דרך ביניים שמצד אחד תמשיך לספק את אותם מוצרים להנאת כולנו, ומצד שני תדאג להפוך אותם לסבירים לאכילה.
זה אפשרי. הציבור הישראלי חתך השנה בבת אחת את מכירות הסלטים הקנויים, הבשר המעובד והנקניקים. גם שוק המשקאות הממותקים כבר מכין את עצמו לטרנד הבריאות, עם מוצרים בעלי ערכי סוכר ונתרן מופחתים. אין סיבה שלא נמשיך את המהפכה הזו גם בשאר התחומים, בוודאי כשהדבר נוגע לבריאות של ילדינו.
התמכרות היא דבר מסובך, לא קל לצאת ממנה. זה נכון כשמדובר במכונות מזל, ונכון בדיוק באותה המידה כשמדובר במזון. אבל קודם כול בואו נכיר בכך שאנחנו מכורים. עכשיו, תעבירו לי את בקבוק המים הקרים בבקשה.
אקו"ם