ראשי » חדשות » בעולם » חדשות חוץ

באו לדווח והפכו לקרבנות: גורלם האכזר של עיתונאים באפגניסטן

שני עיתונאים אמריקאים נהרגו השבוע במתקפה של טליבאן, ומותם ממחיש את הסכנות הנשקפות בדיווח מאזורי מלחמה. למרות הכל, אנשי המקצוע מתעקשים להמשיך בעבודתם: "מקבלים מוטיבציה"

כמו עשרות עיתונאי מלחמה בעשור האחרון, טים בואומן מרשת 'אן־פי־אר', הרדיו הציבורי של ארה"ב, נדחק לכלי רכב צבאי משוריין ומכאיב בזמן ששניים מהאנשים שעליהם סמך יותר מכול -הצלם והמתורגמן שלו - הופרדו ממנו והוכנסו לכלי רכב אחר.

עוד כותרות ב-nrg:
• רמי סדן במכתב לחברי ש"ס: "שופכים את דמי לשווא"
• הדר גולדין ואורון שאול הוגדרו "שבויים ונעדרים"
• אם היינו זוכים - לא היינו הפועל ירושלים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

ביום ראשון השבוע נסעה השיירה בכביש מסוכן במחוז הלמנד חסר המנוחה שבאפגניסטן, שבו הקרבות המתמשכים בין חיילים אפגנים ובין חמושי טאליבן מגדירים מלחמה בת 15 שנה שלא מפגינה סימנים של רגיעה. לפתע החלו להכות בכלי הרכב כדורים, רימונים ופצצות מרגמה.

בואומן והמפיקה מוניקה אווסטטיבה, אשת הרשת אף היא, נסעו ב'האמר' שלהם במהירות לעבר בסיס צבאי סמוך. "כשנכנסנו פנימה אמרנו: 'איפה החברים שלנו?'", נזכר בואומן בשידור במהדורת הבוקר של הרשת ביום שני, יממה לאחר המתקפה. "חיכינו אולי שעה או שעתיים, ואז הגיעה משאית של צבא אפגניסטן. הם פתחו את הדלת האחורית, ושם היו שתי גופות".

כשמשאית אחרת הגיעה בהמשך עם גופה נוספת, התברר היקף האבדות: במארב נהרגו דיוויד גילקי, העיתונאי והצלם עטור הפרסום של 'אן־פי־אר', המתרוגמן זבינוללה טמנה, וחייל אפגני שנהג בכלי הרכב שלהם. ההיתקלות הקטלנית הזכירה לעיתונאים את הסיכונים הנלווים לעבודתם באפגניסטן ובאזורי סכסוך אחרים.

גילקי (50) זכה בפרס 'ג'ורג' פולק' ב־2010, בפרס 'אמי' ב־2007 ובאותות כבוד אחדים מאגודת הצלמים של הבית הלבן. הוא סיקר את המלחמות בעיראק ובאפגניסטן, את רעידת האדמה בהאיטי ועוד סיפורים אחרים במהלך הקריירה שלו. הוא הצטרף ל'אן־פי־אר' בשנת 2007, ועבד באתר האינטרנט של הרשת. טמנה (38), עיתונאי בזכות עצמו, צילם באפגניסטן בשביל סוכנות הידיעות הסינית 'שינחואה', ועבד ככתב בסוכנות הטורקית 'אנדולו'.

"זבי ודיוויד, שהיו בקו החזית כדי לדווח אמת, הפכו בעצמם לקורבנות האכזריות של טאליבן", אמר נשיא אפגניסטן אשרף גאני. "ההיסטוריה תזכור אותם כלוחמים למען חופש הביטוי והמידע".

לפי 'הוועדה להגנה על עיתונאים', 27 אנשי תקשורת ועיתונאים נהרגו באפגניסטן מאז 2001. אבל גילקי, יליד העיר פורטלנד שבאורגון, היה העיתונאי הזר הראשון שנהרג באפגניסטן מאז 2014, כשקצין משטרה סורר הרג בירי את צלמת סוכנות הידיעות 'אי־פי' אניה נידרינגהאוס, אזרחית גרמנית.

מקרי המוות הללו גורמים לעיתונאים לחשב מחדש את הסיכון במדינה שבה הן האכזריות של טאליבן והן מספר ההרוגים רק ממשיכים לעלות. עם זאת, הנחישות לשמש עדים למלחמה היא משהו שקת'י גנון, הכתבת הבכירה של 'אי־פי' באפגניסטן ובפקיסטן, מכירה היטב. במהלך המתקפה שבה נהרגה נידרינגהאוס ב־2014 נורתה גנון (62) שש פעמים. היא עברה 16 ניתוחים בשנתיים האחרונות, אבל חזרה לעבודתה באסלאמבאד מוקדם יותר השנה.
   
"אנו מקבלים מוטיבציה מהסכנה, מהסיפורים", היא אמרה ביום שני, "אנו מונעים מכוח הרצון להתקרב כמה שרק אפשר לאנשים במדינה, בכפר ובסכסוך - והדרך היחידה שאנו יכולים לספר היטב את הסיפור שלהם היא להיות לצדם".

במשך רוב המלחמה, העיתונאים באפגניסטן שביקשו להתקרב לאזורי הקרבות היו יכולים להצטוות לחיילי ארה"ב או הקואליציה המערבית. אבל לאחר שהצבא האמריקאי דלדל את נוכחות חייליו כאן בשנתיים האחרונות, נאלצו העיתונאים להעביר את המסעות הללו לבדם או להתלוות לצבא האפגני. המציאות הזו מציגה בפניהם מגוון של אתגרים מסכני חיים.

חיילי צבא אפגניסטן אינם מאומנים היטב כמו אלה של ארה"ב או הקואליציה, והם יכולים להגיב לאיומים מהר או לאט מדי. מתקפות מבפנים של חיילים עריקים או של קציני משטרה נותרו אף הן דאגה מרכזית. ואם עיתונאי נפצע, אין ערובה לכך שהכוחות האפגניים יצליחו לארגן טיסה ופינוי רפואי לבית חולים סמוך.
 

 
לדברי בכירים בצבא אפגניסטן ובכוחות הקואליציה, צוות הכתבים של 'אן־פי־אר' שהה ביום שישי ובשבת עם חיילי ארה"ב בבסיס נאט"ו בהלמנד. אבל מכיוון שהאמריקאים עוזבים את בסיסם באפגניסטן באופן לא סדיר וקבוע, זכה הצוות לאישור משרד ההגנה המקומי ויצא למשימה בת 36 שעות עם גיס 215, האוגדה המרחבית השביעית של צבא אפגניסטן.

אחמד שייקלט סל, דובר הגיס, אמר שהעיתונאים נקלעו למארב כשנסעו לעיר מרג'ה מלשקר גה, בירת מחוז הלמנד. אחד מזקני השבטים בהלמנד, שביקש לא להיחשף בשמו בשל החשש לביטחונו, ציין שטאליבן שולט בפועל בחלקים נרחבים של הכביש מאז נובמבר. "הם יכולים לעשות מה שהם רוצים על הכביש הזה", אמר הזקן. "הם הטמינו מטעני צד והם מצוידים במטולי רימונים".

מבחינת עיתונאים רבים שנמשכים לחלקים המסוכנים יותר של העולם, זה סוג הסיכונים ששווה לקחת. בחודש שעבר, זמן קצר לפני שנסע לאפגניסטן, אמר גילקי שהוא נחוש לישון עם החיילים האפגנים, לאכול איתם ולצאת איתם לסיורים, כדי "להביט מקרוב" על המלחמה שאפשר להסתכל עליה "רק כשאתה שם".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg