די לספאם: מתי ח"כ מרגלית יפסיק להטריד אותי?
בעוד המחוקקים שעומלים על תיקון לחוק הספאם, מפגינים קשיחות חסרת פשרות מול מציקים מסחריים ועמותות טרחניות, הם לא מוצאים לנכון להגביל את עצמם. מי יציל אותנו מהספאם שהם שולחים לנו?
מאז חודש אפריל, בהשראת יועצי התקשורת שלו כנראה, ח"כ אראל מרגלית מטריד אותי. בחודשיים האחרונים קיבלתי ממנו לא פחות מארבעה מיילים, קיבינמאט. אם נתעלם לרגע, מהסגנון הבוטה והאלים, נגלה כי מרגלית השתמש בכתובת המייל שלי, הפרטית כמובן, לצורכי תעמולת טרום בחירות.גלגלי הראש המשפטני שלי החלו לזוז מיד. האם מותר לו, למר ח"כ, להתפרץ בכזו אלימות ופולשנות לתיבת המייל שלי, כדי להעביר לי מסרים פוליטיים? בהנחה שזה מותר, האם זה לא מרגיז ובעיקר מציק? איפה בכלל עובר הגבול בין פרסומת פוליטית או מסחרית לגיטימית, לבין פלישה גרעינית לתיבה הפרטית שלי?
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- אובמה יוצא מהארון בעוינותו לישראל
- צעדת השוויון: לעצור את שוד המועצות העשירות
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
תיקון 40 ל"חוק הספאם" (חוק התקשורת, בזק ושידורים) שנכנס לחיינו ב-2008 ניסה לשים סוף לתופעת ההצקות. קבר רחל, עמותה לילדים עניים, 'סופר' שבו קנינו פעם אחת ומאז הצעתה התמימה של הקופאית שנירשם למועדון הלקוחות - עלתה לנו ביוקר. ברעות חולות אלה ובעוד עשרות דוגמאות של מסרים מטרידים שקיבלנו, בעיקר באמצעות הטלפון או המייל, התיקון לחוק ניסה להילחם. בהגדרת חוק מדובר על מסר שמופץ באופן "מסחרי", שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת. כלומר ההתמקדות הייתה במסרים שיווקיים ופרסומיים על-ידי גופים מסחריים.
אראל מרגלית, צא לי מהמייל.
אבישג שאר ישוב
אלא, שהפוליטיקאים ההגונים שלנו, לא הכניסו את משלוח ה"מסר הפוליטי" לתוך החוק. המשמעות היא, שבהתאם לחוק, מרגלית יכול (אז והיום) להמשיך לשלוח לי הודעות מטרידות, ואני אמורה כל פעם לסמן במרירות את ההודעה כ"ספאם", או להתאמץ ולשלוח הודעת מייל חזרה שיסירו אותי מרשימות התפוצה (שאף אחד לא שאל אותי אם אני רוצה להצטרף אליהן או לא), או לירות לעצמי כדור בראש.
ב-2012 התעוררו שני צדיקים בסדום, השרה מירי רגב וח"כ נחמן שי, והציעו להוסיף תיקון לחוק לפיו שליחת המסרים המטרידים, תוגבל למספר מסוים שייקבע, לרבות מסרים שונים בעלי תוכן דומה. בהצעת החוק צוין כי "המחוקק לא היה מודע באותה עת לניצול מערכת האינטרנט בהפצת מסרים פוליטיים באופן ובהיקפים שגובלים אף הם בהטרדה של ממש. ברור לכל כי עולם האינטרנט צריך להיות פתוח, זמין וחופשי גם לצרכים פוליטיים. ועל כן, אין כוונה לשלול ממנו מרכיבים חיוניים אלה, אולם יש להקפיד כי לא יהיה בו שימוש לרעה". כמובן שהחוק לא התקבל. יש גבול.
ובעוד שהחוק "מתקמצן" בכל הנוגע לפוליטיקאים, הוא מתרחב עוד ועוד בנוגע לגופים אחרים, למשל עמותות וגופי דת. ח"כ מיקי רוזנטל הציע לכלול בחוק האוסר על הפצת ספאם גם עמותות וגופים הפועלים ללא מטרות רווח. ההצעה, שאושרה השבוע (ב') בקריאה שנייה ושלישית כתיקון לחוק, היא מבורכת וחשובה. אך למרבה הצער, על-אף שגופים פוליטיים, עשויים להיחשב כגופים הפועלים ללא מטרות רווח - בדומה לעמותות שנכנסו כעת לחוק - אלו זכו כמובן להישאר מחוצה לו.
הגיע הזמן שיקומו הפוליטיקאים ויקדמו גם את התיקון לחוק שאינו נוח להם. אומנם, פעילותם של הפוליטיקאים ומסריהם מיועדים ל"רווחת הציבור" ולא נובעים ממניע מסחרי, אך שאלה תמימה, הכיצד פוליטיקאים מגייסים תרומות? האם לא מדובר ב"הוצאת כספים בדרך אחרת", כפי שמצוין בחוק?
האבסורד הוא, שאותם אנשים שיושבים בירושלים, שמפגינים קשיחות חסרת פשרות מול מציקים מסחריים ועמותות טרחניות, לא מוצאים לנכון להגביל את המסרים הפוליטיים שהיועצים שלהם כותבים, בקומה למטה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם