צועדים למען הזדמנות שווה לילדי הפריפריות
אנחנו רק בתחילתה של הצעדה, שהיא תחילתו של מאבק, שהוא חלק ממסע ארוך ועמוק לתיקון בחברה הישראלית, וכבר אני יודע שניצחנו
לפני למעלה מעשור נהגתי להגיע מדי יום שישי למדרחוב באשקלון. כמעט שנה שלמה. זה לא היה למטרות בילוי ולא למטרות עבודה. הגעתי, עם חברות וחברים לארגון "מגמה ירוקה", ארגון סטודנטים למען איכות הסביבה, על מנת לשוחח עם העוברים ושבים ולגייס אותם למאבק בתכנית להקמת תחנת כוח פחמית שלישית בעיר.מכל התגובות ששמעתי שם ("מה, אתה אשכנזי שאתה מתעסק בדברים האלה?") התגובה שהכי פילחה את ליבי הייתה, "איפה התקבלה ההחלטה? בירושלים? מה לנו ולירושלים". התגובה הייתה עמוקה. תחושה של ייאוש, ניכור ונתק מוחלט מ"ירושלים", העיר שמייצרת בשבילנו החלטות, ללא יכולת השפעה אמיתית שלנו.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- אובמה יוצא מהארון בעוינותו לישראל
- די לספאם: מתי אראל מרגלית יפסיק להטריד אותי?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
''ירושלים רחוקה, אבל היא איננה מעבר להרי האופל כפי שהיה נראה בעבר''.
תצלום: פלאש 90
המסע שערכנו אז, והסתיים בנצחון קהילתי מפואר, משמש לי השראה עד היום. הוא הדהד בראשי כששלפתי את הבנים שלי עוד לפני שש בבוקר מהמיטות, היישר לרכב, ביום שלישי האחרון. הזדרזנו להגיע לירוחם, לתחילת צעדת השוויון. צעדת השוויון היא פעולה מרכזית של הקמפיין להתחלה שווה בחינוך ורווחה. הקמפיין מחבר כוחות נפלאים, כראש מועצת ירוחם וצוותו הנהדר, שגייסו 15 ראשי רשויות לתמיכה בדרישות, עם תנועת הפריפריות וגופים אזרחיים.
צעדת השוויון יצאה מירוחם ועתידה להגיע לירושלים ביום רביעי הבא. יש בה את כל המרכיבים המרתקים של הישראליות ושל המקומות שיש לתקן מהם את ישראל. למען כולנו. הליכה בנגב הלוהט של הקיץ. עצירה לאירועי איפטאר, סעודות שבירת צום הרמדאן, בישובים בדואים בנגב. קבלת שבת מתוכננת בקרית גת. אירועים קהילתיים בקרית מלאכי ובית שמש. וטיפוס לירושלים, לכנסת וללחץ מול הממשלה.
כל זה בדרישות פשוטות להפליא מהממשלה, שרי האוצר, החינוך והרווחה: הזדמנות שווה לילדי הפריפריות החברתיות והגיאוגרפיות בישראל, כמו חבריהם מהרשויות החזקות. וביטול שיטת המצ'ינג המעוותת, ברווחה, המייצרת שירותי רווחה משוכללים ברשויות חזקות, מעוטות צרכים, ושירותי רווחה דלים ביותר דווקא למי שזקוקים להם יותר מכל.
הבנים שלי התרגשו מהתכונה המיוחדת בבוקר לימודים, שהפך לשיעור אזרחות תוך כדי פעולה. הם החליטו שהם עושים את כל הדרך לירושלים. לפני שנשברו בירידה המרהיבה מירוחם לצומת הנגב.
אנחנו רק בתחילתה של הצעדה, שהיא תחילתו של מאבק, שהוא חלק ממסע ארוך ועמוק לתיקון בחברה הישראלית, וכבר אני יודע שניצחנו. איך אני יודע שניצחנו? כי הייתי בערב הראשון בסעודת איפטאר בשגב שלום, מהישובים העניים במדינה. אירחה אותנו שם קהילה מדהימה של "נשים בדואיות למען עצמן" והם דיברו על התפקיד הדרמטי של חיבור הפריפריות, לטובת מאבק משותף. אני יודע שניצחנו כי ביומה השני של הצעדה חיברנו כעשרה ארגונים חברתיים מאזור באר שבע, לצעדה, בהתראה של שעתיים.
אני יודע שניצחנו כי שמעתי את אחת הפעילות, נציגת ארגון "עו"סים שינוי", שסיפרה על ההתמחות שלה ברווחה ועל איך היא מנסה להושיט יד לבני ובנות המעמד שלה, שנפלו, ואין לה את הכלים. והנה היא סוף סוף מתמלאת בתקווה שיש מי שרואה את הצרכים ויש מי שיסייע לה לבנות את רשת הבטחון לפונים אליה, כפי שהיא משתוקקת כל כך.
הדרך עוד ארוכה. ירושלים רחוקה. אבל, היא איננה מעבר להרי האופל, כפי שהיה נראה באשקלון, לפני יותר מעשור. אם יש מי שישנה אותה אלו אנשי הפריפריות. במדבר נבנה עם. ומבני עניים תצא תורה. אני אמשיך לשלוף את הבנים שלי לאירועים במהלך צעדת השוויון ואראה פירות, אם תרצה השם, כשהם יחיו את חייהם הבוגרים במרחבים הללו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם