החוק להחמרת מצבן של נשים בזנות
על פי הנסיון המחקרי והמעשי ברחבי העולם, רוב הסיכויים שהחוק להפללת לקוחות הזנות יפעל למרר את חייהן, הקשים ממילא, של אותן נשים. הגיע הזמן לזנוח את התיאוריות הפמיניסטיות הרדיקליות ולהתחיל להקשיב לנשים בזנות עצמן. מועלם וגלאון, שמעתן את זה?
הצעת החוק להפללת לקוחות הזנות, חזרה בשבוע שעבר לכותרות, כאשר שר הרווחה חיים כץ (הליכוד) הודיע על תמיכתו בו. הצעת החוק, שאותה יזמו ח"כ זהבה גלאון (מרצ) וח"כ שולי מועלם (הבית היהודי), מבוססת על "המודל השבדי" למלחמה בזנות לפיו, כדי למגר את התופעה שנתפסת כפסולה, יש להתמקד בחיסול הביקוש (לקוחות הזנות) ולא בהיצע (נשים בזנות).לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- נתניהו כץ: המשקעים נותרו, הפצעים לא נסגרו
- במקום לטפח שרים טובים, נתניהו דוחק אותם
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
על פי הצעת החוק, תשלום עבור יחסי מין יהווה עבירה פלילית שעונשה קנס ואף מאסר לצרכן הזנות, בעוד שעיסוק בזנות לא ייחשב כעבירה. ח"כ מועלם ברכה על תמיכתו של כץ באומרה "נשים בזנות זקוקות לתמיכה מהמדינה על מנת להיחלץ מזה. חברה מתוקנת צריכה לעשות כל שביכולתה להפסיק את העוול שקיים בניצול נשים ולפעול לשיקומן". לדברי ח"כ גלאון, "המטרה היא למגר את תופעת הזנות עצמה ולא לטפל, כפי שקורה היום רק בתופעות הלווואי שלה, אלימות, סרסור או סחר בנשים".
האמת היא שחוק זה לא ימגר ואף לא יקל על נשים שעוסקות בזנות. על פי הנסיון המחקרי והמעשי ברחבי העולם, רוב הסיכויים שהוא יפעל למרר את חייהן, הקשים ממילא, של אותן נשים.
בחדשות ערוץ 2 מיהרו לבשר על ההתפתחות: "החוק החדש קיים כבר במספר מדינות באירופה וגרם לירידה חדה בהיקף הזנות באותן מדינות". למרבה הצער, במציאות אין ראיות משכנעות לקביעה זו. הפללת לקוחות הזנות – שמקודמת במרץ הן על ידי פעילות פמיניסטיות והן על ידי שמרנים - אינה מחסלת את הביקוש אלא מורידה את הזנות למחתרת, שם העוסקות בזנות פגיעות וחשופות לניצול הרבה יותר מאשר בסביבה חוקית ומפוקחת.
בשבדיה חוק הפללת הלקוח נכנס לתוקפו ב-1999, ומאז נשים רבות העוסקות בזנות העבירו את פעילותן מהרחוב למועדוני לילה, מכוני עיסוי ודירות דיסקרטיות שקשות בהרבה לאיתור. האינטרנט הפך להיות זירה מרכזית לעוסקים בזנות - בה שירותי מין רבים מפורסמים במפורש או במרומז. לאור הנתונים והידע שעומד לרשותינו, ד"ר כריסטופר וונג מהמחלקה למשפטים באוניברסיטת לונד בשבדיה קובע כי "יש תמיכה אמפירית מעטה שמראה כי היקף הזנות ירד...מאז שהאיסור על רכישת שירותי מין נכנס לתוקף". יש לציין גם שלקוחות מין שבדים רבים החלו לפקוד נשים בזנות במדינות שכנות, ובכך פשוט תרמו להתעצמות "הבעיה" מעבר לגבולות שבדיה.
בעוד שהפללת לקוחות הזנות נעדרת יתרונות נראים לעין, נזקיה דווקא בולטים ומטרידים. למשל, נמצא כי החוק מהווה תמריץ שלילי ברור ללקוחות שעדים למעשי ניצול, אלימות וסחר בנשים לדווח על כך לרשויות בחוק, מחשש שייעצרו ויעמדו לדין.
במחקר שנערך בבירת שבדיה שטוקהלם, נמצא כי בעקבות כניסת החוק לתוקף לקוחות הביעו חשש להעיד בפני רשויות החוק, בעוד שלפני 1999 המשטרה דווקא קיבלה מידע מודיעיני מועיל מלקוחות שחשדו כי הנשים שסיפקו להם שירותי מין עבדו תחת כפייה או אלימות.
במחקרים אחרים נמצא כי החוק מקשה על זונות רחוב להעריך את מידת המסוכנות של לקוחותיהם ולדחות את המפוקפקים שמביניהם, מאחר ואלה אינם ששים להתעכב ולנהל שיחה מחשש שייעצרו. ארגון ההגירה הבינלאומי (IOM) מסכם שבכל פעם שזנות או תשלום על מין הפכו להיות עבירה פלילית, "עובדי ועובדות מין הועברו למקומות מבודדים יותר והיו חשופים יותר לשלל סיכונים כגון: תקיפה, הונאה, כפייה ושלילת חופש".
לא בכדי נשים שעוסקות בזנות בפועל, מביעות התנגדות חריפה להפללת לקוחות ותומכות במודלים חלופיים של לגלזיציה או אי הפללה, זאת בניגוד לרושם שמצטייר מדברי פעילות פמיניסטיות וארגונים המקדמים את הפללת לקוחות הזנות.
בניגוד למציאות המרה שהיא מנת חלקן של נשים בזנות שנאלצות לעבוד תחת איום הפללת הלקוח, מסתבר שכאשר מאומצים מודלים מקילים יותר עולים דווקא ממצאים מעודדים בנוגע לרווחתן של הנשים. במחקר שנערך בקרב עובדות בתי בושת חוקיים בקווינסלנד שבאוסטרליה 97% מהן דיווחו על יתרונות ברורים של עבודה בסביבה חוקית, בעיקר שיפור בתחושת הביטחון האישי וסיכויים פחותים בהרבה לחוות אונס או אלימות מצד לקוחות.
בסקר אחר בהשתתפות כ-205 עובדות בתי בושת ושירותי ליווי חוקיים בקווינסלנד יותר כ-70% מהן ציינו כי הן אינן מתחרטות על הבחירה בזנות כמקור פרנסה, וכמחצית הביעו שביעות רצון גבוהה מעבודתן. בניו זילנד, שם הזנות חוקית מאז 2003, למעלה מ-90% מתוך 772 נשים בזנות שהשתתפו במחקר סיפרו כי הלגליזציה העניקה להם כוח רב יותר לסרב ללקוחות או לדרישותיהם, וגם כי המשטרה שיפרה משמעותית את יחסה אליהן בעקבות החקיקה. לגליזציה של זנות מסייעת גם בהפחתת התופעה של סחר בנשים, הודות לפיקוח ממשלתי ונִרְאוּת גדולה יותר של תעשיית המין.
עד כה הממצאים לעיל אינם מצליחים לערער את הביטחון הרב שמפגינים תומכי הצעת החוק להפללת הלקוח ביכולתו "למגר" את תופעת הזנות ולתרום לרווחתן של נשים בזנות. הקמפיין לקידום הצעת החוק מלווה בשקרים, סילופים ואי-דיוקים רבים המבוססים על מקורות מפוקפקים אך מופצים לכל עבר.
למשל, מכון "תודעה", הפועל ל"צמצום מימדי תופעת הזנות עד לביטולה" מדווח כי "הגיל הממוצע לכניסה לזנות עומד על 14!", בעוד שמדובר בנתון סטטיסטי שהופרך זה מכבר. למעשה, מחקרים על תעשיית המין מצביעים על כך שגיל הכניסה הממוצע לזנות נע בין 18 ל-30 שנים. מאמצים רבים מושקעים גם בהשמצת לקוחות הזנות והצגתם כסוציופתים הבזים ל"קורבנותיהם" - הנשים בזנות. זאת בעוד שבראיונות שנערכים עם העוסקות בזנות עולה תמונה מאוזנת הרבה יותר ורבות מעידות על יחס טוב ואנושי מצדם. על הטענה הפופלארית לפיה רוב העוסקות בזנות עושות כן בניגוד לרצונן, ענה הסוציולוג, חוקר הזנות הותיק, פרופ' רוברט וייצר מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון במילה "קשקוש". אכן, המחקרים בתחום מצביעים באופן ברור על כך שברוב מוחלט של המקרים העוסקות בזנות אינן עושות זאת תחת כפייה, ניצול, אלימות או הפעלת מרות פסולה.
אבל יש מי שמקשיב לעובדות תעשיית המין ברחבי העולם. לפני מספר חודשים ארגון "אמנסטי אינטרנשיונל" הפועל למען זכויות אדם פרסם דו"ח רשמי הקורא למדינות העולם לאמץ מדיניות של אי-הפללה של זנות.
"המודל השבדי" זוכה לביקורת קשה במיוחד בדו"ח, אשר דוחה את הטענות כי ניתן לרדוף את הלקוחות מבלי לפגוע בעוסקות בזנות עצמן. אפילו בשבדיה עצמה, נכתב בדו"ח, נשים בזנות הן יעד מודיעיני של המשטרה וסובלות מהצקות והשפלות במטרה לאתר את לקוחותיהם. המסקנה של הארגון היא חד משמעית: הגיע הזמן לזנוח את התיאוריות הפמיניסטיות הרדיקליות ולהתחיל להקשיב לנשים בזנות עצמן. אתן שומעות את זה, ח"כ מועלם וח"כ גלאון?
ד"ר אמיר שני הוא מרצה בכיר לאתיקה וסביבה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. המאמר מבטא את עמדתו האישית בלבד ואינו מייצג את המוסד או כל ארגון אחר
אקו"ם