איפה המדינה? מנגנוני הדת מנצלים את הציבור
הכשלים באכיפת נהלים במערך המוהלים שלהם נחשפנו השבוע הם רק קצה הקרחון של הכאוס בשירותי הדת בישראל
ב'מכון לאסטרטגיה ציונית' שבו אני עובדת פרסמנו לפני כשנה מחקר בן שני חלקים העוסק בנושא המקוואות. מהמחקר, שנערך על ידי אריאל פינקלשטיין, עלתה תמונה מדאיגה לגבי גביית הכספים מנשים המגיעות לטבול במקווה.
המשרד לשירותי דת והרשויות המקומיות בישראל מפעילים 757 מקוואות לנשים ברחבי הארץ באמצעות המועצות הדתיות ומחלקות הדת ברשויות השונות. במסגרת המחקר נבדקו המחירים ב-482 מקוואות, ובכמחצית מהם נגבה סכום גבוה מ-15 שקלים - המחיר המותר על פי תקנות השר לשירותי הדת.
בעקבות המחקר צנחו באותו שבוע המחירים ברוב המקוואות בארץ לרמתם החוקית, ו'מכון עתים' החל לסייע לעשרות נשים ברחבי הארץ שתובעות את המועצות הדתיות בגין הפקעת המחירים. חישוב קצר של כמות הטובלות בשנה כפול הגבייה העודפת עשוי להגיע לסכומי עתק, שנכנסו כולם לכיסן של המועצות הדתיות על חשבון הנשים הבאות לטבול.
מקווה. סכומי עתק מגבייה עודפת.
צילום: פלאש 90
התחקיר הזה חשף רק שכבה אחת מתוך שכבות רבות שמכסות על המתרחש בשירותי הדת בישראל. השבוע נחשפנו לתחקיר של העיתונאי אוריה אלקיים במסגרת תאגיד השידור החדש 'כאן'. בתחקיר עקב אלקיים אחרי מוהל ותיק מחדרה ושמו הרב אליהו אסולין, שמצא דרך מעניינת לחנוך מוהלים מתחילים: הוא שלח אותם להתאמן בביצוע המילה על אתיופים ועובדים זרים, ותמורת האימון הזה שילמו לו הרבה כסף.
מעבר לעובדה שרמס וניצל אוכלוסיות מוחלשות, היו שם גם התבטאויות גזעניות ומכוערות דוגמת "למה אלה? אין להם אבא, אין להם אמא, אז מה שתעשה - אין שום בעיה. הבנת? גם אם תחתוך עקום, לא יגידו לך כלום, כי הם לא מבינים כלום. אתה הבנת?", או "הם אתיופים, אתה עושה לאתיופים. הם לא מבינים מי נגד מי, אל תדאג, את זה תשאיר לי". מכל מקום, תחקיר המוהלים הוא דגל אדום נוסף בשורת הדגלים האדומים שמתנופפת לנו מול העיניים בעניין שירותי הדת במדינה.
נקודתית, הסיפור הזה מראה עד כמה פרוץ שוק הבריתות בישראל. הרבנות הראשית פרסמה נהלים בעניין, אבל הם לא נאכפים. היא מבקשת ממוהל מתחיל לצפות מהצד בעשרות בריתות, ומורה למוהלים המתלמדים לעבור שורה של בדיקות רפואיות לפני שהם מתחילים למול. אף אחד לא אוכף את הדרישה למסלול התלמדות או לביצוע הבדיקות הרפואיות. יש גם איסורים אחרים שהרבנות הראשית קבעה, כמו האיסור לבצע בריתות בנוכרים, לסחור בבריתות או להניח למתלמדים לבצע את הברית ללא אישור הורי הילד, אך גם אלה לא נאכפים.
טקס ברית מילה. אימונים על אתיופים.
צילום: אי.פי.איי
תני פרנק, ראש תחום דת ומדינה ב'נאמני תורה ועבודה', ציין כי ועדה ממשלתית בין-משרדית אמורה הייתה להסדיר את מקצוע המוהלים ולקבוע נהלים, אבל דבר לא קרה בפועל. כך, שילוב של מחסור בנהלים, בפיקוח ובאכיפה מייצר את הכאוס שאליו נחשפנו בתחקיר של אלקיים. הרב אסולין הוא כנראה לא מקרה בודד - הוא ביטוי לתסמין של מערכת חולה שלמה שבה רב הנסתר על הגלוי, שבה אין דין ואין דיין.
מוהלים ומקוואות הם שתי פיסות מתוך מערך שלם שנקרא שירותי הדת במדינה. מישהו יודע מה התעריפים של משגיחי כשרות במסעדות, וכמה שעות אמורים הם לעבוד בכל מקום? מי מבין מדוע נקבעים תעריפים שונים במקומות שונים על אותם שירותים? כמה עולים שירותי הקבורה בישראל, ומה רמת האחידות שלהם? מדוע אי אפשר להבין דבר מהדו"חות הכספיים של המועצות הדתיות, ומדוע משמשת המילה "שקיפות" כביטוי גנאי שם? האם יש מי שיוכל להסביר את קפיצת השכר הדרמטית שבה זכו ראשי המועצות הדתיות בישראל השבוע?
האם ייתכן שמנגנוני הדת מנצלים את הציבור, באומרם שממילא בכל מצב הוא יצרוך שירותי כשרות, ברית מילה, טבילה במקווה, קבורה ועוד, ולכן "מבחינתנו הכול מותר"? במילים אחרות: האם הם בטוחים שהציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם? ומה לגבי אלה שלא יצרכו שירותי דת בכל מצב? מה הם אמורים לחשוב ולהבין לגבי שירותי הדת בארץ, וכמה מיאוס זה יוצר בקרבם?
אין פה תורה גדולה שאמורה לרדת מהשמיים. המדובר בכמה מהלכים בסיסיים של יצירת נהלים, שקיפות, אכיפה ומנגנוני פיקוח. אם זה לא יקרה, הציבור יצביע ברגליים וימשיך למצוא את החלופות שהוא נזקק להן גם מחוץ למנגנונים האפלים של שירותי הדת בישראל.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם