מה למדנו מפרשת בוכריס? יבוטלו עסקות הטיעון
יש לבטל את עסקת הטיעון כאמצעי לעשיית צדק בתיקים פליליים. אם התביעה סבורה שיש בידה ראיות כדי להרשיע נאשם בעבירה כלשהי, עליה להוכיח את אשמתו בבית משפט. אם לאו, תשלח את הנאשם לביתו. את אמנות המשא ומתן מוטב להשאיר לסוחרים ואנשי עסקים
הבטן של לא מעט אנשים התהפכה בשבוע שעבר, כשהתפרסמו הפרטים לגבי עסקת הטיעון בפרשת אופק בוכריס. משהו בתחושת הצדק ובאמון שניתן במערכת המשפט התערער. למרבה הצער, הדיון הציבורי הרחב בנושא, שוב מחמיץ את העיקר בהתרכזו בקונקרטי ולא בעקרון. העיסוק הפרטני בפרשה הספציפית הזו מסיט את תשומת הלב הראויה מדיון מהותי הרבה יותר – שאלת עסקות הטיעון והנזק שהן מסבות לעקרון עשיית הצדק.בימינו עסקות הטיעון השתלטו על מערכת המשפט הפלילי באופן שאינו מאפשר עוד תהליך פומבי ראוי של בירור ראיות ובחינתן. על פי מחקר שנערך בישראל, למעלה מ-75% מהתיקים הפליליים מסתיימים בהסדר טיעון. התוצאה: "צדק" שנעשה במחשכים, ושמתבסס על משא ומתן, התמקחויות, פשרות, ו"משחקי פוקר" בין התביעה להגנה.
כיום מרבית הנאשמים בעבירות פליליות בוחרים לוותר על זכותם למשפט, ומודים באשמה מופחתת במסגרת עסקת טיעון. טענה נפוצה שנשמעת היא שלאדם חף מפשע אין כל סיבה להודות בפשע שלא ביצע במסגרת עסקת טיעון, אבל המציאות מורכבת בהרבה. כאשר נאשם בפשע מסרב לעסקת טיעון שמוצעת לו על ידי התובע, הוא מודע לכך שלרוב התובע "ינקום" בו על עקשנותו לעמוד למשפט וידרוש עונש חמור בהרבה מהמוצע בעסקת הטיעון.
נאשמים רבים – הן אשמים והן חפים מפשע - בוחרים "ללכת על בטוח" ולחתום על עסקת טיעון מקלה, מאשר להסתכן במשפט שבסופו הם עלולים לקבל עונש כבד בהרבה. "פרוייקט החַפּוּת"(Innocence Project), ארגון אמריקאי החושף מקרים של אנשים שהורשעו בטעות, מעריך כי לפחות 10% מתוך המורשעים באונס או ברצח שחפותם הוכחה, הודו בביצוע הפשעים שבהם הואשמו.
עם זאת, מאחר והנאשם מודה באשמה, חשיפת הרשעות שווא בעסקות טיעון היא כמעט בלתי אפשרית. המשפטן פרופ' בועז סנג'רו טוען כי מדובר בתופעה שכיחה למדי. כדוגמא לכך הוא מתאר בספרו "הרשעת חפים מפשע בישראל ובעולם", את המקרה של דינה בר-יוסף, שהואשמה על ידי בעלי הבית שבו הועסקה כעוזרת בגניבה של 450 ש"ח. בר-יוסף חששה מעונש כבד, ועל כן הודתה וחתמה על עסקת טיעון. כאשר המשיכו הגניבות מהבית פנו המעסיקים, שהבינו שהיא איננה הגנבת וכי ההודאה שנתנה היתה כוזבת, למערכת בתי המשפט בבקשה לבטל את הרשעתה של בר-יוסף. אי אפשר לשלול את האפשרות שבר-יוסף היתה מורשעת גם בתום משפט מסודר, אבל סביר שהליך מסודר וקפדני של בחינת הראיות והגנה משפטית ראויה שהיתה ניתנת לבר-יוסף היו חושפים את העוול מבעוד מועד.
עסקות טיעון חותרות נגד הצדק גם מאחר ותוצאותיהן שרירותיות ואינן מבוססות על אמות מידה אובייקטיביות. קחו לדוגמה את פרשת עבירות המין של הנשיא לשעבר משה קצב. בעסקת הטיעון המקלה להפליא שנסגרה עמו, הודה קצב בביצוע מעשה מגונה שלא בהסכמה ובהטרדה מינית. על פי עסקת הטיעון, היה אמור להיגזר עליו לשלם קנסות כספיים ומאסר על-תנאי בלבד.
קצב חזר בו מעסקת הטיעון ברגע האחרון, ובמשפט שנערך לו לאחר מכן הורשע בשתי עבירות אונס, מעשה מגונה בכוח והטרדה מינית. כתוצאה מכך נידון לעונש חמור של שבע שנות מאסר בפועל. האם באמת ניתן לסמוך על מערכת משפט, שבה המרחק בין מאסר על תנאי לעונש של שנים ארוכות בכלא תלוי בהחלטות רגעיות של צד כזה או אחר? האם העובדות המתבררות תוך כדי משפט צריכות לקבוע את עונשו של הנאשם, או שמא כישורי עורכי דינו במשא ומתן קשוח אל מול הפרקליטות? האם גורלו של הנאשם צריך להיות מוכרע ברצונה הטוב של התביעה, או רק לאחר משפט יסודי בו פרטי התיק נחשפים במלואם לעיני הציבור?
חוץ מטיעון היעילות, קשה לראות את התועלת לאינטרס הציבורי שתצמח מעסקת הטיעון שנרקמה עם בוכריס. תומכיו של בוכריס יאמינו בכל ליבם שעסקת הטיעון נכפתה עליו, וכי הסכים להודות רק כדי לחסוך את ההשלכות של משפט ארוך ומתיש עליו ועל משפחתו. מנגד, רבים אחרים ימחו על "הנחת הגיבור" והעונש הקל שקיבל בוכריס לאור ההאשמות המקוריות נגדו. התחושה הכללית תהיה שהצדק לא נעשה ולא נראה, ובמקום חשיפת האמת מערכת המשפט תרמה דווקא לטשטושה והדחקתה.
הפתרון פשוט: יש לבטל את עסקת הטיעון כאמצעי לעשיית צדק בתיקים פליליים. אם התביעה סבורה כי יש בידה מספיק ראיות כדי להרשיע נאשם בעבירה כלשהי, עליה להוכיח את אשמתו בבית משפט; אם לאו, תשלח את הנאשם לביתו.
על התביעה לעסוק בהערכה אובייקטיבית של חומר החקירה ולא בהפעלת טקטיקות פסיכולוגיות על חשודים כדי להביא להודאתם בפשע. בית המשפט הוא המקום הטבעי והנכון לעשיית צדק, בעוד שאת אמנות המשא ומתן מוטב להשאיר לסוחרים ואנשי עסקים.
יש המזהירים כי ללא עסקות טיעון מערכת המשפט תקרוס מרוב עומס התיקים, אבל סביר יותר להניח שהמערכת תסתגל למצב החדש. כפי שמציין בספרו פרופ' סנג'רו: "בפרקליטות ייאלצו לקבוע סדרי עדיפויות ולהתרכז באכיפת העברות בעלות האופי הפלילי האמיתי, שלגביהן יש ראיות משמעותיות, ויפסיקו לרדוף את האזרחים באמצעות משפט הפלילי כמדובר בעניינים של מה בכך".
כותב שורות אלו מקווה שגם שבכנסת ישראל ייחדלו מטרפת החקיקה הבלתי נגמרת, ויעצרו את התהליך המסוכן של "פליליות יתר", קרי התפיסה שיש לארגן את כל תחומי החיים באמצעות המשפט הפלילי. מערכת המשפט, על כל מרכיביה, מכורה לעסקות טיעון; הגיעה השעה להתחיל בגמילה.
אקו"ם