בלי שהרגשנו איזנקוט שוב חיסל אינתיפאדה
בזכות שילוב בין פעולה נחושה נגד הטרור ושמירת הכלכלה הפלסטינית, הרמטכ"ל מנע מלחמה. במקביל, צה"ל עוסק בהסרת איומים אסטרטגיים על ישראל
ספק אם מישהו שם לב לגילוי החדש על שנת 73', בהנחה שלכל גילוי כזה יש השלכות על מלחמת יום הכיפורים. כוח של סיירת מטכ"ל חטף בקיץ 1972 כמה קצינים סורים בכירים, במטרה לנהל באמצעותם מיקוח על שחרור טייסים ישראלים שהיו שבויים בסוריה. בניגוד למה שנהוג לחשוב, החטיפה לא הניבה את שחרור השבויים המקווה. אבל באפריל 73', וצריך לשים לב לתאריך הזה, מישהו באמ"ן הגה רעיון שראש אמ"ן, אלוף אלי זעירא, קנה אותו: לתחקר את הקצינים הסורים, ולהשיג דרכם מודיעין על מטרות אסטרטגיות בדמשק. כך חושף תא"ל (במיל') עמוס גלבוע במחקר חדש שלו על ידיעות מודיעיניות שהביאו להצלחות.
לעוד ידיעות בערוץ הדעות של nrg:
- הקלפים נטרפים: קלינטון כבויה, טראמפ בתנופה
- המפץ הגדול: הסיכוי היחיד שיביא את לפיד לכיסא רה"מ
ההערכה הייתה שמגמת החקירה תכניס את הקצינים לחששות כבדים, והם יחפשו דרך להעביר התרעה לאחיהם בדמשק שהישראלים עומדים לתקוף אם השבויים לא ישוחררו. ההנחיה הייתה לאפשר להם להעביר את המידע בדרך שלא תהיה מחשידה. ההתרעה של השבויים הסורים עברה. מטרת האיום המבצעי הישראלי הייתה להוסיף לחץ כדי לגרום לשחרור השבויים. זה עבד. השבויים שוחררו ביוני 73'.
האם הם שוחררו משום שהסורים לא רצו לפגוע בתכניותיהם המלחמתיות? בכל מקרה, יש פה הסבר חלקי לפרשת 'כוננות כחול לבן', וההתרעה לקראת פרוץ מלחמה באפריל־מאי 73'. היא מסבירה גם מדוע ראש אמ"ן "צדק" בהערכתו נגד הקברניטים האחרים, שלא צפויה מלחמה. אבל האיום הישראלי לתקוף יכול היה ליצור בהמשך מה שמכונה מיסקלקולציה בצד הסורי. ייתכן שכתוצאה מהאיום הבלתי־נודע של אפריל נוצרה הזדמנות הונאה למצרים וסוריה, וזו הובילה לפרוץ מלחמת יום הכיפורים.
כך יכולה לפרוץ מלחמה גם היום. צה"ל, בהובלת הרמטכ"ל גדי איזנקוט, עוסק יותר מאי־פעם בעבר בפעילות מבצעית שמטרתה מניעה וסיכול. פעולה של הפגנת יכולת התקפית חדשה התרחשה לפני כשבוע וחצי בעזה.
הפעילות מתבצעת לפי התפיסה העדכנית של בן־גוריון - להעביר את המלחמה לשטח האויב, אלא שהדבר מתבצע עשרות ומאות קילומטרים מעבר לקווים. אבל ההערכה הכללית היא שהסבירות למלחמה בעתיד הנראה לעין נמוכה מאוד. לפי דבריו של בכיר בצה"ל, הדרך היחידה שבה מלחמה עלולה לפרוץ בפתע היא כאשר בלי לדעת אתה דורך פתאום על נקודה שכואבת מדי לצד השני, שיכול להיות חיזבאללה או איראן. במקרה כזה עלולה לבוא תגובה, ואם זו תכאיב לישראל יותר מדי, יכולה להיות הידרדרות.
בצה"ל שינו את הגישה שהייתה קיימת בדורות הקודמים של המטכ"ל. מבצעים, אבל לא מדווחים ולא מכריזים. לפי פרסומים זרים, בימים אלה מלאו תשע שנים לתקיפה של איזה מתקן בדיר א־זור שבסוריה. המדיניות הייתה ליצור לצד השני מרחב הכחשה כדי שלא יושפל. לפי אותם פרסומים, זה מה שעשו אז, בספטמבר 2007. כנראה שמאז זו הפרקטיקה המקובלת, אם כי בגלל הכאוס בסוריה, בעיראק ובלבנון, אפשר להניח שצה"ל מנצל את המצב לפעילות נקודתית מיוחדת בנפח גדול הרבה יותר מבעבר.
הדגש על מניעה וסיכול נובע מהמודעות למחיר של התלקחות מלחמה בצפון מול אויב חיזבאללאי. לחיזבאללה יש היום מאות טילים בעלי יכולת הנחיה נקודתית מדויקת, בלי קשר לכמות הבלתי נתפסת של רקטות וטילים רגילים. "טילים מונחים נקודתית יוצרים אפשרות לאיים בגרימת נזק הרסני מכריע, וזאת באמצעות מספר קטן של כלי נשק שאינם גרעיניים. במילים אחרות, לטילים אלה יכול להיות אפקט אסטרטגי דומה במאפיינים חשובים לנשק גרעיני", כך כותב ד"ר מקס סינגר בנייר עבודה שהכין למכון בסא"א ולמכון הדסון האמריקני.
וכדי להבין באיזה עידן ישראל נמצאת היום: "כוח טילים מוגבל עלול שלא להיות אפקטיבי, אלא אם מי שמחזיק בו חושב שהוא צריך להיות הראשון שיורה". מצב כזה מכניס אלמנט קבוע של מתח וחוסר יציבות. מבחינת ישראל, המלחמה הבאה לא יכולה להיות מהסוג של מלחמת לבנון השנייה או צוק איתן, שאחריה אפשר להפיק לקחים לסיבוב הבא. "ישראל חייבת לפעול בצורה נכונה כבר בפעם הראשונה", מסכם סינגר. לא יהיה מקצה שיפורים.
בצמרת צה"ל מאמינים בביטחון שלישראל יש מענה התקפי אופרטיבי לאיום הטילים המדויקים נקודתית. יש חוקרים הסבורים שישראל לא מפנה את המשאבים התקציביים הדרושים לצורכי הגנה נגד הטילים המדויקים. אבל אנחנו חיים בעולם שבו ההכנות לקראת ההתחממות העונתית בשטחים חשובות יותר מאיום השמדתי. בלי שהרגשנו, גדי איזנקוט שוב חיסל אינתיפאדה.
אגב, בצה"ל לא חושבים גם היום שמתקפת הסכינים, הירי וניסיונות הדריסה שהתרחשה במשך כשבעה חודשים בשנה שעברה וברבע הראשון של השנה הנוכחית, ראויה להיקרא "אינתיפאדה". הקצינים המובילים בצה"ל היו בדעה אחת, שהשילוב העקבי בין פעולה נחושה ודורסנית מצד אחד עם שמירת הכלכלה הפלסטינית כסדרה מצד שני, כאשר העמך ממשיכים ללכת לעבודה באופן שוטף, היא המתכון לחיסול הלא־אינתיפאדה הזאת ולהחזרת הסדר על כנו. היום נראה שזה עבד.
כל צמרת המטכ"ל הנוכחית מורכבת ממפקדים שהיו מפקדי כוחות עיקריים באיו"ש או מפקדי אוגדת איו"ש. איזנקוט עצמו, סגנו יאיר גולן, והאלופים הרצי הלוי, ניצן אלון ורוני נומה. השילוב הזה אומר: לדחוף לערוצי המדיה את צילומי הריסת הבית בצוריף וחיסול המחבל בתוכו בבוקר, וכמה שעות אחר כך להזין צילומים של זרם היוצאים לעבודה בכל מקום.
צה"ל, אולי בניגוד לדעתם של עיתונים מסוימים, הפך למעבדה של שילוב בין לחימה שאחדים יגדירו אותה כבלתי מתפשרת ואחרים יגדירו כמכבש דורסני - 174 פלסטינים נהרגו בעימות של השנה שעברה - נגד הטרור, יחד עם שמירה על נורמליות של החיים האזרחיים. כמו שפעילים רדיקליים מאירופה ומקולג'ים אמריקניים מגיעים ליו"ש במסווה כזה או אחר, כך ראשי צבאות זרים, ובראשם ראש המטות המשולבים האמריקני ג'וזף דנפורד, עולים לרגל לפגישות עם צמרת צה"ל כדי ללמוד איך עושים את זה בקו המגע. ההשוואה היא כמובן לטובת ישראל, כשרואים מה קורה לחיי האזרחים באזורי המלחמה נגד הטרור האסלאמיסטי בסוריה, טורקיה, לבנון, עיראק, תימן... פספסתי משהו? צרפת.
אלמלא התקלה של אלאור אזריה, השנה וחצי של רא"ל גדי איזנקוט מסתכמת כהצלחה. כמו נתניהו, אלמלא הרכבות. "הניצול הפוליטי הציני של אירועים כמו הירי של אלאור אזריה מקשה להסביר את מדיניות צה"ל בנושא", אומר בכיר בצה"ל. "החשש הוא שחיילים יפעלו לפי מה שהם שומעים מפוליטיקאים, ולא לפי הנחיות המפקדים שלהם". בצה"ל דוחים את טענת אלוף (במיל') גדי שמני, שהתעסוקה בשטחים מחבלת בהכנות לאתגרים מלחמתיים אמיתיים. "כל מקום אשר תדרוך כף רגלך על פי הנחיית הדרג המדיני, שם צריך להיות ביטחון".
אקו"ם