סערת השבת: זה לא נתניהו - זו השיטה
במקום להשלות את הציבור שאצלם הדברים היו מתנהלים אחרת בפרשת רכבת ישראל, ללא התחשבות בדרישות המפלגות החרדיות, היה מצופה מלפיד ומהרצוג לנהוג באחריות ולחשוב על הצורך של כלל הציבור. אבל קל יותר לתלות, שוב, את האשמה בנתניהו
הסערה שפרצה בעקבות סוגיית העבודות ברכבת בשבת חושפת בפעם המי יודע כמה את הבעיה המרכזית שמאפיינת את הפוליטיקה הישראלית בעשורים האחרונים - שיטת ממשל מסרסת שכופה על ראש ממשלה מכהן לעסוק בניהול משברים פנימיים ומאבקי כוח מיותרים, במקום במדיניות פנים עקבית ושמירה על האינטרס הציבורי הרחב.עוד כותרות:
הערעור נדחה חלקית: פיירברג תישאר במעצר לסופ"ש
מסמכים וציוד צבאי נמצאו במזבלה בדרום
אורווה בת 1,500 שנה נחשפה בגן הלאומי עֹבדת
השיטה הנוכחית, שבה כל מפלגה בקואליציה יכולה לאיים על קיומה, לכפות מהלכים ולמעשה להפיל ממשלה, יוצרת מצב בלתי נסבל שבו מדינה שלמה תלויה בגחמות של רסיסי מגזרים - שצוברים כוח פוליטי חסר פרופורציות. לראש הממשלה – 'האשם תמיד' - לא נותר אלא לתמרן בין הסחטנות של המפלגות החברות בממשלתו, לבין הצורך הבסיסי והמהותי לייצר יציבות ולא ללכת לבחירות בכל שנה וחצי-שנתיים.
שיטת ממשל מסרסת שכופה על ראש ממשלה מכהן לעסוק בניהול משברים פנימיים. נתניהו וכץ.
צילום: אפי שריר
כל בעל עסק, מנהל או מפקד יודע שיציבות מערכתית היא הבסיס להצלחה. כדי להשיט ספינת נוסעים במים סוערים, נדרשת הירתמות מצד כל בעלי התפקידים וההבנה כי רק בעבודה משותפת ניתן להובילה בבטחה אל היעד. כך גם בקבוצת כדורגל, לא מספיק כוכב אחד, גדול ככל שיהיה, כדי להשיג תארים ולהשביע את רצון האוהדים, נדרש שיתוף פעולה מצדם של כל מערכי הקבוצה. בשיטה הישראלית קורה בדיוק ההיפך - והציבור משלם על כך, לא מעט באשמתו.
בכנסת הנוכחית הדבר בא לידי ביטוי ביתר שאת. פעם זה אביגדור ליברמן, שבניגוד לרצון בוחריו הנמצאים בצד ימין של המפה הפוליטית, מסרב לחבור לקואליציה ימנית ממניעים פוליטיים צרים, וגורם לקמת ממשלה צרה ומוחלשת. פעם נוספת זה נפתלי בנט, שתוקף ללא הפסקה את הממשלה מבפנים וגורם לחוסר אמון ופילוג בקואליציה ופעם זה משה כחלון ואריה דרעי שמסירים את ידיהם ממתווה הגז שקשור באופן ישיר בנושאים שתחת סמכות משרדיהם.
נתניהו: "שרים מתמנים כדי לפתור משברים ולא כדי לייצר אותם"
עכשיו באו עבודות הרכבת ביום שבת וגרמו לטלטלה הפוליטית התורנית - הפעם, מקרב המפלגות החרדיות, והצורך של ראש הממשלה נתניהו - היחיד שנושא באחריות לשמירה על יציבות הממשלה ועמידותה - להתחשב בזעם הלא מוצדק של חברי הכנסת החרדים ולפתור את הפלונטר לפני שיהפוך למשבר קואליציוני של ממש.
כל בעל עסק, מנהל או מפקד יודע שיציבות מערכתית היא הבסיס להצלחה. כץ, דרעי וגפני.
צילום: אריק סולטן ואלכס קולומויסקי
הציבור הרחב שילם על כך ביום ראשון בפקקים ועומסים מעט חריגים מהרגיל, אבל הוא לא היחיד, גם נתניהו, שעליו מוטל עול קבלת ההחלטות וההתמודדות עם השלכותיהן, לאחר שנפגע עקב איבוד האמון מטעם חלקים בציבור הליברלי - כפי שהשתקף מהסקר של חדשות ערוץ 2. כל זאת, לאור הצורך להביא ליציבות שלטונית ממושכת ומימוש רצון הבוחר, כפי שבא לידי ביטוי ביום הבחירות.
מי שהיה יכול למנוע את המצב הנוכחי, או לפחות את משבר העבודות בשבת, יושב כיום בספסלי האופוזיציה ולמעשה לא מכבד את רצון הבוחר. הראשון, יו"ר סיעת 'יש עתיד', יאיר לפיד, שאם היה נענה לקריאתו של נתניהו ונרתם למאמץ הלאומי להקמת קואליציה רחבה, היה מחליש את כוחן הלא פרופורציונאלי של רסיסי המפלגות המרכיבות אותה, וכך לא הייתה מתאפשרת סחטנות מצד החרדים. במקום זאת, הוא בוחר להתייצב בעמדה הנוחה לו ברמה האישית - לא לסייע בקבלת ההחלטות ולתקוף את מי שמקבל אותן.
כך גם יו"ר המחנה הציוני יצחק הרצוג וחברי מפלגתו, שבמקום לחבור לממשלה ולקחת חלק בקידום מהלכים לטובת הציבור הרחב, אחדות העם ועתיד המדינה, מעדיפים לתקוף מבחוץ, ללא אחריות וללא כיסוי. בייחוד לאור העובדה שגם בקואליציה בראשותם, לחרדים היה כוח פוליטי חסר גבולות, אף יותר מכוחם בממשלה הנוכחית - כפי שכבר הוכח בעבר.
בוחר לא לסייע בקבלת ההחלטות ולתקוף את מי שמקבל אותן. לפיד.
צילום: הדס פרוש/ פלאש 90
די להשלות את הציבור
במקום להשלות את הציבור, שאצלם הדברים היו מתנהלים אחרת, ללא התחשבות בצרכים של תתי מפלגות בעלות כוח פוליטי המרכיבות את הקואליציה, היה מצופה מהשניים ומחברי סיעותיהם לנהוג באחריות ולחשוב על הצורך של כלל הציבור. כך מצופה ממנהיגים אמתיים או מכאלה שמתיימרים לעבור לעמדת ההנהגה. ההתנהלות שלהם כיום צריכה להטריד את האזרח הישראלי יותר מכל דבר אחר. הם חושבים רק על הבחירות הבאות ולא על ההתמודדות עם הבעיות הזקוקות לטיפול כאן ועכשיו, שפוקדות את המדינה.
הם חושבים רק על הבחירות הבאות ולא על ההתמודדות עם הבעיות הזקוקות לטיפול מידי. הרצוג.
צילום: יונתן זינדל/פלאש 90
את מערכת הבחירות האחרונה החל נתניהו בקמפיין לשינוי שיטת הממשל בישראל וביצור כוחה של המפלגה הגדולה, כך שתוכל להוביל את המדינה עם השפעה מופחתת מצד המפלגות הקטנות. הפרשנים והפוליטיקאים לעגו לו על כך והדיון הוסט לסוגיות 'מהותיות', כמו ביקורת על סרטוני בחירות והוצאות בית ראש הממשלה. הרצון להחליש את הליכוד ואת מנהיגות הימין עמד לנגד עיניהם יותר מאשר הצורך בשינוי ענייני, שישדרג את התרבות השלטונית בישראל וישרת את כלל אזרחי המדינה.
לצערנו, השיטה המקולקלת הזו כאן כדי להישאר. הרי לא מצופה מהמפלגות הקטנות דוגמת הבית היהודי, ש"ס, יהדות התורה, ישראל ביתנו וכולנו, בעלות מספר נמוך של מנדטים, לקדם רפורמה שעלולה לפגוע בכוחן לסחוט ולהציב תנאים שתואמים את צרכיהם הפוליטיים הצרים ולא את רצון האזרח.
אז מה הפתרון? העם היושב בציון צריך להחליט: מתן כוח למנהיג אחד או ביזור השלטון בידיהם של ראשי מפלגות לוויין שלאורך קדנציה שלמה דואגים לשימור כוחם האישי ולרוממות שמם, גם במחיר של פגיעה בתהליכים לטובת הציבור הכללי. עד שזה לא יקרה, הציפייה למשילות מוגברת וקיום של רצון הבוחר, לא יתקיימו במלואם. רוצים שינוי? הבחירה בידיים שלנו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם