בין הקריה לפנטגון

שיתוף פעולה ביטחוני הדוק ומקיף מאוד מתקיים בין משהב"ט הישראלי למשרד ההגנה האמריקאי, אך מה יהיו המשמעויות של חילופי הממשל בארה"ב על השת"פ עם ישראל?   

צילום: AP IsraelDefense

הקשרים בין ארה"ב לישראל היו ונשארו חזקים מאוד, הם נשענים על ברית חזקה הקושרת בין המדינות, ברית המבוססת על ערכים ואינטרסים משותפים ועל חיבור ערכי ותרבותי הקיים בין הציבור האמריקאי והציבור הישראלי. כל זאת משפיע כמובן על שיתוף הפעולה הבטחוני בכל הרמות.

מרכיב מרכזי בשיתוף הפעולה הבטחוני הינו שמירת היתרון האיכותי של ישראל על פני סביבתה במזרח התיכון. זו אחת הנקודות החשובות ביותר בין המדינות. הגעת מטוסי ה F-35 ארצה החל מסוף שנה זו, מהווה נדבך מרכזי ביכולת זו, אך מעבר למטוסים, ישנן מערכות נוספות רבות וחימושים שונים אשר יאפשרו לצה"ל לבצע כל משימה לה יידרש. שמירה של יתרון יחסי על פני המדינות באזור מחייב את שתי המדינות להשקיע משאבים רבים, לשתף פעולה במערכות אשר נמצאות בקדמת הטכנולוגיה, לחלוק ידע רב אשר חלקו רגיש מאוד ולמנוע זאת מאחרים המבקשים אף הם לקבל מערכות מתקדמות אלו.

בצה"ל, השת"פ עם האמריקאים מתקיים בין כל הזרועות ובכל תהליכי בניין הכח. בתחומי האימונים, הפיתוח, תפיסות הפעלה והתו"ל, תרגילים משותפים וחניכים הנשלחים לקורסי הפיקוד השונים בישראל ובארה"ב. גולת הכותרת של שיתוף פעולה זה הוא שיתוף הפעולה המודיעיני והטכנולוגי. השת"פ הטכנולוגי מבוסס בראש ובראשונה על כך שצה"ל רוכש את מטוסיו מארה"ב. בעשורים האחרונים, זרוע האוויר של מדינת ישראל נשענת כולה על פלטפורמות אמריקאיות, כגון F-15 F-16, קרנפים, מסק"רים ועוד. חלק ניכר מתקציב הסיוע משמש לרכש פלטפורמות אלו, אף כי לרכש הדולרי הזה נלווה "זנב" שקלי גדול מאוד המשמש בעיקר לרכש כחול לבן של מערכות שו"ב, מטע"דים, חימושים, מערכות לוחמה אלקטרונית, תחזוקת המטוסים ואימונים. בחלק נוסף של כספי הסיוע צה"ל רוכש כלי רכב קרביים ולוגיסטיים, סימולוטרים, חימושים ועוד. 

מרכיב נוסף בשיתוף הפעולה הטכנולוגי הוא בתחום ההגנה האקטיבית נגד טילים ורקטות קצרי וארוכי טווח, פעילות שמובלת בארץ על ידי מנהלת חומה במפא"ת ובארה"ב על ידי ה MDA. לשת"פ זה  מאפיינים משלו. שנים רבות השקיעו האמריקאים כספים רבים בפיתוח מערכות ישראליות "חץ 2" ו"חץ 3", לאחרונה התווספו השקעות גם ב"שרביט קסמים" הכוללות גם פיתוח משותף, כאשר מרכיבים במערכת מפותחים בחברות אמריקאיות. בנוסף, בחמש השנים האחרונות מועבר סכום נכבד להצטיידות ב"כיפת ברזל", זהו סיוע הצטיידותי בלבד שלא כולל פיתוח משותף. הממשל דרש לממש חלק ניכר מהתקציב על אדמת ארה"ב וכך נדרשה חברת רפאל להעביר ידע ייצורי רב לחברות אמריקאיות. פריצת דרך בתחום ההגנה מפני טילים תהיה כאשר משרד ההגנה יחליט לאמץ את אחת המערכות הישראליות , אולי את הטיל במערכת "שרביט קסמים" למערכי ההגנה שלו, או אז ההשקעות בהעברת ידע ופיתוח משותף יוכיחו את עצמם. 

נדבך נוסף בשיתוף הפעולה בין המדינות הוא השת"פ התעשייתי-עסקי. ארה"ב מהווה את השוק הגדול ביותר עם הזדמנויות גדולות מאוד מחד ואתגר עצום לחדירה מאידך. נדרשת כאן הבנה עמוקה של תהליכי הפיתוח והרכש, הארגונים גדולים מאוד, התהליכים ארוכים, מסובכים ומשתנים על ציר הזמן. המוצר המפותח עבור צה"ל צריך לעבור התאמות ללקוח הסופי במשרד ההגנה ולעיתים גם "אמריקניזציה" של המוצר על ידי שילוב תתי מערכות מחברות אמריקאיות. פעמים רבות נמצא חברה אמריקאית בפרונט כקבלן ראשי של מוצר ישראלי. ניתן לציין מספר הצלחות של תעשיות ישראליות בשוק האמריקאי: קסדת הטייסים של אלביט למטוסי ה F-35, פריסת טכנולגיות בגבול עם מקסיקו. כך למשל ההחלטה של הצבא האמריקאי לבחון 2 מערכות הגנה אקטיבית: "מעיל רוח" של רפאל לאברמס ו"חץ דורבן" של תעש לנגמ"שי הברדלי, הינה תעודת כבוד לתעשיה הישראלית. גם חברות יותר קטנות כחברת רובוטים וחברת יוויז'ין מצליחות לעשות עסקים בשוק האמריקאי.

אחד הביטויים הבולטים ביותר לחשיבות השוק האמריקאי לתעשיות הישראליות הוא הנוכחות המרשימה בכל שנה בתערוכת ה AUSA. תערוכה זו הינה הגדולה בארה"ב, היא מתקיימת במרכז הכנסים בוושינגטון ומושכת את בכירי הממשל והצבא האמריקאי. לצערנו השנה התערוכה נופלת על ראש השנה היהודי וחברות ישראליות רבות בחרו שלא להשתתף בתערוכה השנה. בתקווה שלא תיהיה פגיעה בהזדמנויות ובהזמנות.

ההסכם הביטחוני

הסכם ה -MOU הנמצא לקראת חתימה נוגע בעיקרו בסיוע הביטחוני שמעניקה ארה"ב לישראל ל-10 השנים הבאות החל מ 2018. עיקרי ההסכם ברורים דיים, אף טרם החתימה: כ-3.8 מילארד דולר לשנה על פני 10 שנים, סכום זה כולל הן את הסיוע הישיר (עד כה הסתכם ב 3.1 מילארד דולר לשנה) והן את הסיוע לתוכנית ההגנה מפני טילים, סך ההסכם מבטא עליה של של כ-300-500 מיליון דולר בשנה אל מול המצב הקיים, הישג בהחלט יפה, אם כי אל מול הדרישה/בקשה הראשונית (המנותקת קצת מהמציאות) של 50 מילארד דולר לעשור זה נראה כהתקפלות. הסעיף היותר מרכזי בהסכם מדבר על הקטנת נתח ההמרה מדולרים לשקלים. כיום משהב"ט רוכש בארץ בשקלים בכ-800 מיליון דולר בשנה מסך הסיוע וכן רוכש דלק בכ-400 מיליון דולר בשנה בארה"ב. ההסכם יבטל את אפשרות המרת דולרים לשקלים וכל תקציב הסיוע ינוצל על אדמת ארה"ב בחברות אמריקאיות. תא"ל (מיל?) יעקב נגל, מי שמכהן בשנה האחרונה כראש המל"ל בפועל ומי שאחראי על המו"מ מטעמו של ראש הממשלה, עשה עבודה מדהימה במשא ומתן בכך שהצליח ראשית להגדיל את הסכום ובעיקר לשמור על אפשרות המרת 800 מיליון דולרים לשנה לשקלים ל-6 השנים הראשונות של ההסכם כך שהירידה תחל משנת 2024. כך יתאפשר לתעשיות הבטחוניות להיערך למצב זה או לחלופין לקוות כי ממשל אחר יבטל את רוע הגזירה בבוא היום. 

תקציב משהב"ט עומד על כ-60 מיליארד שקלים לשנה, 3.8 מילארד דולר בשנה מהווים כרבע מתקציב הבטחון. אם מתייחסים אך ורק לתקציבי התעצמות אזי הסיוע האמריקאי מהווה מעל 60 אחוז מתקציב התעצמות של צה"ל. זהו מרכיב מאוד משמעותי בהתעצמות הצבא ולכן הוצאה נוספת של מעל מיליארד דולר כל שנה על אדמת ארה"ב הינה מכה קשה מאוד לתעשיות הבטחוניות. נדרשת היערכות מקיפה של כל התעשיות הבטחוניות, בפרק זמן קצר של 6 שנים. חברות ירכשו ויגדילו את יכולות הייצור בארה"ב בכדי לספק לצה"ל מערכות, נשק, תחמושת. כמעט בכל פרויקט צה"ל ידרוש מהתעשיות לממש את חלקו בדולרים בארה"ב. מעבר לקווי יצור, כמובן שחומרי הגלם יירכשו בארה"ב גם אם טובים וזולים מהם נמצאים בארץ או במדינה אחרת. אפשר לראות ב"גזירה" זו גם הזדמנות. העברת ידע וקווי ייצור דורשים שיתופי פעולה מתקדמים מאוד עם תעשיות אמריקאיות, צריך לנצל חשיפה גדולה זו למוצרים הישראלים בכדי לחדור לשוק האמריקאי העצום ודרכו אף לשווקים נוספים בעולם, יצור בארה"ב יהפוך את המוצר לאמריקאי וכך יקל על שיווקו ומכירתו לצבא ארה"ב. כדוגמה, ניקח את זכיית תעש בפיתוח ויצור פצצת מרגמה 120 מ"מ מדוייקת מבוססת GPS ל 16 ק"מ עבור המארינס. פרויקט בהובלת חברת רייתאון איתה יש לתעש שת"פ הכולל ייצור חלקים בארה"ב והכללת הפצמ"ר ברייתאון. זכייה זו במארינס תוביל בתקווה לזכיה במכרז הגדול יותר של הצבא האמריקאי בנושא, שם מדובר בפצצה זהה/דומה לפצצה של צה"ל, כאן ניתן בהחלט לחשוב על קווי יצור משותפים והפריה הדדית ביניהם. כל מוצר צה"לי שנצליח למכור לצבא ארה"ב יכול להוביל לקויי יצור משותפים ולניצול דולרי מיטבי. אין ספק שצה"ל ומדינת ישראל זקוקים לסיוע זה בהווה ובעתיד הקרוב, השאלה המרכזית הינה האם לטווח הארוך סיוע זה הינו לטובת ישראל? או שבצד המתנה הנדיבה כרוך תשלום נסתר העולה על ההטבה, תשלום בדמות העברת ידע רב שאינו יסולא בפז לתעשיות אמריקאיות, פגיעה מתמשכת בתעשיות הישראליות, בעיקר הקטנות והבינוניות ואולי אף פגיעה בסוברניות של ישראל לקבל החלטות בתחום המדיני.

מנקודת מבט אמריקאית -הסיוע הזה הוא מהלך גאוני, הוא מהווה השקעה של הממשל בתעשיות הבטחוניות האמריקאיות, מעין סבסוד של מקומות עבודה בדיוק במקומות בהם נדרש הסבסוד היצור הבטחוני בעיקרו מתבצע במקומות בהם זקוקים נואשות למקומות עבודה. מעבר למקומות העבודה הרבים הרווח הנוסף הוא ידע הרב שזורם מישראל לארה"ב, תעדוף טכנולוגי של מיטב המוחות בישראל, השקעת הכסף במה שחשוב ועוד. 

אובמה, הילרי, טראמפ

תקציב הבטחון האמריקאי בשנת 2016 אושר במועדו לראשונה מזה מספר שנים ותוכניות העבודה מתקדמות בהתאם. תקציב 2017 דומה מאוד לתקציב 2016. התקציב נמצא בתהליכי אישור. הוא מבטא את מדיניות ממשל אובמה: הקטנת סד"כ למינימום הכרחי באפגניסטן לפחות מ-10,000 חיילים, חסכון בהוצאות לפעילות מעבר לים, שמירה על תקציב התעצמות ומחקר ופיתוח. התקציב לשנת 2017 עומד על 524 מיליארד דולר ותוספת של כ-59 מיליארד דולר לפעילות מבצעית מחוץ לארה"ב. אובמה קרוב לסיים 8 שנות כהונה בבית הלבן. בתחילת תקופתו היה תקציב בטחון של 690 מיליארד דולר ובסיום תקופתו התקציב עומד על 583 מיליארד דולר. זהו התקציב האחרון לפני הבחירות. בחירה בהילרי תשמור על המגמה בשנים האחרונות, מגמות המאופיינות בהמשך קיצוץ ההוצאות מעבר לים לכדי 50 מיליארד דולר לשנה ושמירה על תקציב הבסיס בסך של כ 520 מילארד דולר ואף למטה מכך. כניסת טראמפ לבית הלבן תפתח ציפיות גבוהות להגדלת תקציב הבטחון חזרה לכיוון ה-600 מיליארד דולר לשנה, אם כי הניסיון מראה כי ססמאות בחירות לחוד ואילוצי תקציב לחוד. צריך לזכור כי גם לאחר הקיצוץ הגדול בתקציב הבטחון בתקופת אובמה עדיין מדובר בתקציב שווה ערך לסך כל תקציבי הבטחון של 12 המדינות אחרי ארה"ב. כך שארה"ב הינה השוק הבטחוני המוביל, הגדול והמשפיע ביותר. 2 נקודות ראויות לציון בתוך משרד ההגנה. מר Bob Work, סגנו של  שר ההגנה אשטון קרטר, מוביל מהלך אסטרטגי שתכליתו השקעה בפיתוחים חדשים אשר יובילו את ארה"ב להיות בקדמת הטכנולוגיה ובפער ניכר על פני מדינות כמו רוסיה וסין. תוכנית זו נולדה לאחר שבארה"ב הבינו כי המדינות הללו סגרו את הפערים הטכנולוגיים והצטיידו בעשור האחרון, בזמן שצבא ארה"ב היה עסוק במלחמות ברחבי העולם ופחות בפיתוחים עתידיים. תחת התוכנית "The Third Offset" מתכוונים האמריקאים להשקיע רבות ב-3 כיוונים מרכזיים: אוטונומיות, חמ"מ זול ללא תלות ב-GPS וסייבר (הגנה והתקפה). המהלך הנוסף הראוי לציון הינו ניסיון לייעל את תהליכי הרכש הארוכים, יקרים ומסורבלים. 

בתקופת אובמה, שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל לארה"ב פרח ונמצא היום בשיא, שיתוף הפעולה בא לידי ביטוי ב 3 נקודות עיקריות: האחת, שמירת היתרון האיכותי של ישראל. השנייה, שיתוף פעולה מודיעיני, בתקופת הממשל הנוכחי חוזקו הקשרים, התרחב השת"פ וגבר האמון בין אמ"ן לגופי המודיעין הרבים בארה"ב והשלישית נוגעת להתעצמות צה"ל, כאן מדובר בעיקר בכסף והרבה. עיקר תוספת התקציב בתקופת אובמה הופנתה לרכש סוללות כיפת ברזל ומיירטים, אך גם לאחר מבצעי "עופרת יצוקה" ו"צוק איתן" פתח הממשל את הארנק והעביר סכומי כסף לרכש ולחידוש מלאים. ניתן לומר כי ב-8 שנות כהונת אובמה הסיוע הבטחוני התקציבי היה הגבוה ביותר בהשוואה לממשלים קודמים. אישורו הצפוי של ההסכם המתגבש ל-10 הנשים הבאות מעגן ואף מגדיל את סכום הכסף השנתי שעומד לטובת מדינת ישראל. כל זאת על אף היחסים הקרירים בין המנהיגים והקיפאון המדיני מול הפלשתינים.

האם תקופת אובמה תיזכר כתקופה טובה לישראל? ברמה האסטרטגית, אמריקה נתפסת בעולם כחלשה, חולשה שמאפשרת לתהליכים לא טובים להתרחש באזורנו, עוד ברמה האסטרטגית אובמה חתם על הסכם הגרעין עם איראן, הסכם לא טוב לישראל. אבל ברמה אחת מתחת לאסטרטגית, שיתוף הפעולה הבטחוני על כל נדבכיו פורח. 

בינואר ייכנס לבית הלבן נשיא/ה חדש/ה. הילרי, על אף היותה כביכול ממשיכת דרכו של אובמה, שונה ממנו באופיה. היא תהיה נשיאה חזקה יותר, נחושה יותר, אמריקה תיתפס כחזקה תדמיתית ומעשית. מול ישראל היא תהיה דעתנית יותר ותנסה לכפות בדרכה הדיפלומטית פתרונות מדיניים. החיכוך בין נתניהו וממשלתו לממשל הילרי יתכן ויגבר, במקרה קיצון, הסיוע הביטחוני ושיתוף הפעולה יכולים להוות כלי לחץ בידי הילרי. טראמפ הינו חידה, אף כי הוא משדר תמיכה גורפת בישראל, ועוצמה בטחונית, לא באמת ניתן לצפות כיצד ינהג טראמפ במידה וייכנס לבית הלבן. ?

הכותב הוא מנכ"ל תעש ארה"ב ורמ"ח במפא"ת לשעבר