הנקמנות כלפי נתניהו גוברת על ביטחון המדינה
הגורמים חסרי האחריות שמזינים את התקשורת בחשיפות מגמתיות סביב עסקאות הרכש הימי של ישראל, יוצרים נזק אסטרטגי
הרוע והכיעור של הפוליטיקה הישראלית תמיד החלישו את ישראל ברמה האסטרטגית. אבל זה היה נתון. כמו זיהום אוויר גבוה באופן קבוע, שלא ניתן לעשות נגדו דבר. אבל נראה שבשנה האחרונה הנקמנות כלפי ראש הממשלה נתניהו גוברת גם על שיקולים בסיסיים של ביטחון המדינה.
זה התחיל בחקירה נגד אבריאל בר־יוסף, שהיה אמור להתמנות לראש המל"ל. אולי הוא לא האדם הכי מתאים, אבל בכל אופן ראש הממשלה חשב שהוא טוב בשבילו לתפקיד. גורמים שהיו בעבר בסביבת נתניהו בעבר ושהקריירה שלהם נפגעה, חברו יחד לסכל את המינוי באמצעות תלונה במשטרה. ההמשך הוא בחשיפות החלקיות והמגמתיות בתקשורת על רכש הצוללות והעסקאות הנלוות של רכש כלי שיט נוספים ובניית מספנות. התוצאה היא שהחששות הכי גרועים עלולים להתגשם: עיתון גרמני טוען שעסקת הצוללות תתבטל בגלל חשד לשחיתות.
למי שעוקב אחר מדיניותו של ראש הממשלה נתניהו, התחושה היא של דז'ה־וו. סביר מאוד שזה מה שהגורמים חסרי האחריות בישראל ביקשו בסופו של דבר להשיג. זה מזכיר את דפוס הפעולה שהביא לבלימת תוכניות התקיפה של מתקני הגרעין באיראן. מי שרצה לבטל את התקיפה, אך למעשה תמך במדיניותו של הנשיא אובמה, כנראה לא מרוצה גם מהמשמעות של הצטיידות ישראל בצוללות בעלות יכולת הרתעה אסטרטגית.
בתקופה שבה 'הארץ' התנגד בדרכים שונות לתקיפת מתקני הגרעין, ביטא פרשנו הביטחוני ראובן פדהצור ז"ל תמיכה חד־משמעית בתשובה ההרתעתית לאיום האיראני: "שתי הצוללות מדגם דולפין הן התשובה הישראלית להצטיידות טהרן בנשק גרעיני, ולא תקיפה חסרת תוחלת", כתב פדהצור במרץ 2012. "על קובעי המדיניות בישראל להניח כנקודת מוצא לתכנון עתידי, שבסופו של תהליך יהיו בידי איראן פצצות גרעיניות... רק אם יהיה ברור לשליטי איראן כי ניסיון לשגר נשק גרעיני לעבר ישראל ייענה במטח טילים גרעיניים ישראלים, שתוצאתו החרבת ערי איראן המרכזיות, הם אפילו לא יעלו בדעתם לעשות זאת... כדי ליצור הרתעה אמינה עליה ( על ישראל) להצביע על יכולת המכה השנייה שלה".
וזוהי זרוע הצוללות. קשה להאמין, אבל ייתכן שחלק ממתנגדיו של נתניהו במערכת הביטחון חושבים שהיכולת שמתבטאת בצוללות היא יותר ממה שדרוש לישראל. היא מיותרת. מה שמטריד זה שלמתנגדי נתניהו אף פעם אין עמדה עצמאית בנושאים הללו, והם בדרך כלל משרתים בנושאים אסטרטגיים את הממשל האמריקני. אם באמת יהיה ביטול של "עסקת" הצוללות, זו לא תהיה ה"שחיתות"; נדע שזה מה שהציר אובמה־מרקל רוצה להשיג.
פדהצור הזכיר במאמרו מלפני ארבע שנים וחצי את אהוד ברק כמי שבתחילת שנות התשעים התנגד מכול וכול לרכישת צוללות. כנראה מאותה סיבה שהיה מהמשפיעים בחיסול פרויקט ה'לביא' באותה תקופה. קוצר הראות של ברק מצא את ביטויו פעם אחר פעם, עד השנים האחרונות ממש. הוא לא הבין את ההשפעות של שיחות קמפ־דיוויד ביולי 2000. הוא לא הבין את הנזק ארוך־הטווח של הנסיגה הבהולה מרצועת הביטחון בלבנון.
הוא צפה את נפילת אסד "בתוך שלושה שבועות", ולא הבין שמדיניות אובמה בנושא הגרעין תגרום להתפשטות ההגמוניה האיראנית סביב מדינת ישראל. לפני שבוע הוא תרם את שלו להגבהת הלהבות בנושא הצוללות, על ידי ציוץ בנוסח: "רופא בודק, משטרה תפקידה לחקור". לכאורה הוא מצטרף לחבורת מיידי האבנים מהתשלובת התקשורתית־פוליטית. אבל ברק הוא בדיוק מאלה שמונעים גם מסיבות עומק, שאותן הוא לא יחשוף. איך אמר לי בכיר ביטחוני בשיחה הזויה אל תוך הלילה לפני שנים, כאשר פרצה פרשת צאלים ב'? "תאמין לי שמה שיודעים ומה שמדברים בפרשה זה רק קצה הקרחון".
הפרשה האחרונה מתחברת מזווית מסוימת להבדלים העצומים בין בנימין נתניהו ובין מנהיגי עבר והווה הטוענים לכתר. לפני שבוע, כשציינו שנתניהו עבר את בן־גוריון במשך כהונתו הרצופה, חשבתי שזו עובדה מקרית ולמעשה חסרת משמעות; שהרי בן־גוריון שלט בישראל 15 שנה, ורק עשה אתנחתא קצרה בתפקיד ראש הממשלה בין ינואר 54' לנובמבר 55',שאחריה הזיז הצדה את משה שרת ונטל חזרה את ראשות הממשלה. עוד לפני כן לקח בחזרה את תיק הביטחון בסוף 54'. כך שמדובר רק בפסק זמן בעקבות הפלונטר הענק שיצרה "הפרשה". נתניהו, לעומת זאת, ישלים בתחילת השנה הבאה שמונה שנים ברצף, ויחד עם השלוש הקודמות בשנות התשעים מדובר ב־11 שנה. כך שאין מה להשוות בינתיים.
ובכל זאת, הרצף של שמונה השנים מלמד על משהו. אם זהבה גלאון לא הייתה חושבת במושגים של "אתה נהנית הכי הרבה מרצח רבין", היה מקום, חברים וחברות, לשלוח איזה זר של נרקיסים לאדם שתרם לקיומה של מדינת ישראל, לרווחתה הכלכלית ולביטחונה יותר מכל אדם אחר שמהלך היום על נושאת המטוסים הזו, שמחוברת לבלי הפרד ליבשת המטורפת שמזרחה לכפר סבא.
הנביא ממגדלי אקירוב - או ששוב אני לא מעודכן - חשב במושגי "וילה בג'ונגל". הקפטן מרחוב בלפור חושב במושגי נושאת מטוסים. לא מנסרים אותה כדי להיענות לדרישות שודדי־ים. מנווטים באטיות ובבטחה, לא שוברים מסלול אלא מסובבים את ההגאים באטיות, כמו בכלי שיט גדול ממדים. החברים באופוזיציה עדיין חיים בעולם של נהגי הטרקטורים שלוקחים את המתנדבים על פלטפורמה לגיוס במטעים. הם לוקחים סיבובים חדים בדרכי עפר, והנוסעים־המתנדבים שאלה אנחנו - מתקשים לאחוז בדפנות העגלה ועפים ממנה לכל עבר. אבל הם, כמו הנביא וחבר תועמלניו, ממשיכים לשבת בבטחה על מושב הטרקטור, אוחזים בחוזקה בהגה.
שוב ושוב מתברר שהמצב הביטחוני הוא נזיל, ויכול בכל רגע להשתנות עד כדי התלקחות. במשך כל השנה האחרונה חזו בצה"ל תרחיש של היתקלות וחיכוך עם דאעש או ארגון אסלאמיסטי אחר בסוריה, בדיוק בגזרה שבה חוסלה חוליה של ארבעה מחבלים השבוע. זו הצלחה אדירה לצה"ל, שידע לצפות נכון ולבצע. בתרחישים שונים, היתקלות עם דאעש על הגדר הייתה יכולה להישאר עסק פתוח ומתגלגל, ומסלים ללא שליטה. החיסול המושלם סגר את האירוע ויצר הרתעה.
האם הכרזתו המלחמתית של ארדואן על הצורך להגן על ירושלים קשורה להיתקלות? היא קשורה רק לכך שהנשיא היוצא אובמה משאיר סביב ישראל אי־סדר מדיני וביטחוני מבהיל, שעלול להידרדר בשנים הקרובות להתלקחות של מלחמה בקווי מתאר שאינם ברורים. גל השריפות האחרון הוא דימוי טוב למה שעלול להתרחש. יש תנאים אידיאליים להידרדרות, להתלקחות. גורמים שוליים אך חסרי אחריות יכולים לגרום לתבערה גדולה. בתוך חוסר הוודאות, להצטיידות ב־50 מטוסי F35 ותחזוק צי הצוללות יש ערך בעיקר בחיזוק הדימוי המעצמתי של ישראל. זה יכול להרתיע את איראן. זה לא מרתיע ארגונים אסלאמיסטיים ובהם חיזבאללה.
אקו"ם