ראשי » חדשות » דעות

תאונות במגזר הערבי, פגיעות מיניות במגזר הדתי

במסגרת השיח השולט כאן בארץ, האפשרות להגדיר בעיה כמגזרית הופכת לחטא. אלא שההתעלמות הזאת גובה חיי אדם במקרה הרע, ובמקרה הטוב מונעת את פתרון המצב

בשבוע שעבר, ביום ראשון בלילה הודיעו החדשות על ארבעה צעירים שנהרגו בתאונת דרכים בכביש 431: אדהם אבו-כביזה (24) מרמלה, אחמד מאדי (21) מרמלה, זכי מצלח (19) מתל-אביב ויזן עאסף (18) מעכו. יממה קודם לכן נהרגו בכביש 79 מוחמד רחאל (20) מזרזיר, כאותר חירי מסרי (21) מריינה ובדרין ח'אלד עבד (22) מנצרת. שבע משפחות נהרסו.

בתוך ים תאונות הדרכים שלא נגמרות, אי אפשר היה לא לשים לב לעובדה שמוצאם של שבעה ההרוגים הוא ערבי. מותם צריך להדליק נורה אדומה: לא היה זה מאורע שונה במגזר זה, שבו יש ריבוי תאונות והרוגים.

האם ייתכן שבמגזר הערבי חסרות הדרכה והסברה לגבי בטיחות בדרכים, ובשל כך יש שם ריבוי תאונות? האם יכול להיות שבחלק מן המקרים, ובעיקר בתאונות המתרחשות בנגב ובגליל, הכבישים המובילים ליישובים הערביים רעועים ולכן יש שם יותר תאונות? ייתכן בהחלט.
 
אלא שבמסגרת השיח הפוליטיקלי-קורקט השולט כאן בארץ, האפשרות להגדיר בעיה כ"מגזרית" הופכת לחטא. עם זאת, ההימנעות מלהגדיר זאת כך גובה חיי אדם, ואף מונעת מציאת פתרון.

אם נחפש נתונים על פעוטות שנדרסו בשנה האחרונה, נמצא את הטרגדיות הבאות: בנובמבר 2015 נהרגה פעוטה באום-בטין, ובדצמבר 2015 נדרס פעוט כבן שנתיים ברהט. ביוני 2016 נפגע מרכב פעוט בן שנתיים בטמרה, ובספטמבר 2016 פעוט כבן שנה מת בדריסה בתל-שבע. אוקטובר 2016 - פעוטה נדרסה בשגב-שלום.

אלה טרגדיות שיכולות לקרות לכל אחד, אבל נראה שבמגזר הערבי מרובים מקרי הדריסה של פעוטות. אולי זה נובע מכך שמדובר בכפרים שבהם פעוטות מסתובבים באופן חופשי או מכיוון שגם צעירים חסרי רישיון נוהגים בתוך הרחובות. בכל אופן, חייבים להגיד את זה בקול: התופעה החמורה הזאת מתרחשת בעיקר במגזר הערבי.
אם לא נגדיר זאת כך, נותיר אחרינו רק עוד לבבות שבורים של הורים. בשם הפוליטיקלי קורקט, כשניזהר מלהישמע גזעניים, נמנע הן טיפול בבעיה והן את פתרונה.
 
נעבור בחדות לזירה אחרת: הטרדות ופגיעות מיניות. המגזר הדתי-לאומי מככב באחרונה בידיעות על הפגיעות המיניות, ובכל שבוע מתפוצץ כאן סיפור חדש על גברים דתיים שהטרידו ושפגעו מינית. לעובדה שהם שייכים למגזר מסוימים יש משמעות – ולא כזו הקשורה בקשר המזויף בינם ובין א-לוהיהם או בדין והחשבון שהם חייבים לעצמו ולו, אלא בצורך לחינוך של בנים ובנות במגזר להתגונן מפני פגיעות מיניות. עלינו להזהיר את הילדים מפני האנשים מתקרבים מדי אליהם ולגרום להבין שאיש אינו מחוסן, שכל אחד יכול לפגוע בהם ואין זה משנה מה גודל הכיפה שעל ראשו או אורך הציציות שלו.

ההבנה בדבר הזהות המגדרית של תוקפים מיניים אמורה להוליד מסלול של מניעה, טיפול והקשבה לתלונות. הדברים נכונים אף בקרב החרדים, כולל בכל הקשור לפגיעות מיניות בילדים או לניצול סמכות רוחנית לפגיעה בנשים. גם במקרה זה חובה להגדיר את הבעיה ואת הטיפול בה כמגזריים. רק כך נייעל את אופן התגובה וההתייחסות שלנו אליהם.
 
על רקע זה, ולאור ההבנה שבעיות המטויחות בשם הגזענות מובילות להמשך התופעה החמורה, בולטת התעלמותה של ח"כ עאידה תומא-סלימאן, ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, מבקשתה של חברתה יוליה מלינובסקי לקיים דיון בהטרדות מיניות בערים מעורבות. לדברי מלינובסקי, יש בידיה עדויות של כ-20-30 נשים יהודיות שגברים ערבים הטרידו אותן בערים אלה. יתרה מכך: חברת כנסת שבדרך כולל נוטה לטפל בנפגעות תקיפה מינית ולגונן עליהן השמיצה את מלינובסקי וארבעה חברי כנסת אחרים שחברו אליה כ"גזענים".

מכל זה עולות כמה שאלות: האם ניתן לדון בהטרדות שחושפת מלינובסקי בצורה עניינית, מבלי להאשים אותה בגזענות? האם אפשר לבדוק באמת את העדויות ולבחון אם מדובר בתופעה? ואם הסטטיסטיקה היא שרוב הנפגעות המינית דוברות אמת, האם יכול להיות שבידיה של מלינובסקי נמצאות עשרות עדויות של נשים דוברות אמת? האם ייתכן שהחשש מגזענות גובר על הצורך להגן על נפגעות תקיפה מינית? ולמה זה מזכיר לנו את ההתעלמות מתלונותיהן של תושבות דרום תל-אביב, שאף הן הואשמו בגזענות כשהתלוננו על תקיפות מיניות מצד עובדים זרים?

נראה שבשם התקינות הפוליטית אסור לייחס האשמה במעשים כאלה לאף מגזר, כי זה מיד נתפס כגזענות. צריך להבין שיש לכך מחיר: יהיו כאלה שישלמו את המחיר כשיאבדו את חייהם על הכביש, ויהיו שישלמו את המחיר בבואם להתלונן על פגיעה מינית ויושתקו. כגודל הצביעות כך גובה המחיר.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

מירי שלם

מנכ"לית המכון לאסטרטגיה ציונית, חברת ועד מנהל ב"קולך וב"שחרית" ופעילה חברתית מבית שמש.

לכל הטורים של מירי שלם