ראשי » חדשות » דעות

עמונה 2016 לא תשחזר את מראות 2006

עד מוצאי שבת ניקר בראש הממשלה חשש כבד שמשבר עמונה יגרור בחירות נוספות. מפגש לבבי נדיר עם ראשי הבית היהודי הסיר אבן כבדה מלבו

בחודש האחרון נהנים באי לשכת ראש הממשלה מאוויר מזגנים צלול. הדייר הבכיר במתחם, בנימין נתניהו, החליט להיגמל מההרגל ארוך השנים של עישון סיגרים, שהזיק לו בריאותית ואולי גם פוליטית. כולם עוד זוכרים את תלונותיהם של ראשי שירותי הביטחון על נתניהו וברק המעשנים סיגרים ושותים ויסקי בעודם בוחנים תוכניות מתקפה על איראן. הסיגרים עדיין שם, אבל נתניהו רק לועס אותם, לא מדליק.
 
המתח של המו"מ שקדם להסדר עמונה איים מן הסתם להחזיר את נתניהו להתמכרות הנושנה. אל השבת האחרונה נכנס נתניהו בתחושה שהקואליציה שלו שוב על סף פירוק בטרם עת. ראש הממשלה היה משוכנע שמשבר עמונה הוא רק התירוץ של שנואי נפשו, בנט ושקד, לעזוב את הממשלה ולצבוע אותו כמחריב יישובים.

באופן אבסורדי, לבית היהודי היה נוח שנתניהו יחשוב כך. החשש שלו מאתגר אופוזיציוני מימין הביא אשתקד לליברמן את משרד הביטחון, וכעת סייע לבית היהודי לרשום הישג אסטרטגי בסוגיית ההתיישבות. את שני אלה הוא לא חלם לתת אילולא חשש ליציבות שלטונו.

במוצאי שבת הגיעו ללשכתו בנט, שקד ואורית סטרוק. נתניהו הזהיר שיש לו "אפשרויות אחרות", רמז למחנה הציוני, אבל שעתיים של שיחה עניינית עד להדהים שכנעו אותו שלא נשקף איום מיידי לשלום ממשלתו. שרי ליכוד שפגשו אותו למחרת בבוקר בדרך לישיבת הממשלה התרשמו שאבן גדולה נגולה מעל ליבו.

החששות לשלום הממשלה נראו מופרכים למדי מראש. למרות התיעוב ההדדי, לנתניהו ובנט אין אפשרויות ממשיות אחרות חוץ מלהיות אחוזים זה בזה. מדוע לפרק קואליציה רק כדי להקים אותה מחדש יום אחרי הבחירות? מה ההיגיון בבריחת בנט מנתניהו היישר לזרועות ביבי?
 
ובכל זאת, תחושת הדחיפות שיצרו ראשי עמונה בכישרון תקשורתי ופוליטי מרשים הביאה לאחד המהלכים האקטיביים ביותר שיזמה כאן ממשלת ימין. הפחד והמורא ששתלו ראשי המאחז בליבות חברי הקואליציה חוללו אירוע אסטרטגי שבמסגרתו שישים חברי כנסת מצביעים בעד הסדרה של אלפי יחידות דיור על אפם ועל חמתם של היועץ המשפטי לממשלה, תובעי האג וכנראה גם שופטי בית המשפט העליון.

זהו הישג מרשים מבחינתם במיוחד כשנזכרים בנקודת המוצא: התמיכה של בנט ושקד בהעתקתם לשבות-רחל, וההצהרות שלהם ושל שרי הביטחון והאוצר על חוסר התוחלת של חוק ההסדרה. קצת אירוני שדווקא עמונה עצמה לא מצאה בסוף את דרכה בחגיגות האירוע. בוארון וחבריו באו לחפש עמונות ומצאו מלוכה.

למרות הסד"כ החטיבתי שמתאמן עכשיו בהרי ירושלים לקראת הפינוי, עמונה 2016 לא תשחזר כנראה את מראות 2006. למעט המיקום הגיאוגרפי, כמעט הכול שונה.

פינוי בתי הקבע במאחז לפני עשור היה השיא האלים של התנגשות בין המדינה והמתנחלים. בעצמונה 2005 פינוי המתנחלים היה האמצעי, אבל בעמונה 2006 הוא נראה כמו המטרה. ראש הממשלה הטרי אהוד אולמרט הפעיל כוח רב כי זה היה אז פופולרי.
 

מאתיים בני אדם נפצעו באחד ממפגני האלימות המשטרתית הגדולים בתולדות המדינה, אבל בסקרי סוף השבוע קדימה דווקא הוסיפה שני מנדטים. הנהגת המתנחלים המרוסקת מהמאבק על ההתנתקות נמחצה בין ציבור מיואש מימין וממשלה כוחנית משמאל.

בין זה ובין קואליציה שבכירותיה מצטלמות לאינסטגרם עם כתובת "עמונה לא תפונה" על כף ידן יש מרחק תהומי. ראש הממשלה דאז סירב לענות לטלפונים של חנן פורת. ראש הממשלה הנוכחי ישב עד שלוש לפנות בוקר עם רבנים מההתנחלויות כדי לרכך את מכאובי הפינוי.

יכול להיות שגם המתנחלים ילכו בדרכי המפלגה הרפובליקנית או הבריטים בברקזיט וייצרו מחאה המונית בניגוד לרצון ההנהגה הממוסדת. אבל קצת קשה לראות מחאה כזו צומחת ברווח שבין אביחי בוארון מהמאחז ובין אורית סטרוק ובצלאל סמוטריץ', שהתייצבו השבוע בעד ההסדר, ובמשתמע – גם בעד פינוי שקט. ב־2006 נשפך דם על ההר כי נראה היה שעמונה היא רק התחלת הפינויים, ב־2016 יש סיכוי סביר שזה יעבור בשלום, כי נראה שעמונה היא הסוף.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

טור אורח

Nrg מעניק במה לכותבים אורחים

לכל הטורים של טור אורח