ותודה לצה"ל: המהפכה הירוקה של הנגב
המהפך הירוק שעברה המועצה התעשייתית נאות־חובב נזקף לא מעט לזכות בסיסי הצבא שעברו לצומת הנגב הסמוך, אך גם לאנשים שנטשו את המחאה לטובת הידברות עם בעלי המפעלים
בשנות התשעים, כשתושבי באר־שבע הפגינו מול הכניסה למועצת רמת־חובב במחאה על הזיהומים הסביבתיים שהגיעו לבתיהם ממפעלי המועצה, עמד איתם גם אנדרי אוזן, אז סגן ראש עיריית באר־שבע. אוזן הזדהה לגמרי עם המחאה. הבית שלו בנווה־נוי, השכונה הדרומית של בירת הנגב, הוא גם היום אחד הבתים הקרובים ביותר למפעלים של רמת־חובב. כתשעה קילומטרים בלבד מפרידים בין הסלון שלו למפעלי הכימיקלים.
השנים חלפו, והיום אוזן נמצא בצד השני של שערי המועצה, שהחליפה בינתיים את שמה ל'נאות־חובב'. בשבע השנים האחרונות הוא מכהן כראש המועצה שהכעיסה אותו כל כך בעבר. נאות־חובב של היום היא לא רמת־חובב של שנות השמונים והתשעים, ואפילו לא של תחילת שנות האלפיים. משהו טוב מאוד קורה במועצה הזאת בעשר השנים האחרונות, ולא רק מבחינה סביבתית. אך מאחר שמדובר במועצה תעשייתית שלא מתגוררים בה אנשים, קשה להיות מודעים לתהליכים.
השבוע הגיעה ההזדמנות לראות את השינוי. ביום שלישי התקיים כנס נאות־חובב הראשון לתעשייה וסביבה. כנס כזה לא יכול היה להתקיים במועצה בתקופה שבה נחשבה למקור הזיהום הגדול ביותר בנגב. הכנס גם ציין עשר שנים לחתימה על הסכם הגישור בין התעשייה בנאות־חובב, מועצת נאות־חובב, משרדי הממשלה וארגון 'נגב בר קיימא'. בעקבות ההסכם הושקעו כשני מיליארד שקלים בשיקום מפגעי עבר במפעלי המועצה, ובהסדרת הפעילות הסביבתית. ההשקעה הכלכלית הובילה לשיפור דרמטי בכל המדדים הסביבתיים, והמקום הפך מאתר לתעשייה כימית עם השפעה סביבתית שלילית, לפארק אקו־תעשייתי ירוק עם מערך ניטור האוויר המתקדם בארץ.
כמעט כל הדוברים במושב הראשון בכנס הסכימו שהמנוע המרכזי שהוביל להסכם הגישור היה החלטת הממשלה בשנת 2005 על הקמת עיר הבה"דים בצומת הנגב, מרחק של תשעה קילומטרים בלבד מנאות־חובב. מה שלא הצליחו לעשות תושבי הנגב שסבלו מרמת־חובב במשך שלושים שנה, הצליחו לעשות ההורים הלחוצים של החיילים ממרכז הארץ. המחאה הציבורית שהובילו פעילי הסביבה יחד עם הורי המיועדים לשירות זירזה את הטיפול בזיהום.
אמנון בן־דהן, מנכ"ל מועצת נאות־חובב, כיהן בעבר כממונה על תחום איכות הסביבה בצוות שהכין את 'תוכנית דרומה', התוכנית הלאומית האסטרטגית לפיתוח הנגב. כדי להרגיע את אנשי משרד רה"מ שאפשר להקים את קריית ההדרכה בצומת הנגב הוא הציע להציב במקום תחנת ניטור. מאז שהוצבה התחנה לא נמדדה בה אפילו חריגה אחת שמעידה על זיהום אוויר. בן־דהן סיפר השבוע שבעקבות המהפכה שעברה רמת־חובב פנה אליו צבי פורר, שכיהן אז כמנכ"ל איגוד ערים לאיכות הסביבה בחיפה, ושאל אותו בחיוך אם יש אפשרות להעביר שני מחנות צה"ל למפרץ חיפה, כדי לפתור גם שם את בעיית זיהום האוויר.
יש להודות ביושר שעוד לפני הקטליזטור של עיר הבה"דים, היה גם גורם אזרחי שהשפיע על תחילת השינוי ברמת־חובב, והוא עמותת 'נגב בר קיימא' שהקימה ומנהלת בלהה גבעון. במשך עשרים שנה הייתה גבעון ממובילות ההפגנות נגד המפעלים המזהמים ברמת־חובב. בשנת 2001 היא החליטה לשנות גישה ולעבור ממחאה ציבורית והגשת תביעות בבתי משפט, להידברות.
היא הקימה פורומים משותפים של תושבי הנגב עם נציגי 12 מהמפעלים הגדולים בנגב, ובאמצעות מפגשים ודיאלוג מתמשך גרמה להנהלות המפעלים לפעול ביתר פתיחות ושקיפות ולהקשיב להצעות ההתייעלות שהעלו הפעילים הסביבתיים. גבעון הציעה להקים תחנות ניטור אוויר בכל יישובי הסביבה כדי שהתושבים ייחשפו בזמן אמת למידע על איכות האוויר ובנוסף דחפה להוספת נציגים של גופים סביבתיים למועצת רמת־חובב. כשגבעון הניחה את שלטי המחאה והחלה לדבר עם אנשי המפעלים, הארגונים הירוקים הרדיקליים ראו בה בוגדת, אבל החלופה שהיא הובילה הייתה בדיעבד אחד הגורמים שהובילו לתהליך הגישור שהפך את רמת־חובב לפארק תעשייתי ירוק עם אוויר נקי.
מעט מצפון למצפה־רמון, לא הרחק מבית הספר לקצינים בה"ד 1, נפרסים מלוא העין שורותיו של כרם רמון. הכרם הזה, כרם היין הגדול בנגב, הוא לא סתם כרם אלא כרם חברתי. בתקנון האגודה החקלאית־שיתופית שהקימה אותו נכתב שחמישים אחוז מרווחיו יעמדו לטובת פרויקטים של חינוך ורווחה במצפה־רמון. כרגע הכרם עוד מחזיר את ההשקעה הראשונית הגדולה שהושקעה בו, אבל כבר בשלב זה נהנים ממנו לא מעט מתושבי האזור.
הסיפור של כרם רמון מתחיל לפני כשמונה שנים ביוזמה של משפחות גרעין 'מדברה כעדן' במצפה־רמון. לאחר שהחליטו לקבוע את ביתם ביישוב הדרומי, הם חיפשו עוגן תעסוקתי שגם יחזק את פעילותם כקהילה בעיירה, והגיעו לתחום החקלאות. 14 משפחות מהגרעין התאגדו להקמת הכרם וכשהגיעו לשלב העלייה לקרקע, הם זכו לשמחתם לשותף משמעותי מבחוץ. חיים דנון, הבעלים של חברת 'קומסקו', שמע על היוזמה מקרובי משפחתו המתגוררים במצפה־רמון, התאהב ברעיון הציוני והחברתי של החבורה והחליט להצטרף ולהשקיע עמם בכרם.
בקיץ 2010, אחרי מסע תלאות בירוקרטי, נטעו חברי האגודה 450 דונם של כרמי יין. כיום הם מניבים תוצר איכותי, שממנו נהנים יקבים גדולים כמו טפרברג, ברקן ותבור, וגם יקבי בוטיק ברמת הגולן ובנגב. העובדים הקבועים בכרם הם בוגרי ישיבת ההסדר במצפה־רמון שעברו הכשרה מקצועית לחקלאות, ובנוסף עובדים בכרם חיילים משוחררים שמשתתפים בתוכנית 'מגלים עולם', המשלבת לימודים ועבודה במצפה־רמון. בכניסה לכרם הוקם גן עם דשא, עצים ובריכת שכשוך, והמקום משמש את תושבי מצפה רמון ואת בסיסי הצבא שבאזור לאירועים ולטקסים. בחנוכה הקרוב יסעו, כמדי שנה, אלפי מטיילים בכביש 40 לכיוון מצפה־רמון ואילת. מי שרוצה לראות איך נראה נווה מדבר מודרני שתורם לסביבתו, כדאי לו להיכנס בדרך לכרם רמון.
אקו"ם