ראשי » חדשות » דעות

עמונה תבער, אבל אסור להפעיל אלימות בפינוי

אסור שפינוי של יישוב יהודי יהיה אירוע קטן שידווחו עליו בין ידיעה על שימי תבורי לבין אייטם על חתול שמנגן על יוקלילי. ולא, לא צריך להפעיל אלימות בשביל שזה יקרה. מספיק שיבואו אלפי אנשים שאכפת להם. אלימות היא לא כלי בארסנל הכלים הדמוקרטים

הטור הזה לא יעסוק בשאלה האם צריך או לא צריך לפנות את עמונה. אני סבור שלפנות משפחות על ילדיהן, בגלל החלטה נדל"נית של מלך ירדן, כדי שבסוף הגבעה תישאר ריקה מאדם זה עוול. מזכיר לי מדי את האישה שהתינוק שלה מת וכרגע המטרה שלה היא "גם לי גם לך לא יהיה".

הטור הזה גם לא יעסוק בשאלה האם צריך לקבל את הפתרונות המוצעים לתושבים. ראשית, כי אני לא מספיק בקיא בפרטים וראש הישיבה שלי חינך אותנו ליושר אינטלקטואלי. ושנית, כי נראה לי מעט לא הוגן להתערב ולייעץ למשפחות על פתרונות חלופיים, כאשר הבית שלך לא בסכנה.
 
אז במה כן חשוב לי לעסוק? אני לא רוצה לרפות את ידיהם של אנשי עמונה, אבל אם נסתכל רגע למציאות בעיניים, הפינוי הזה צפוי ככל הנראה להתממש. ואם הוא יתממש – חשוב בעיניי לדון בשאלה מהי הדרך הנכונה ביותר להתמודד עם החלטה של ממשלה שנבחרה ברוב דמוקרטי, גם אם אנחנו חושבים שמדובר בעוול. מהן הדרכים הנכונות לפעולה, כאשר שוטרים יישלחו לקיים את אותה החלטה.

אקדים ואומר. אני לא נופל בפח שהקפידו לטמון כמה בעלי עניין. אינני סבור שאנשי עמונה אלימים או מעוניינים לעודד אלימות. כן, היו מקרים והתנסחויות שעדיף היה שלא ייאמרו, אבל כפי שהיטיב לשורר שולי רנד "ככה זה כשנלחמים על החיים". אבל, וזה אבל גדול, לא רק אנשי עמונה יהיו שם בשעת הפינוי, אלא עשרות ואולי מאות בני נוער ואנשים שיבואו לתמוך, להזדהות ולזעוק את זעקתם. ואולי בין האנשים הללו שיהיו שם, יהיו כאלו שחושבים שהתנגדות אלימה היא כלי דמוקרטי לגיטימי. או שאולי יהיו שם כאלה שחושבים שאם ממשלה החליטה לעקור התיישבות יהודית, זו סיבה מספיק טובה להתנגד באלימות "של קודש". ומזה צריך להיזהר מאוד.
כי אלימות היא לא כלי בארסנל הכלים הדמוקרטים. לא מימין ולא משמאל.
 
הפעלת כוח פיזי ופגיעה גופנית במי שנשלח לבצע את ההחלטה היא כבר חציית גבול אסורה. היא מדרון חלקלק, היא ההבדל בין סדר לבין כאוס. לא סתם אמרו חכמים "הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה – איש את רעהו חיים בלעו". החוק והשלטון, גם אם אינם תואמים את השקפת עולמנו, הרי שהם הכרחיים לקיומנו כחברה.

אז מה כן? שאלה מצוינת. וברשותכם, אענה עליה באמצעות סיפור חסידי ידוע. מספרים כי הבעל שם טוב רצה לדעת מי יהיה שכנו בעולם הבא. אחרי תפילות רבות הוא נענה ונאמר לו כי בכפר פלוני ישנו צדיק בשם גדליה. כשהגיע הבעש"ט לאותו כפר כדי לחפש את גדליה, אמרו לו שהיהודי היחיד בעיירה הוא זפָּת. הוא היה מופתע מהמקצוע של אותו שכן לעולם הבא, אך נדהם עוד יותר כאשר הגיע לביתו וראה שמדובר באדם שאינו נראה שומר מצוות וגופו היה גדול מימדים באופן חריג. הוא ביקש ללון אצלו כדי להבין מהי גדולתו.
 
אקצר את הסיפור ואגלה לכם שלאחר כמה ימים בהם שאותו גדליה רק עבד ואכל, הבעש"ט לא הצליח להתאפק ושאל אותו לפשר מעשיו. הוא סיפר כי אבא שלו היה מוכר סמרטוטים. ויום אחד תפסו אותו קוזאקים ואמרו לו לנשק את הצלב. וכשהוא סירב- שרפו אותו. הוא היה כל כך רזה וצנום שהוא בער ובן רגע הלהבה כבתה. "אני רוצה" אמר אותו גדליה "שאם יום אחד יתפסו אותי קוזאקים, אני אבער לאט. אני אבער הרבה, שיראו את האש למרחקים, שידעו - שיהודי אינו בוער ככה סתם בקלות".

אז כן. אסור שפינוי של יישוב יהודי יהיה אירוע קטן שידווחו עליו בין הידיעה על יהודית באומן ושימי תבורי לבין אייטם על חתול בטורקיה שמנגן על יוקלילי. ולא, לא צריך להפעיל אלימות בשביל שזה יקרה. מספיק שיבואו לשם אלפי אנשים שאכפת להם. בנחת. בלי להיאבק. פשוט לשבת על הקרקע. קצת כמו לשלם קנס של עשרת אלפים שקל במטבעות של עשר אגורות.

אנחנו צריכים לזכור שגם אם אנחנו חושבים שהקנס הזה לא מוצדק, אנחנו לא נמצאים במקום שאנחנו יכולים להחליט שאנחנו לא משלמים אותו. אבל אנחנו כן יכולים לשלוט באיך ומה יזכרו ואולי, ורק אולי - למנוע או להסדיר את הקנס הבא.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

אמיר מויאל

תסריטאי ויוצר, נשוי ואב לארבעה שמות חריגים. כותב על מה שהוא חושב, אבל לא תמיד חושב על מה שהוא כותב.

לכל הטורים של אמיר מויאל