אנחנו שרדנו כדי להעביר את זה הלאה
היום מצוין בשלישית יום ההוקרה לפצועי צה"ל ונפגעי האיבה ונראה שיום זה, שהיה כה חסר בפאתוס ההקרבה שלנו, היה כאן תמיד. איננו זקוקים כל יום למילות תודה, אך החיבוק הרחב מנחם אותנו שפציעתנו לא הייתה לשווא
זו השנה השלישית שבה אני משתתף באופן פעיל באירועי "יום ההוקרה לפצועי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה", ומשנה לשנה אוזלות לי המילים בבואי להעריך את הפלא הזה.
''האזרח המנהל את שיגרת יומו לא מבין אילו מאמצים עושים לוחמי צה''ל כדי להבטיח שאורח חייו לא יופרע על ידי מפגע''. כוחות צה''ל מאבטחים מתפללים
צילום: דובר צה''ל
צריך להודות על האמת. בארץ שבה אנו חיים מקדשים את ערך ההקרבה. שירי יום הזיכרון לחללי צה"ל הם מהיפים ביותר, סיפורי מורשת קרב וגבורת הנופלים מסופרים שוב ושוב, ואין איש במדינה שלא מכיר חלל שנפל במערכות ישראל. אך ישנם גם נוספים, ואני בתוכם, שהתמזל מזלם, היו קרובים אל המוות, ושרדו. עבור כל אלו יום ההוקרה מזכיר: גם הם הקריבו. את נפשם, את דמם, את גופם. ואותם, את הפצועים השקופים שבדרך כלל איננו זוכרים - הגיע הזמן להוקיר.
ייסודו של יום ההוקרה הוא עדות לכוחם של בני הנוער לחולל מהלכים חשובים ולהשפיע על השיח במדינת ישראל. כיום, כאשר אנו מציינים אותו אך בפעם השלישית, נראה שיום זה, שהיה חסר כל כך בפאתוס ההקרבה שלנו, כאילו היה כאן מאז ומתמיד. יש לומר בפה מלא, כי לולא היוזמה המבורכת שצמחה מבני הנוער המביטים אל העבר של מדינתנו ומכוחו חיים את העתיד - עדיין היינו אנחנו, הפצועים, מביטים על סיפורי התקומה מהצד בלבד.
''מחלקת השיקום היא לב ליבו של כור ההיתוך הצה''לי. כשחבריי ואני שכבנו במיטות בבתי החולים, את אף אחד לא עניין אם אנו ימנים או שמאלנים, דתיים או חילונים. היינו לוחמים פצועים''. לוחמי הגדוד 'נצח יהודה'
צילום: דובר צה''ל
ציון יום ההוקרה הוא ההזדמנות של עם ישראל ואזרחי ישראל לעצור רגע ולהעניק לפצועים חום, אהבה וגאווה, 'תמורת' מה שהקריבו לארץ ולמדינה. איננו זקוקים באופן יומיומי למילות תודה. רובנו בעלי גאווה מחוספסת של 'מה כבר עשיתי?', אבל החיבוק הרחב שאנחנו מקבלים ביום הזה מנחם אותנו שפציעתנו אינה לשווא.
האזרח המנהל את שיגרת יומו, לא מבין כלל מה הם המאמצים שעושים לוחמי וחיילי צה"ל כדי להבטיח שאורח חייו לא יופרע על ידי מפגע, גם במחיר סיכון חייהם שלהם.
אם השירות בצה"ל הוא כור ההיתוך של החברה הישראלית, בית החולים ומחלקת השיקום הם לב ליבו של כור ההיתוך. כשחבריי ואני שכבנו במיטות בבתי החולים השונים, את אף אחד לא עניין אם אנו ימנים או שמאלנים, מהפריפריה או מהמרכז, דתיים או חילונים, בני עדות המזרח או אשכנז, יהודים או בעלי דת אחרת. היינו לוחמים פצועים.
חיבור הנוער למורשת הקרב יביא את הנוער לאהבת הארץ ולהבנה שאין לנו ארץ אחרת. במקרה שלנו, של הפצועים, אנו מחברים לכך גם את הקרב היומיומי של ההחלמה מהפציעה, והשיקום.
הכותב הוא תושב נווה צוף, נפצע בשנת 2006 באורח בינוני בעת שירותו כלוחם בגדוד לביא במהלך פעילות מבצעית בחברון.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם