ראשי » חדשות » דעות

העולם שותק, אבל לנו אסור, אנחנו יהודים

לנוכח השתיקה המבישה של העולם הנאור מול הזוועה שמתרחשת בסוריה, דווקא אנחנו היינו צריכים להשמיע קול אחר. כן, על אף שמדובר באויבינו הפוטנציאליים. השתיקה שלנו היא אולי סימן לנורמליות, אבל אנחנו לא אמורים להיות נורמליים. אנחנו יהודים

תאודור הרצל חלם על מדינה יהודית שתהיה נורמלית, ככל מדינה אחרת. שיהיו בה זונה יהודיה, גנב יהודי ושוטר יהודי. והנה חלומו מתגשם ועלינו עוד שלב בדרך להיותנו מדינה נורמלית. ממש מעבר לגבול שלנו מתחוללת שואה ואנחנו ממשיכים בחיינו כרגיל. שוויץ של המזרח התיכון.

את הדיווחים מחאלב צריך לקחת עם קורט מלח כמובן, הם משרתים אינטרס. אבל אי אפשר להשוות אותם לדיווחי השקר של חמאס מעזה בעת לחימה. חמאס יודע שהוא יכול לנצל את דעת הקהל במערב לטובתו עם טענות להרס והרג של אזרחים. מהאזרחים של חלאב לאף אחד לא אכפת, כך שקשה לי להאמין שיש שם קמפיין תעמולה מאורגן, מתוזמר ומתואם עם התקשורת הזרה כמו בעזה.

הצבא הסורי ממשיך לתקוף בחאלב: (רויטרס)
 

אותם רחובות בבירות אירופה שמתמלאים במפגינים זועמים בכל פעם שישראל מפציצה קצת בעזה, בתגובה לירי טילים של חמאס על אזרחיה, עומדים ריקים ושוממים. אין הפגנות, אין עצרות, אין קמפיינים. דממה. רק כשאלה יהודים שהורגים ערבים מתעורר קול זעקה, במחאה על ההפרה של הסדר הקוסמי במסגרתו יהודים אמורים להישאר בנישה שלהם של אלה שנרצחים.
  
מי שעוקב אחרי תמונות הזוועה שמגיעות מחלב ב"אדיבות" הפיד הערבי' לא יכול להישאר אדיש. מדובר במראות איומים ונוראים שמצלקים את הנפש. טרגדיה בממדים שאולי לא נראו על פני כדור הארץ מאז מלחמת העולם השנייה. עיר ענקית שהפכה לשדה קרב מדמם, נשים. ילדים וזקנים שנכתשים לאבק על ידי הפצצות חסרות הבחנה בשידור חי בפריסקופ. ניתן לשער שאם לאזרחים בסטלינגרד היו מצלמות ואייפונים אלה סוג החומרים שהיינו רואים.
 
וכמובן שהעולם שותק, מרכין את ראשו אל מול הברבריות. מנהיגי המערב מקשקשים על דאעש. למי אכפת מדאעש. מי שטובח את אזרחי סוריה בסיטונות הם בשאר אסד, פוטין ורוחאני, הפארטנר המתון של אובמה. ואם כבר דאעש אזי שהחטא הקדמון שבעטיו קיים בכלל איום טרור סוני כה גדול כיום' זו ההסכמה בשתיקה שבחסותה מתאפשר לאסד לבצע רצח עם באזרחים הסונים של מדינתו ובכלל לאיראן וגרורותיה להשתולל ברחבי המזרח התיכון: עיראק, תימן ועוד. ככל שהשיעים ועוזריהם "ינצחו" את הסונים, גלי הפליטים יגברו ואיתם האיום הישיר על אירופה וארה"ב. אבל הם שותקים.

מה שלא לגמרי מובן לי זה למה אנחנו בישראל שותקים.

ברור, מדובר בערבים ממדינת אויב. אוכלוסייה שהיא כנראה לא חובבת ציון גדולה ובהינתן לה האפשרות אולי הייתה נלחמת בנו. אבל חובתנו המוסרית כמדינה יהודית לעמוד נגד טבח המוני של אזרחים על רקע דתם או שיוכם האתני. אף אחד לא מצפה שנתחיל להפיל מטוסים רוסיים מעל חלב וחומס. אף חייל ישראלי לא צריך למות כדי להציל אזרחים סורים, בטח לא לפני שחיילים משורה ארוכה של מדינות אחרות ימותו. אבל לא מדובר על סיוע בכוח צבאי.
 
למה אנחנו לא שולחים סיוע הומניטרי לאומללים שמצליחים להימלט? מקימים בית חולים שדה בטורקיה, על הגבול? ולא – אני לא מתכוון לטיפול שלנו בחלק מהמורדים בחזית רמת הגולן שיש לנו שותפות אינטרסים איתם, אלא לסיוע לאזרחים שעוד היו מספיק ברי מזל להימלט מהתופת בחאלב ועכשיו תקועים במחנות פליטים בתנאים לא תנאים. למה אנחנו לא מגייסים כספים? אם וכאשר נצטרך להילחם בסורים נדע לעשות זאת (אני מקווה). אבל אנחנו צריכים לדעת גם לעזור כשצריך.

אתם יודעים מה? עזבו גם עזרה חומרית. מה עם נאומים של המנהיגים שלנו? הודעות רשמיות של ממשלתנו? מחאות באו"ם? נקיטת עמדה מוסרית ברורה לצד הנטבחים אפילו ברמה המילולית בלבד? הלו?
איך אנחנו יכולים להטיף לעולם על ההתעלמות מהאיומים על חיינו ועל ביטחוננו, כאשר אנחנו בעצמנו מתעלמים לחלוטין ובאלגנטיות מהמתרחש במרחק חמש שעות נסיעה מקצרין? מילא שאנחנו לא ממש עוזרים, אבל איך זה שאנחנו יכולים להישאר אילמים לנוכח דבר כזה? איך זה שאנחנו לא דורשים מההנהגה שלנו לפחות להגיד משהו?
 
ומה עם יהדות העולם? יהדות ארה"ב הליברלית, רודפת הצדק והשלום, שהתגייסה לשווק לנו את ההסכם עם איראן שבעזרתו ובמימונו טובחים כעת חיילי משמרות המהפכה באזרחים תמימים? יהדות ארה"ב המאורגנת, עתירת הממון והקשרים הפוליטיים שתמיד ממהרת להביע את עמדתה הנאורה בנושא הסכסוך הישראלי פלסטיני ואילו עכשיו שותקת אל מול תוצאות מדיניות החוץ הכושלת של הממשל הדמוקרטי שהיא כל כך מחוברת אליו? דממת אלחוט.

אני לא תמים. אני יודע שמחנות פליטים משמשים כבסיסים לארגוני טרור. שלמבנים ומתקנים אזרחיים יש גם שימושים צבאיים ושלאוכלוסייה האזרחית יש חלק בפעילותם של כוחות חמושים. שהמורדים בסוריה אינם טלית שכולה תכלת, שחלקם אכן דאעש או אל קעידה ושאולי דוקטרינת גרוזני של פוטין שיושמה עכשיו בגדול בחאלב היא דרך יעילה, לפחות בטווח הקצר, להתמודד עם ארגוני טרור שמשתלטים על טריטוריה. אבל עדיין. 

לנוכח השתיקה המבישה של העולם הדמוקרטי והנאור היינו צריכים דווקא אנחנו, בישראל, להשמיע קול אחר. אפילו שמדובר באויבינו הפוטנציאליים. השתיקה שלנו היא אולי סימן לנורמליות, אבל אנחנו לא אמורים להיות נורמליים. אנחנו יהודים.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

רועי עידן

תסריטאי ואיש פיתוח בטלוויזיה, נגן יוקללי וסוציופת בתפקוד גבוה

לכל הטורים של רועי עידן