שלטון החוק או שלטון השופטים?
בג"ץ במתכונתו כיום לא רק שאינו שומר הסף של שלטון החוק - הוא התגלמות ההיפך המוחלט של העקרון הזה. כאשר הכוח להחליט מהו ה"משפט" נתון בלעדית בידיה של קבוצת אנשים אחת, שהם השופטים, זהו שלטון השופטים
בית המשפט העליון שלנו, הידוע כבג"ץ, עומד במרכז כמעט כל סערה פוליטית שמתרחשת בישראל בשנים האחרונות. אל מול אלה, שדורשים להכניס שינויים שונים בצורת התפקוד של בג"ץ, ניצבים אלה, שמתנגדים בתכלית לכל שינוי כזה. אבל זו לא סתם התנגדות: הם רואים בשינויים האלה לא פחות מהרס בסיס הקיום של המדינה. והעיקרון העיקרי, שבשמו הם פועלים, הוא "שלטון החוק".באופן אירוני, אין כמעט מושג כמו "שלטון החוק", שאלה שמדברים בשמו הכי הרבה הם כנראה אלה, שמבינים אותו הכי מעט. כדי להבין את משמעותו, צריך להבין, על איזה רקע הוא צמח.
במשך אלפי שנים חיו החברות האנושיות תחת צורה זו או אחרת של שלטון אבסולוטי. כאשר השליט או קבוצת השליטים היו אחראים באופן בלעדי לכל החלטה, שנוגעת לכל אספקט בחייו של כל נתין שלהם, בלי שום בקרה ובלי שום צורך לתת דין וחשבון על ההחלטה. מטרתם של הוגי השיטה הדמוקרטית הייתה קודם כל לשחרר את בני האדם מן השלטון חסר המצרים הזה. כך נולד רעיון שלטון החוק - כשמו כן הוא, שלטון החוק ולא האדם. האידיאל של שלטון החוק הוא, שכל החלטה על חייהם של אנשים תתקבל כמה שיותר לפי כללים ברורים, וכמה שפחות לפי החלטה שרירותית של אדם, שבמקרה כרגע בידיו נמצאת הסמכות.
הדוגמא הקלאסית של שלטון החוק היא המקרה של נבות היזרעאלי מספר מלכים: כאשר נבות מסרב למכור את כרמו למלך אחאב, החוק לצדו, ואין למלך שום דרך חוקית לאלץ אותו. לצדו של נבות עמד חוק אלוהי, שבו האמינו כל נתיני ממלכת ישראל, כולל המלך עצמו. אך לנו אין נביאים, שיבשרו לנו את דבר האל (חוץ מאשר באברבנאל). אז איך מממשים את הרעיון של "שלטון החוק ולא האדם" במציאות, שבה מי שקובע את החוק הם בני אדם?
התשובה, שאותה מממשים בדרך כלשהי כל המשטרים הדמוקרטיים, היא ביזור הכוח להחליט מהו החוק. זהו עקרון הפרדת הרשויות: הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת, כל אחת מהן תורמת את חלקה להחלטה, מהו החוק בכל מקרה. וכל אחת מהן מאזנת את השניה, ככה שלא למחוקק, לא למבצע ולא לשופט אין את סמכות ההחלטה הבלעדית. והחשוב מכל, כמובן, הוא שבסופו של דבר כל הרשויות האלה מתבססות על הסכמת הציבור: המחוקקים והמבצעים נבחרים, ואילו השופטים לפעמים נבחרים גם הם, ולפעמים ממונים לפי נוסחה כלשהי על ידי אנשי שתי הרשויות האחרות.
כך, בארצות הברית השופטים המקומיים נבחרים בבחירות דמוקרטיות, ואילו שופטי בית המשפט העליון ממונים על ידי הנשיא באישור הסנט. לבית המשפט העליון יש סמכויות נרחבות מאוד, אבל את כל פסיקותיו הוא חייב לבסס על פרשנות של החוקה, שאותה רשאים לשנות ולתקן המחוקקים.
כמובן, יש עוד דרכים לבזר את כוח השלטון: במדינות רבות נהוג לבצע משאלי עם, ככה שההחלטה על חוק מסוים עוברת ישירות לציבור הרחב. בבריטניה ובארצות הברית נהוגה שיטת המושבעים, שזה למעשה ביזור חלק מכוחה של הרשות השופטת לציבור. השיטות הן רבות, אבל כולן מכוונות להשגת אותה מטרה: מניעת מצב שבו ההחלטה "מהו החוק במקרה מסוים" - תהיה נתונה בלעדית להכרעתו של אדם אחד לפי שיקול דעתו בלבד.
אז האם בג"ץ שלנו מממש את עקרון שלטון החוק? בידיהם של שופטי בג"ץ כיום יש סמכות בלעדית לבטל כל חוק, תקנה או פעולה של הכנסת, הממשלה, משרד ממשלתי או רשות מקומית, למשל, פסילה שלוש פעמים של החוק לטיפול במסתננים מאפריקה. ולא רק לבטל: הם יכולים בפועל לחוקק כל חוק, על ידי מתן הוראה לרשות מסוימת לעשות משהו. למשל, שינוי הקריטריונים, לפיהם ניתנות קצבאות ביטוח לאומי.
מצד שני, אין שום נורמה ברורה מחייבת, שלפיה הם חייבים לנמק את החלטותיהם: פעם הם יכולים לקדש את ערך השיוויון, ובשמו לבטל את חוק טל או לחייב את צה"ל לקבל אישה לקורס טייס. ופעם אחרת להחליט, שבמקרה מסוים לא "הגיעה העת לשיוויון".כך, לפני מספר חודשים שופט בג"ץ דחה עתירה של אדם, שנשלח למאסר עד תום ההליכים, בעוד שותפתו שהואשמה באותן העבירות שוחררה בתנאים מגבילים. השופט נימק זאת בלי למצמץ בטיעון, שלדעתו, "לא הגיעה העת לשיויון מלא בין נשים לגברים בתחום המעצרים".
אפילו לשלטון החוק עצמו השופטים לא מחוייבים: הם יכולים לחייב את המדינה לפנות יישוב יהודי שנבנה שלא כחוק, ושניה אחר כך לדחות עתירה, שדרשה להרוס בניה לא חוקית של ערבים, ואף לנמק זאת באמירה המונומנטלית: "מה, הכל זה רק חוק? אין שיקולים מדיניים?". מיותר לציין, שבשום מקום לא מוגדר, מתי השופט אמור לשפוט לפי "החוק" ומתי לפי "שיקולים מדיניים". או איזו זכות יש בכלל לשופט, שעניינו בחוק, לערב שיקולים מדיניים בפסיקותיו. והדוגמאות, כמובן, עוד רבות מאוד.
ולבסוף הדבר החשוב ביותר: גם הכוח להחליט, מי יהיה שופט בג"ץ הוא כמעט ולא מבוזר. שלושה מתשעת חברי הוועדה לבחירת שופטים הם שופטי בג"ץ בעצמם, ורק ארבעה מתוך התשעה הם בכלל נבחרי ציבור.
ראוי לציין שיש הטוענים, שבג"ץ כפוף לחוקי היסוד, שהם מעין חוקה. בכך הם מגבילים את שיקול דעתו, ועקרון שלטון החוק מתקיים. החוק החשוב ביותר בהקשר זה הוא חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אך החוק הזה הוא הצהרתי לחלוטין. למשל, הוא קובע, שמותר להפר את כבוד האדם לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש. אין בשום מקום הגדרה ברורה, מהי תכלית ראויה ואיך קובעים מהי המידה הנדרשת. לכן, לפי הפרשנות ששופטי בג"ץ נתנו לו, החוק הזה נותן להם סמכות להפעיל שיקול דעת בלתי מוגבל בלי שום כללים מחייבים. במלים פשוטות: החוק הזה, לפי הפרשנות שניתנה לו, נותן גיבוי לשרירות לב אינסופית של קבוצה קטנה של אנשים לא נבחרים. בכך הוא בעצמו מבטל את כל עקרון שלטון החוק.
בג"ץ במתכונתו כיום לא רק שאינו שומר הסף של שלטון החוק - הוא התגלמות ההיפך המוחלט של העקרון הזה. בעולם המשפט נהוג לומר, שהודאה היא הראיה החזקה ביותר. לכן, הראיה החזקה ביותר לטענה שלי היא דבריו של האחד והיחיד, נשיא בג"ץ לשעבר אהרון ברק. בראיון לרדיו הוא התייחס לטענה, לפיה בג"ץ מקיים את שלטון השופטים. ועל כך הוא ענה: "השופטים לא שולטים, המשפט שולט. השופטים רק קובעים מהו המשפט". וזאת בדיוק הנקודה: כאשר הכוח להחליט מהו המשפט נתון בלעדית בידיה של קבוצת אנשים אחת, שהם השופטים, זהו שלטון השופטים. לחלוטין לא שלטון החוק.
אקו"ם