גאטס עוזר למחבלים? לא מרגש אף אחד
רק בישראל יכולים לשבת בפרלמנט תומכי טרור ולדעת שדבר לא יאונה להם. החסינות תגן עליהם מכל משמר, והסנגוריה הציבורית מטעם ערוצים 2 ו-10 תוסיף שמן למדורת התקינות הפוליטית. ואנחנו? אנחנו למדנו כבר לא להתרגש משום דבר
האישום החמור המיוחס לח"כ באסל גטאס מפתיע מישהו? לא ממש. אבל אולי השאלה האמיתית היא האם זה מרגש מישהו – וכשהתשובה היא לא אנחנו צריכים לבדוק מה קרה לנו. איך קרה שעבירות ביטחוניות חמורות המיוחסות לחבר כנסת ישראלי שעל פי החשד יצר קשר עם אסירי חמאס, דבר העלול להסתיים בפיגועים בנפש – לא מרגשות כאן אף אחד יותר מדי?הכל כמובן מתחיל ונגמר בתודעה, וכרגע בעקבות קמפיין ממושך וסיסטמתי שכולו הגנה על חברי הכנסת הערבים ועל הציבור הערבי בשם הדו קיום - נוצרה אווירה ציבורית סלחנית. סלחנית הרבה יותר מדי.
באסל גאטס.
צילום: דוברות חבר הכנסת באסל גאטס
מישהו בציבור מתרגש מכך שעל פי החשד, חבר כנסת ישראל מבקר אסירים ביטחוניים, אנשי חמאס שדם על ידיהם, מעביר טלפונים סלולריים ומסרים מהנהגת חמאס באמצעות קודים? הרגילו אותנו לחשוב שזה כמעט בסדר, כאילו לא נחצה פה קו אדום. מי אלו, אתם שואלים? קשת של אינטרסנטים: השמאל הישראלי שרץ להגן על כל ניסיון לבוא בטענות למפלגות ולחברי כנסת ישראלים, רוב רובה של התקשורת שתמיד "מנמיכה להבות" ומספרת לנו על הנרטיב הערבי ועל ההבנה שצריך לחוש אליו, בתי המשפט שמקלים עם עבירות במגזר הערבי, ובראש כל אלה – ממשלת ישראל לדורותיה.
רק בישראל יכולים לשבת בפרלמנט תומכי טרור וארגוני טרור מוצהרים, ולדעת שדבר לא יאונה להם. החסינות והתקינות הפוליטית יגנו על מעשיהם ודבריהם מכל משמר.
בתקשורת הישראלית יושבים עיתונאים, פרשנים ואנשי שמאל שתפקידם להסיט את האש מחברי הכנסת הערבים ומעבירות בציבור הערבי. שם יסבירו לנו בכל מהדורה שתמיכה בטרור היא תמיכה בעם הפלסטיני, השתתפות במשטי טרור שמסתיימים בהרוגים היא מחאה לגיטימית, ואם צריך, יזמינו את כוכבי הטלוויזיה ח"כ אחמד טיבי להשתלט על כל דיון ולהסיט כל אשמה תחת המושג "רדיפה פוליטית".
מליאת הכנסת. רק בישראל יכולים לשבת בפרלמנט תומכי טרור.
צילום: יונתן זינדל/ פלאש 90
רק בגל הדליקות האחרון חזינו בפסטיבל הסטה (לא הסתה) של האצבע המאשימה מגורמים ערבים שהיו מעורבים בדלקות לכיוון ה"לא נודע" מצד עיתונאים, פרשנים וליאור שליינים למינהם. לא עזרה הצהרתה של משטרת ישראל בכמחצית ממקרי הדלקות היה מדובר בהצתות מכוונות ורוב ורובם של החשודים הם מה שלמדתם להכיר בתקשורת כ"בני מיעוטים".
מעכבי הבעירה היו מגוונים: עיוות ממצאי חקירות ראשוניות, זעקת הסכנה שבגזענות ועד "הפלסטינים שלחו ארבע כבאיות". הסנגוריה הציבורית בערוצים 2 ו-10 נכנסה לכוננות חירום. המטרה היא לא רק כיבוי האש, אלא הרחקתה למועד לא ידוע. כשתוצאות החקירות יפורסמו, הן כבר לא יעניינו אף אחד.
לא פלא שנוצרת אווירה סלחנית ומקבלת למעשיהם של חברי הכנסת הערביים. במדינה מתוקנת, כל אתרי התקשורת ואמצעי המדיה, היו מציגים בחומרה את המעשים המיוחסים לגאטס. הכנסת טלפון סלולרי לאסיר ביטחוני יכולה להביא להוצאת פיגועים לפועל, לקבלת הוראות פעולה מחמאס והמשך שליטה של ראשי חמאס כלואים בשטח. חבל, כי זה כנראה לא מספיק מרגש.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם