נשים נאבקות בהטרדות לא כי הן שונאות גברים
התפיסה ההולכת ורווחת שלפיה כל הגברים שותפים למלחמה נגד כל הנשים נראית אולי מפוכחת, אבל היא בעיקר טיפשית. נשים וגברים גם יחד נאבקים בהטרדות מיניות, משום שהם שונאים פגיעה וניצול
שמעתי אומרים שאנחנו במלחמה כוללת בין גברים לנשים. אנשים ונשים מעלים את הטענה הזו, ואחת ההוכחות שלהם היא מגפת ההטרדות. ואני אומר שאין שום מלחמה. למה? כי האינטרסים של הגברים בעולם אינם מדירים את שנתי, חוץ מבני משפחתי ועמיחי ואוהד, ואולי עוד כמה. אם יזעיקו אנשים לקרב בשם גברֵי העולם, אף אחד לא יתייצב.
הפעילה הפמיניסטית אנדריאה דבורקין דרשה בהרצאה מפורסמת מכל הגברים שבאולם לצאת לרחובות ולהשיג לה "שביתת נשק" למשך 24 שעות, שבהן לא יתבצע שום אונס. רק כך, טענה דבורקין, יוכיחו שהם באמת אינם שותפים לדיכוי הגברי כנגד נשים.
שגבר ואישה הם שתי תיבות נעולות, שבתוך כל אחת מהן נמצא המפתח לאחרת.
צילום: שאטרסטוק
המחשבה הזו, שכל הגברים שותפים למלחמה נגד כל הנשים, מעמידה פנים שהיא נועזת בפיכחונה; למעשה היא מטופשת בעיוורונה. זה עוד ביטוי לתפיסת העולם הנוראה שהנחיל לאנושות היהודי הרשע קרל מרקס, ולפיה כל תולדות העולם ומעלליו מתבארים כמלחמת נצח בין מדכאים למדוכאים. יש המנסים ליישם את התפיסה הנואלת הזו גם על יחסי נשים וגברים. הכול דיכוי, הכול שנאה גלויה וסמויה, הכול מאבק על שליטה ומעמד.
למה המחשבה הזו כל כך אווילית? כי אין לאף גבר שום עניין במעמדם של ארבעה מיליארד הגברים בעולם. אכפת לי מאמי ומאחותי, מאשתי ומבתי. וגם מהבנים שבמשפחתי, כמובן. היחידה הבסיסית שאיתה אנחנו מזדהים היא משפחתנו, ובזו יש נשים וגברים גם יחד. אנחנו אוהבים את קרובינו וקרובותינו, וגם את ידידינו וידידותינו, ולא את "הגברים" או את "הנשים".
אשת ציבור קראה פעם לנשים דתיות לעשות שביתת מקווה, לא לטבול ולא להתייחד עם בעליהן, מתוך סולידריות נשית עם תנאי העבודה הירודים של הבלניות. דומני שהקריאה הזו לא סחפה אחריה המונים והמונות. לא שתנאי העבודה של הבלניות אינם דורשים שיפור, אלא שנשים אינן חושבות שבני הזוג שלהן עשו קנוניה עם כל גברי העולם כדי לדכא ולנצל את הבלניות המסורות.
כך אני משיב גם לגברים שמדברים על "הנשים" שמנסות עכשיו "לדכא את הגברים", שלא לומר - לסרס אותם. לעתים נלוות לטיעון הזה אמירות מופרכות על כך שהמאבק בהטרדות מיניות "מוציא את החדווה ממקום העבודה", "מונע חיזורים תמימים", וכן הלאה. במקום העבודה צריך לעבוד ולא לפלרטט, ומתברר שמה שמעורר בך חדווה משמח פחות את עמיתותיך. זה לא שנשים נאבקות בהטרדות מיניות משום שהן שונאות גברים. נשים וגברים גם יחד נאבקים בהטרדות מיניות, משום שהם שונאים פגיעה וניצול. אינני מקבל את "תיאוריית פוטיפר" - ההנחה שכל האשמה בתקיפה מינית היא בהכרח אמת. אבל רבות מההאשמות הן אמיתיות, והן מייצגות מציאות שצריך להיאבק בה.
הפרקים הראשונים של ספר בראשית מציגים בעדינות את המסתורין הנפלא של יחסי גבר ואישה. הרב סולובייצ'יק הוקסם מהסיפורים הללו, ובכתביו מופיעים ארבעה פירושים שונים לסתירה שבין פרק א' ופרק ב' בנוגע לבריאת האיש והאישה. האם נבראו ביחד או לחוד? האם הקשר שלהם טבעי או מאומץ? פשוט או מסובך? מה מלמד אותנו הסיפור המסתורי על הבריאה מן הצלע, ואיך יש לפרש את מסקנתו הנשגבת: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו, ודבק באשתו והיו לבשר אחד"?
למנהיגה הפמיניסטית גלוריה סטיינם מיוחסת האמירה שאישה צריכה גבר כמו שדג צריך אופניים. תורתנו מסתייגת מצורת החשיבה הזו. איך שלא נבין את המסר של פרשת בראשית, ודאי עולה ממנה לפחות זה: אישה אכן צריכה גבר, כמו שגבר צריך אישה, והיו לבשר אחד. הסופרת איזק דינסן קלעה קרוב יותר לאמת מסטיינם כאשר כתבה שגבר ואישה הם שתי תיבות נעולות, שבתוך כל אחת מהן נמצא המפתח לאחרת. היופי והמתח שביחסי איש ואישה, וגם כל הטרגי שבהם, נרמז באִמרה העדינה והחכמה הזו.
אהבה ושותפות חזקים הרבה יותר מאשר ניצול ותחרות. נשים וגברים אינם שני מעמדות, או שתי יבשות, או שני גזעים, הנמצאים במלחמה מתמדת. מי שמתייחס ליחסי גברים ונשים מתוך המשקפיים המסולפים הללו, רואה עצמו מתוחכם ומפוכח, אך מחמיץ את הכוחות שבאמת מניעים את העולם. כמוהו כפרשן טניס, שיפרש בהתרגשות משחק מטקות על חוף הים כמאבק גורלי בין שני צדדים מתחרים. אם מתעקשים לא להתבונן היטב, זה באמת נראה דומה. אך אין שום דרך להבין משחק מטקות אם לא יודעים ששני השחקנים בו אינם יריבים, אלא שותפים. לפעמים שני שחקנים בחוף הים צועקים זה על זה, ולפעמים מישהו חובט כדור חזק מדי; אבל הם שותפים, ובלי השותפות הזו אין משחק. רק חול עצוב ומלח.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם