חמש סיבות למה לישראל אסור להתערב בסוריה
כל מעורבות ישראלית גלויה תשרת את המשטר הרודני הסורי ותסייע למאמץ המלחמתי של אסד. פעילות הומניטרית היא דבר מבורך אבל מכאן ועד לפתיחת גבולות או הכנסת כוחות צבא לסוריה הדרך ארוכה
"הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות". ראש הממשלה מנחם בגין לא יכול היה לעמוד מנגד כאשר האוכלוסייה הנוצרית בלבנון נלחמה על חייה. הוא טען כי העם היהודי שחווה את השואה, כמיעוט נרדף, לא יכול להתעלם ממצוקתם של הנוצרים, שעד 1982, השנה בה נכנסה ישראל בלבנון, היו מעורבים במלחמת האזרחים הלבנונית שפרצה 7 שנים קודם לכן. וכך, התחילה המעורבות הישראלית בבוץ הלבנוני שתכליתה היתה ליצור תמונת מצב חדשה בארץ הארזים: מחד, סילוק ארגוני הטרור המאיימים על ישראל; ומאידך, לקדם ולטפח בעל-ברית נאמן מן העדה הנוצרית שיעניק לישראל יתרון על פני הסורים. איך זה נגמר? כולנו יודעים. ישראל יצאה מצולקת מלבנון רק במאי 2000, אחרי שהשאירה בה מאות הרוגים.הקריאות שנשמעות בימים אלה בישראל בדבר הצורך להתערב צבאית בסוריה או לפתוח את הגבול עמה, כדי לקלוט ממנה את זרם הפליטים משקפת במקרה הטוב תמימות, ובמקרה הרע חוסר הבנה של המציאות (הן בסוריה והן באזור), דבר שעלול לגרור את ישראל לעימות מסוכן. מדוע?
ראשית, המשולש רוסיה-איראן-חזבאללה: לאחר למעלה משלוש שנים של מעורבות בסוריה ומאבק עיקש למען אסד, כל סיוע מצד ישראל ייתפס כתמיכה בצבא המורדים ויישחק לידיהם של חזבאללה ואיראן. כפועל יוצא עלול הגבול הצפוני, שעד כה חווה אלימות משנית בלבד, להפוך לגבול חם הרבה יותר.
שנית, פתיחת גבולות או כניסה קרקעית לסוריה תשמש קלף ניצחון עבור אסד, ובהפוך על הפוך תצדיק את טענותיו השקריות בדבר רצונה של ישראל ("ככלי אימפריאליסטי ביד האמריקנים") לפורר את סוריה ולהחריב את האחדות והלאומיות הסורית. הרי אסד טען באוזני עמו למן תחילת המהומות במרץ 2011, כי יד הישראלים והאמריקנים בדבר, וכי סוריה נלחמת נגד טרוריסטים וכוחות חיצוניים. כך שכל מעורבות ישראלית גלויה תשרת את המשטר הרודני הסורי ותסייע למאמץ המלחמתי שלו. אסד ילכד את שורותיו עוד יותר ואף יגייס את אלה שלאורך כל פרק הזמן הזה התנדנדו במי לתמוך.
שלישית, כפי שמצטייר עכשיו אסד לא מתכוון להתפטר מתפקידו או לוותר על המערכה. אדרבה, אסד מנצח ונלחם כדי להישאר. כל סיוע שישראל תעניק לאזרחים סורים שטחה שלה, יכתים את מבקשי המקלט ולמעשה יקשה עליהם לשוב לבתיהם ביום שלאחר המלחמה. הם ייתפסו כ"סוכני המשטר הציוני" וכ"בוגדים", אגב לא רק בעיני השלטונות, אלא אף בעיני שכניהם. אין דוגמה הממחישה את הטיעון הזה יותר מאשר מעמדם של מרבית בני העדה הדרוזית ברמת הגולן, אשר חיים בישראל חמישים שנה, אך לא מעוניינים לקבל אזרחות.
מהיכן נובעת הסלידה העמוקה לישראל של העם סורי? משטיפת מוח אנטישמית שעוברת עליו כבר שבעים שנה בעניין מי זו ישראל ומהן מטרותיה. אז נכון, הסיוע ההומניטרי עשוי לשנות משהו בגישה הסורית, אבל בסופו של יום כאשר הפליטים ינסו לחזור הביתה ולנהל אורח חיים נורמלי בסביבתם הטבעית, רגשות ההוקרה והתודה יתחלפו לשנאה לישראל, כי צריך להתאים את עצמך לסביבה. מה גם שסוריה לא תשתנה ותהפוך תחת אסד למדינה דמוקרטית-ליברלית שוחרת שלום.
רביעית, קיימת צביעות מצד הטוענים שיש לפתוח את הגבולות ולהקים כאן מחנות פליטים, שהרי בדיוק באותה המידה ניתן לשאול מדוע לא להכניס לכאן גם את הפליטים הפלסטינים שחיים בסוריה? למה לקלוט רק פליטים סוריים, הרי גם הפליטים הפלסטינים חווים את המאורעות הקשים של מלחמת האזרחים? האם זו לא צביעות לעשות סלקציה ולבחור במי לטפל ואת מי לקלוט? למי שלא זוכר, פליטי 1948 ו-1967 חיים בסוריה במחנות, ללא זכויות ותחת עינם הפקוחה והמגבילה של השלטונות. למעשה, הפלסטינים חיים כפליטים בסוריה קרוב לשבעים שנה, הם ברחו מארצם ומייחלים ליום שבו יזכו לשוב אליה בחזרה. אם כן, במה הם שונים מהפליטים הסורים? ומכאן, שבפועל התביעה לפתוח גבולות ולקלוט בישראל את אזרחי סוריה עוד עלולה להוביל לדרישה להכיר בזכות השיבה ולקלוט כאן את הפליטים הפלסטינים באשר הם.
ולבסוף, אם נחזור לטיעון הזכור מן הבוץ הלבנוני: מה נאמר להורי החיילים כשיתחילו ראשוני ההרוגים להיכנס ארצה? בעבור מי הם נפלו? ובעבור איזו מטרה ישראל הקריבה את מיטב בניה? וכן, מותר בהקשר זה גם לשאול ללא בושה היכן היתה ארצות הברית הגדולה של ברק אובמה, זוכה פרס הנובל לשלום, שהבטיחה להתערב פעם אחר פעם בסוריה אך לא עשתה דבר. אם אובמה לא מוכן לשלוח את הצבא האמריקני הגדול והחזק לסוריה, הוא כנראה יודע למה.
חז"ל בפרקי אבות אומרים: "במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש". פעילות הומניטרית היא דבר מבורך וחשוב מעין כמותו. ישנם אנשים פרטיים וארגונים חברתיים שונים, המממשים את מאמר חז"ל ומסייעים לפליטים בדרכים חשאיות וחלופיות מבלי לעורר את הדוב (תרתי-משמע) או לפתוח תיבת פנדורה שטנית. אבל מכאן ועד לפתיחת גבולות או הכנסת כוחות צבא לסוריה הדרך ארוכה.
אקו"ם